שגריר ישראל באו"ם יוצא למלחמה נגד הזמן
רון פרושאור מודאג מהשלכות ההכרזה החד צדדית על עצמאות פלסטינית בספטמבר ומזהיר כי המהלך האפשרי היחידי הוא לחזור למשא ומתן
פרושאור, מטאור בשמי הדיפלומטיה הישראלית, יודע שאין לו סיכוי לנצח. "יש לפלסטינים רוב אוטומטי במליאת העצרת, הם הרי יכולים להעביר החלטה שהעולם שטוח. מה שאנחנו מנסים לעשות, עד הרגע האחרון, זה לשכנע שצריך לחזור לשולחן הדיונים. האקט החד צדדי לא יוביל לשום דבר חוץ מאשר לאלימות. שלום בטח לא ייצא מזה. המהלך הזה יעלה את רף הציפיות ויגביר את התסכול של האנשים, ועלול להוציא אותם לרחובות".
פרושאור מסתובב בין השגרירים באו"ם במרתון אינסופי של פגישות. בחודשיים האחרונים פגש יותר מ-70 שגרירים . הוא משרטט להם מפה. הוא שואל אותם מה היה לפני 67'. רובם מתקשים לענות. "לפני67'", אומר פרושאור, "יהודה ושומרון היו שייכים לירדן, עזה למצרים. לא היה חיבור פיזי או יבשתי ביניהם. מי שבא עכשיו ואומר שהוא מקים מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67', אומר בעצם ששני חלקי המדינה הזו יהיו מנותקים. כדי שיהיה חיבור דוגמת המעבר הבטוח, צריך משא ומתן עם ישראל". פרושאור מדבר על "התפיסה הרומנטית של השגרירים.
"הם רואים בהקמת המדינה הפלסטינית סוג של מהלך צודק ומתבקש, אבל לא מכירים את הפרטים. כשמסבירים להם, חלק מהם מבינים. אני נותן להם דוגמאות. כמו סודן ודרום סודן. איך שתי המדינות הללו שנאו זו את זו, רצחו זו את זו, נלחמו שנים זו בזו, ביצעו מעשי טבח, מה לא, אבל בסוף, כדי להקים את דרום סודן, לא באו לאומות המאוחדות, אלא התיישבו סביב השולחן ודיברו. אי אפשר לכפות דבר כזה דרך האו"ם. רק הידברות היא הפתרון".
המהלך הפלסטיני לא התגבש סופית, עדיין. הלחץ הכבד על אבו מאזן נמשך במלוא עוזו. המנהיג הפלסטיני מצהיר שלא יישבר, אבל הכל יכול לקרות. אבו מאזן אמור לשאת את נאומו בפני מליאת האו"ם ב-23 בספטמבר . הבקשה הפלסטינית הרשמית אמורה להיות מוגשת ב-20 בספטמבר. תחילה, למועצת הביטחון. אם מועצת הביטחון הייתה מקבלת את ההצעה הפלסטינית, הייתה פלסטין הופכת למדינה חברה באו"ם למחרת בבוקר, העולם כולו היה מכיר בה, וישראל הייתה ניצבת בפני שוקת שבורה, אולי אפילו מרוסקת. "זה לא יקרה", אומר פרושאור, "האמריקאים הצהירו מהרגע הראשון שיטילו וטו במועצת הביטחון.
הם חדים וברורים, וזה סיוע אסטרטגי חיוני לישראל. היא מאפשרת לנו לנהל את קרב הבלימה שלנו עכשיו. הציבור בארץ לא מבין מספיק את חשיבותה של מועצת הביטחון, ואת העובדה שכל החלטה שם יש לה השלכות אופרטיביות מידיות. העובדה שארצות הברית עומדת שם לימין ישראל באופן קבוע היא הצלה, לא פחות מזה".
אחרי שמועצת הביטחון תדחה את הבקשה, אמורים הפלסטינים להמשיך הלאה, למליאת האו"ם. שם הם ינצחו, וברוב גדול. הניצחון לא ייתן להם הרבה. הם לא יהפכו למדינה חברה באו"ם, אלא רק ישדרגו את מעמדם מ"משקיף קבוע" ל"מדינה משקיפה קבועה ללא זכות הצבעה". זה יאפשר להם, למשל, להתקבל לארגונים של האו"ם, ולתבוע דרכם את ישראל בפורומים בינלאומיים על "נזקי כיבוש" וכו'. לא נעים, אבל לא נורא כל כך. השאלה היא, מה זה יעשה כאן, בשטח.
על השאלה הזו אין בינתיים תשובה ברורה. פרושאור בינתיים ממשיך להילחם. "כל העסק הזה קורה כשלבנון היא הנשיאה התורנית של מועצת הביטחון וקטאר היא הנשיאה התורנית של מליאת עצרת האו"ם, מה שמבטיח לפלסטינים שאם הם ירצו להמשיך מיד אחרי מועצת הביטחון למליאה, הם יוכלו לקצר הליכים ולעשות את זה בתוך 24 שעות", הוא אומר.
אולי, שאלתי אותו, הפלסטינים לא מסכימים לחזור לשולחן המשא ומתן, והעולם תומך בהם כי אף אחד לא מאמין לביבי שהוא רציני? "תראה איפה ביבי התחיל", אומר פרושאור, "ותראה לאן הגיע. נאום בר אילן, ההקפאה בשטחים, הנאום בקונגרס. זה לא פשוט ללכת נגד הבסיס האלקטורלי שלך, ונתניהו עשה את זה, אני מקווה ומאמין שאנשים יתחילו להבין
הייתה פעילות מדינית מול כל הבירות, עם סיוע באו"ם, ושיתופי פעולה עם יוון ועם קפריסין ועם מדינות נוספות, ובסוף הארמדה נבלמה ובמקומה התייצבה מול חופי ישראל מפרשית הזויה ובה שישה תמהונים. זה היה מבצע מדיני שהצליח. במקרה שלי עכשיו, אני לא מצפה לתוצאות דומות, אבל האפקט של מיעוט מוסרי גדול שלא יתמוך במהלך אמור להיות משמעותי". יחסי הכוחות נכון לעכשיו? גרמניה ואיטליה יצביעו כנראה נגד המהלך. צ' כיה בסימן שאלה. "אירופה מפוצלת", אומר פרושאור, "אנחנו נלחמים על כל מדינה. צרפת ובריטניה ממתינות להחלטת מנהיגים. ההצבעות הללו ייקבעו על ידי סרקוזי וקמרון, לא פחות. לצערי, השגריר הרוסי הביע שלשום בשיחה איתי המון אמפתיה, אבל הצהיר שרוסיה תתמוך בפלסטינים. מנגד, קנדה ואוסטרליה לא. יובל רותם, השגריר שלנו באוסטרליה, עשה שם עבודת קודש. ואני ממשיך לעבוד כאן. עד ההצבעה ממש".
מחרתיים ימלאו עשר שנים לפיגועי הטרור של 11 בספטמבר. נכון, אוסמה בן לאדן כבר לא איתנו, אלקעאידה לא הצליחה לשחזר פיגוע גדול נוסף בארצות הברית, אבל העתיד לוט בערפל. ארצות הברית יוצאת מעיראק, מדממת באפגניסטן, כלכלתה מקרטעת, עוצמתה דועכת. אין מנצחים בסיפור הזה, אבל לא חסרים בו מפסידים. מידע רגיש, ביזארי, שמטפטף לאחרונה מוושינגטון לכיוון ירושלים, רומז על פיתול מפתיע בעלילה. על פי המידע הזה, שעדיין אין לו סימוכין ממשיים (אבל לא חסרים סימנים מעידים), אמריקה של ברק אובמה משנה כיוון.
"האמריקאים", אמר לי השבוע גורם הבקיא מאוד במתרחש בזירה הבינלאומית ובמערכת הביטחון, "הולכים על האחים המוסלמים". מה פירוש? פירוש שארצות הברית מבצעת פניית פרסה, ומתחילה לתמוך בהתארגנות האחים המוסלמים על שלוחותיה השונות. כן כן. אם זה נכון, לא רק אמריקה מתהפכת, גם בן לאדן מתהפך. בקברו. "האמריקאים", הוסיף המקור, "מעדיפים את האחים המוסלמים על פני אל-קעאידה. מבחינתם, האחים המוסלמים זה האיסלאם המתון. אפשר לדבר איתם. אפשר להגיע איתם להסכמים. הם צריכים אותם לקראת היציאה הסופית מעיראק, הם צריכים אותם כדי לייצב את המזרח התיכון. והם צריכים אותם נגד איראן. זו פשוט מפת אינטרסים".
מדהים . ארצות הברית, עשור אחרי הפיגוע במגדלי התאומים, מתקרבת לאחים המוסלמים. ככה זה כשמאבדים ביטחון עצמי ונכסים בקצב מסחרר.
האמריקאים יודעים שביום שאחרי אסד, יהיה לאחים המוסלמים מה להגיד בדמשק. הם יודעים שהכת הצבאית השלטת במצרים מגששת את דרכה לכיוון האחים המוסלמים, שהם איום מוחשי הרבה יותר מאשר הזרמים הליברליים במצרים. הם מעריכים שדמוקרטיה נאורה כבר לא תצמח בימינו כנראה במזרח התיכון, והם מעדיפים את האחים המוסלמים על פני השיעים מאיראן או אנשי המערות מאפגניסטן.
האינפורמציה הראשונית הזו מתחברת עם עוד משהו, מדהים אפילו יותר. על פי המידע הזה, שמקורו בגורמי אופוזיציה בטורקיה, עשרות הקצינים הבכירים של צבא טורקיה שממתינים כבר חודשים ארוכים למשפטם בכלא הטורקי (נאשמים בתכנון הפיכה צבאית במדינה), הוסגרו לידי ארדואן על ידי האמריקאים. אין הוכחות חותכות לעניין הזה, אבל יש סימנים: הקצינים הטורקים אכן תכננו הפיכה.
הם ראו את ארדואן גורר את טורקיה לאיסלאם, דוחק את החוקה ואת עקרונות הכמאליזם (על שמו של אבי האומה הטורקית המודרנית כמאל אתאטורק), לטובת מדינה איסלאמית. לא עוד מדינה חילונית והפרדת דת ומדינה. הם רצו להחזיר עטרה ליושנה. הם, אומרים המקורות, התייעצו עם הסי-איי-אי, הרי האמריקאים נחשבים אוטומטית בעלי ברית של כל מהלך כזה. וראו זה פלא: זמן קצר אחרי שנועצו עם המודיעין האמריקאי, נעצרו כולם במסע טיהורים נרחב.
אגב טורקיה: שמעתם על פתוללה גולן? אם אתם מוסלמים, סיכוי טוב שכן. מדובר במנהיג מוסלמי טורקי פופולרי, הרואה עצמו נביא, מתעטף באג'נדה מתונה יחסית כלפי חוץ, אבל מעורב חזק מאוד בדחיקת החילוניות מטורקיה, הפיכתה למדינה איסלאמית (מה שכבר קרה) בדרך למדינה הנשלטת בשלטון השריעה (מה שעוד עלול לקרות).
גולן נרדף במשך שנים על ידי השלטון החילוני בטורקיה, הואשם באישומים קשים (וזוכה), נחשב למטיף העיקרי ולסמכות האיסלאמית הבסיסית שמניעה את גלגלי האיסלאמיזציה הטורקית הדוהרת. איפה חי פתוללה גולן, לדעתכם? לא, לא בטורקיה, הוא גלה משם לפני 20 שנה, ונמצא בגלות עד היום)מה שלא מפריע לו להמשיך להיות המנוע האיסלאמי העיקרי מאחורי התהליכים בטורקיה (אז איפה הוא? בפנסילבניה.
מה זה מזכיר? אולי את ישראל, שאפשרה ועודדה בזמנו (אצל שמיר ואחר כך רבין) את הקמת חמאס, כדי "לדחוק את רגלי הפתח ואת ערפאת". אכן , דחקנו. וזה מזכיר גם את האמריקאים עצמם, שחימשו את לוחמי המוג' הדין האפגנים עד שיניהם, ואימנו אותם כדי שימשיכו להקיז את דמו של הצבא הסובייטי שהשתלט על אפגניסטן בזמנו. ואכן, הם הקיזו את דמם של הרוסים, גירשו אותם, ואחר כך קמו על היד שהאכילה אותם, היד של אמריקה.
מפלגת העבודה תבחר ביום שני במנהיג הבא שלה. חמישה מועמדים הולידה ההתמודדות הזו (אחד פרש בינתיים), כבר מזמן לא התמודדו כל כך הרבה אנשים ראויים על ירושה כה מפוקפקת. ההריסות שהותיר אחריו אהוד ברק, יצריכו קוסם של ממש לצורך השיקום. מנגד, עזיבתו של ברק הורידה אבן רחיים עצומת ממדים, שהייתה תלויה על גבה של המפלגה השחוחה הזו. היא הוספדה, מתברר, מוקדם מדי.
אילו הייתי מתפקד של העבודה, הייתי מתלבט קשות בטרם הטלת הפתק בקלפי. צרות של עשירים, בבית התמחוי. ניקח, לדוגמה, את אראל מרגלית. המועמדות שלו הייתה חסרת סיכוי, אבל האיש עצמו ראוי, חדור אמונה, חיובי ובעל יכולות מוכחות. הלוואי שיישאר בפוליטיקה. שלי יחימוביץ'? הכל כבר נכתב עליה, כאן ובמקומות אחרים. עמיר פרץ הוא מנהיג אותנטי, שהמציא את האג'נדה החברתית ובעל זכויות רבות בארץ הזאת. יצחק (בוז'י) הרצוג הוא אחד הפוליטיקאים החרוצים ומוכשרים שצמחו כאן בעשור האחרון, אין מתאים ממנו לגנטיקה של העבודה. אחרון חביב הוא עמרם מצנע, הערכי, צנוע וישר דרך. הבעיה של מצנע היא אופיו, שלא מתאים למדמנת הפוליטיקה הישראלית, וגורם לו מכשלות בכל פעם מחדש. העובדה ששני אלה, הרצוג ומצנע, לא הצליחו לאחד כוחות עד עכשיו (נגד איום יחימוביץ'), בעיקר בגלל בעיות אגו, תהיה בעוכריהם.
אדם אחד, שגיליתי במקרה השבוע במטה יום הבחירות של בוז'י הרצוג, מסקרן במיוחד. שמעון בטאט, הוא מנהל יום הבחירות של בוז'י. בטאט, קצין מצטיין בסיירת מטכ"ל בעבר, נשא גם בתפקיד בכיר במטה הבחירות המנצח של אהוד ברק ב-1999. אחר כך שימש כסגן מנהל לשכת ראש הממשלה ברק (ונתן מתוך התפקיד ריאיון מטלטל ל"מעריב" על המתרחש בלשכה). ואילו בבחירות הקודמות היה מנהל יום הבחירות במטה שאול מופז בפריימריז נגד ציפי לבני, וכמעט הביא ניצחון (בטאט טוען עד היום שמופז ניצח ושלבני "שדדה" אותו בדרכים עקלקלות). שאלתי את בטאט איך התגלגל לבוז'י. "אני יצרתי את הקשר בינינו", הודה, "הוא מעניין אותי, הוא איש מרתק, מצד אחד ילד טוב ירושלים כזה, אבל עקשן, מתמיד, חרוץ, לא מרים דגל לבן לעולם, יורד לפרטים ושקדן. הלכתי לשמוע אותו בשלושה מפגשים עם פעילים, השתכנעתי. אני מאמין לו".
שאלתי אותו על הסקרים, שלא מחמיאים לבוז'י. "סקרים ברגע כזה, בפריימריז, הם חסרי משמעות. בסוף, מכל המצביעים שאינם חיילים של מישהו, אני מאמין שבוז' י ייקח את הנתח הכי גדול". בטאט ידוע ביכולת הארגונית והלוגיסטית שלו. הרצוג בונה על זה לא מעט. מכיוון שאנחנו ערב בחירות, אאזן את הקטע הזה באזכור שני החסרונות הגדולים של הרצוג. ראשית, זכות השתיקה ההיא בחקירת עמותות ברק, אחרי בחירות 1999. זה היה קמפיין בחירות שבו שטף מטה ברק את המדינה בעשרות מיליוני שקלים, שעד היום איש אינו יודע את מקורם. הרצוג שתק בחקירה, התיק נסגר.
עניין שני: ההצטרפות המבישה לממשלת נתניהו עם אהוד ברק, והאחיזה בקרנות כס המיניסטר עד הרגע האחרון. גם כאן, הרצוג כשל לטעמי. אם כי, מדובר בכישלון בר תיקון.
בשבוע האחרון מתנהל כאן קמפיין עכור. הוא החל בשידור ב"יומן" של הערוץ הראשון, שחשף לכאורה פרטים חדשים על פרשת הרפז והקשר של גבי אשכנזי ורעייתו רונית למסמך ההוא, והוא נמשך מאז, במלוא עוזו, באוויר בים וביבשה.
אודה ולא אבוש: בפרשת מסמך הרפז רב הנסתר על הגלוי. אין לי מושג (אם כי יש לי הערכה מלומדת) מי עמד מאחורי המסמך, מי ניסח אותו, מי היה המשוטה, מי המשטה, מי משך בחוטים, מי טווה את התוכנית. אם יתברר שאשכנזי, או רעייתו, לקחו חלק בזיוף המסמך, בניסוחו, או ידעו שמדובר במסמך מזויף, אתנדב להיות התליין שלו, שלה או של שניהם בכיכר העיר. הבעיה היא, שגם אחרי השבוע המוטרף שעבר עלינו, אין שום דבר ממשי חדש בפרשה. החוקרים, וזה בדוק, ידעו את כל מה שנאמר באותו "משדר מטלטל" בערוץ הראשון. ידעו, ובדקו. חלק מהפרטים שנמסרו שם, פשוט אינם נכונים. חלק, ואת זה אומרים במשרד המשפטים ובמשטרה, הוא הדבקה "מגעילה וזדונית" של קצוות ופרטים שנאמרו על ידי עדים שונים או טיפוסים שונים בהזדמנויות שונות ויצירת רושם שמדובר במסרונים אותנטיים. משתוללת כאן אנרגיה אדירה, חסרת מעצורים, שכובשת לעצמה עוד ועוד טריטוריות, ומטרתה להוציא את החקירה מידי מבקר המדינה, לבצע סיכול ממוקד באשכנזי ולשקם את מעמדו של אהוד ברק. יש הרבה מאוד אינטרסים מאחורי האנרגיה הזו, וגם לא מעט כסף.
בואו נעשה קצת סדר. ראשית, הטענה המופרכת לפיה רונית אשכנזי היא שהפעילה את בועז הרפז, חיברה אותו לאנשים במושב עמיקם ודרבנה אותו להוציא את החומר בעניין פרשת הקרקעות ולעיתונות בפרט. אם אני קלמן ליבסקינד, אני תובע את הערוץ הראשון תביעת לשון הרע (האמת היא, שגם כאן, בעיתון הזה, פורסם ההבל הזה). הסיבה היחידה שבגללה בוטל מינוי גלנט הייתה אותם תחקירים של ליבסקינד שפורסמו הרבה לפני שהקטטה הזו החלה ולפני שמישהו ידע את שמו של הרפז או את דבר מועמדותו של גלנט לרמטכ"ל.
ועוד משהו: פרסום "מסמך הרפז" שנועד לטרפד את מינוי גלנט, לא טרפד אותו. להפך, הוא החיש אותו. גלנט, אם שכחתם, מונה לרמטכ"ל על ידי הממשלה. מה שטרפד את המינוי היה עתירה לבג"ץ של התנועה הירוקה, בהתבסס על התחקירים של ליבסקינד. אחר כך באה פעולה נמרצת של השר מיכאל איתן, שירד אף הוא לעמיקם וחזר עם אותם הממצאים ההם של ליבסקינד, והתלונן אצל מבקר המדינה, שפעל במהירות והעביר את החומר ליועץ המשפטי לממשלה. האם רונית אשכנזי, באמצעות בועז הרפז, הפעילה גם את השר איתן, וגם את המבקר לינדנשטראוס, וגם את היועץ ויינשטיין? האם אין גבול לשרלטנות?
ביטול מינוי גלנט אינו קשור, אם כן, בשום דרך שבעולם, למסמך הרפז. רונית אשכנזי לא הייתה יכולה לבחוש בחומרים נגד גלנט, כי הם יצאו הרבה קודם. מה שלא הפריע, כמובן, לשר להגנת העורף מתן וילנאי לרמוז השבוע, באותו קול עמום ורב חשיבות, שבני הזוג אשכנזי הפיצו את החומרים על גלנט. לבי על וילנאי. היה פעם התקווה הלבנה הגדולה של צה"ל, אחר כך היה התקווה הלבנה הגדולה של מפלגת העבודה, היום הוא תקווה קטנה מאוד, נשרכת אחר שובל תהילתו של אדונו, אהוד ברק.
הלאה: באותו "יומן" נאמר שהמשטרה לא פתחה את המסרונים שהוחלפו בין רונית אשכנזי לבועז הרפז, ושהיועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות לא דרשו אותם מהמשטרה. יעקב בורובסקי, ששכח לציין שהיועמ"ש פסל את מועמדותו ליו"ר מליאת רשות השידור בגלל התנהלות לקויה, ישב שם באולפן וציקצק בלשונו. ובכן, גם זה שקר וכזב. האמת הפוכה. היועמ"ש ביקש לפתוח הכל, אבל טכנית זה היה בלתי אפשרי. כל המסרונים שאפשר היה לפתוח נבדקו.
כל הטענות הופרכו. הדבר היחיד שנאמר שם, בשידור, ולא קיים בחומרי החקירה היא האמירה של אשכנזי להרפז, לכאורה, "תצניע את חלקה של רונית". ובכן , אין אמירה כזו בחומר, כנראה שלא הייתה אמירה כזו גם בשטח. את הפרשה חקרה יאחב"ל, יחידת החקירות האיכותית ביותר במשטרה, תחת פיקוח הדוק של ראש האגף יואב סגלוביץ', המפכ"ל, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. אתמול התפרסם ב"ידיעות" שארז וינר, עוזר הרמטכ"ל, שגם שמו הוכפש בפרשה הזו עד צוואר, טוהר לגמרי מאשמת שיבוש חקירה. זאת, ועוד: כל המעורבים מהצד של הרמטכ"ל, כולל אשתו, כולל כמה מחברותיה, כולל דובר צה"ל, כולל העוזר וינר, כולם נבדקו בגלאי שקר במשטרה.
כולם יצאו דוברי אמת. רק בדיקה אחת בגלאי שקר במשטרה הניבה תוצאה לא ברורה. הבדיקה של ראש מטה שר הביטחון, יוני קורן. הוא הלך לבודק פרטי, ושם יצא דובר שקר, חד משמעית. הבודק הפרטי, איש בעל מוניטין וניסיון רב )היה שנים רבות בשב"כ(, זומן לא מזמן למשטרה וגם למבקר, וסיפר שם עד כמה הבדיקה של קורן הייתה ברורה וחד משמעית. את זה לא אזכרו ב"יומן" במילה אחת. מיותר.
אפשר להמשיך עם זה עד אין סוף. הוצג שם, ב"יומן", מסרון ששיגרה לכאורה רונית אשכנזי לבועז הרפז ביום פרסום המסמך בערוץ 2, בשש בערב, עם התראה לקראת שידור. לכאורה, אקדח מעשן. מאיפה ידעה שהמסמך ישודר? ובכן, מדובר במסרון ששוגר יומיים אחר כך, ביום ראשון, כשכבר כל המדינה עוסקת ובוחשת בפרשה (וגם רונית, כמובן). אבל בואו נעצור כאן. בפרשה הזו, כאמור, רב הנסתר על הגלוי. יצא לי לפגוש את בועז הרפז פעם אחת בחיי, ולמרות שאיני מכיר את האיש, היה לי מספיק מזל לא להאמין למילה אחת ממה שאמר לי. מנגד, התובנה העיקרית איתה יצאתי מהפגישה ההיא היא, שהרפז מחופר יפה ומעודכן מאוד בשתי הלשכות. של אשכנזי, ושל ברק.
אחרי כל זה חובה להגיד שההתנהלות של הרמטכ"ל בפרשה הייתה בעייתית, אולי אפילו מטופשת, אבל אנושית. המסמך שהובא אליו הכיל פרטים שכמעט כולם בוצעו בשטח, נגדו. כל מסע ההשפלות הפומבי שהעביר אותו ברק היה שם. אם אשכנזי ידע שהמסמך הזה מזויף, הוא היה אמור להשמיד אותו מיד, ולא להכניס אותו למגירה, להראות אותו לכמה מקורבים ולהעלים עין מהדלפתו. ועדיין, הקשר בין הרפז לרעיית הרמטכ"ל הוא בעייתי, וייתכן שלא פוענח לגמרי. המשטרה קבעה שאין כאן שום דבר פלילי. עכשיו זה בידיים של המבקר. נדמה לי שהכי טוב עכשיו זה להירגע ולתת למבקר לסיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם