11 בספטמבר: היום שבו הזמן עמד מלכת
בגלל עוז רוחה של ארצות הברית, 11 בספטמבר הוא לא יום שמזכיר תבוסה או פגיעות. זהו יום שמאחד, בטרגדיה ובניצחון, כדי להכריז שהחירות תגבר. קונדוליזה רייס, היועצת לביטחון לאומי של ארה"ב בזמן הפיגוע הגדול בהיסטוריה, כותבת על הזיכרון והתקווה
"אתה לא יכול לחזור לכאן", אמרתי לו. "אני חוזר" הוא ענה. "תישאר איפה שאתה", עניתי לו, כשאני מרימה את הקול שלי בטון שמעולם לא נקטתי ולעולם לא אנקוט שוב כלפי נשיא ארצות הברית. "אנחנו, זאת אומרת, ארצות הברית במתקפה".
בשבילנו, אלה שכיהנו באותו יום, הזמן כאילו עמד מלכת. לנו ולמשפחות הקורבנות, כל יום מאז היה 11 בספטמבר. הבנתנו את מה שנותן ביטחון ואת מה שדרוש כדי להגן על הארץ השתנתה לחלוטין. ארצות הברית, החזקה ביותר בארצות העולם מבחינה צבאית וכלכלית, חוותה מתקפה הרסנית, שבוצעה על ידי קבוצת קיצונים חסרי מדינה, הפועלים משטחה של מה שהייתה באותו זמן מדינה כושלת, אפגניסטן.
בחודשים שלאחר המתקפה הרהרנו שוב ושוב בסיבות העמוקות יותר. מה יכול להוביל לשנאה שגרמה לאנשים להטיס מטוסים אל תוך בניינים באותו בוקר ספטמבר בהיר?
עשר שנים לאחר מכן, ברור ש-11 בספטמבר הביא לעידוד הדמוקרטיה, ובעקבות הפיגועים הבנו שתמיכה במוסדות פוליטיים היא צורך הכרחי גלובלי. ב-2002 פרסמה קבוצה של משכילים ערבים באו"ם את דוח הפיתוח ההומני הערבי.
הקבוצה ציינה בדוח שלושה פערים בין תרבות המערב לעולם המוסלמי - כבוד לחירות האדם, שחרור האישה, ונגישות לידע - אשר בולמים את הקדמה בפני מיליוני אנשים. לפערים האלה יש השפעה נוספת, מזיקה יותר. הם גורמים לייאוש,
זה הקשר בין מה שקרה ב-11 בספטמבר ובין הצורך הדחוף ברפורמה דמוקרטית ברחבי המזרח התיכון. במשך 60 שנה ביקשה ארצות הברית להשיג יציבות על חשבון הדמוקרטיה, בכך שתמכה במשטרים סמכותניים, אבל היינו צריכים להבין שטעינו בכך.
אם לאנשים אין דרך לדרוש מממשלותיהם לשאת באחריות למעשיהן באמצעות שינוי בדרכי שלום, הם יעשו זאת באלימות. יש סיבה שקיצונים הם הכוחות הפוליטיים המאורגנים ביותר במזרח התיכון היום. משטרים סמכותניים לא הרשו לפוליטיקה להתקיים לאור יום, לכן הפוליטיקה פנתה למסגדים הקיצוניים ולמדרשות.
כעת כוחות פוליטיים הגונים, אלה שיגנו על זכויות האישה ועל סובלנות דתית ואתנית, יזדקקו לזמן כדי להתארגן ולמלא את המרחב הריק שנוצר. סמכותניות היא פשוט לא בת קיימא. אף על פי שהמסע אל הדמוקרטיה עלול להיות קשה, זהו הנתיב היחיד ליציבות אמיתית.
הריגתו של אוסמה בן לאדן חודשים ספורים לפני ציון עשר שנים ל-11 בספטמבר, והתפרצות האביב הערבי באותה שנה, מחברות את הלקח מאותו יום הרסני. הקיצוניות תקמל כאשר אנשים ישיגו אמצעים לגיטימיים לשלוט בעתידם. אני לא מאמינה שקיצוניות תנצח, כאשר דיון פתוח בין רעיונות שונים יוכל להתקיים לאור יום.
ייווצרו מוסדות פוליטיים, אשר יהיו בהתחלה חלשים, אבל בסופו של דבר הם הכרחיים כדי להגדיר את היחסים בין סמכותה של המדינה לזכויות הפרט.
בבגדד ובקאבול אזרחים מנסים להשתמש במוסדותיהם הדמוקרטיים החדשים כדי ליצור חיים טובים יותר הן כגברים והן כנשים בני חורין. הדרך ארוכה, אבל לפחות הם בדרך שיש בה חוקות שמגדירות את היחסים בין אלה שמושלים ובין אלה שמסכימים שימשלו בהם.
האנשים שחווים טעימות של חופש במצרים, בלוב, בסוריה, בתוניסיה וברחבי המזרח התיכון רק החלו בהקמת מוסדות שיבטיחו את חירויותיהם. במקומות מסוימים דיקטטורים נלחמים כדי לעכב את היום שבו הם ייפלו. אפשר לעכב את החירות, אבל אין דרך למנוע אותה.
מאז 11 בספטמבר הבנו שאף מדינה לא יכולה להגן על עצמה בבידוד, ועזרה למדינות כושלות להירפא היא כבר אינה עניין של נדבנות בלבד. כעת זהו הכרח. עקב כך הנהיגה ארצות הברית מדיניות חוץ שהיא פרקטית, ובה בעת אכפתית וגמישה. אנחנו מעודדים פיתוח כלכלי וחברתי, אנחנו מקדמים את חיזוק החלשים והגנה עליהם, ואנחנו שואפים לקיים עולם מתורבת יותר, ובסופו של דבר יותר שוחר שלום.
האידאלים האלה מתעלים מעל מפלגות פוליטיות, והם ערכי היסוד שמסמלים את הדמוקרטיה האמריקאית, ושאנו כאזרחים אמריקאים מייצגים.
בימים הקרובים יזכו מי שנפלו ב-11 בספטמבר לכבוד מבני משפחתם, מחבריהם, מאחיהם האזרחים ומרבים ברחבי העולם שמזדהים איתם. את החיים שאבדו אי אפשר להשיב, והם משאירים מאחוריהם הורים וילדים אבלים, בעלים ונשים, אחים ואחיות, אשר לעולם לא יהיו שוב שלמים.
עם זאת, אולי הם ימצאו נחמה, וכך גם כולנו, בידיעה שלזוועות של אותו יום הייתה משמעות גדולה בהרבה. בזכות עוז רוחה של ארצות הברית, 11 בספטמבר הוא לא יום שמזכיר תבוסה או פגיעות, או שקיעה לכאורה של מעצמה עולמית. זהו יום שמאחד אותנו, בטרגדיה ובניצחון, כדי להכריז שהחירות תגבר. את רבים מאיתנו בירך האל בחירות. זאת אחריותנו ומלאכתנו לא לנוח עד שכולם עלי אדמות ייהנו ממנה.
קונדוליזה רייס הייתה מזכירת המדינה האמריקאית בשנים 2008-2005. היא שימשה כיועצת לביטחון לאומי בין השנים 2005-2001. היא פרופסורית לכלכלה פוליטית בבית הספר לבוגרים לעסקים באוניברסיטת שסטנפורד בפאלו אלטו, קליפורניה, וגם חברה בכירה בה בנושא מדיניות ציבורית במכון הובר, וכן פרופסורית למדע המדינה באוניברסיטה. ספרה החדש יפורסם ב-1 בנובמבר , ונקרא Honor No Higher. ב-11 בספטמבר 2001 הייתה רייס במשרדה באגף המערבי בבית הלבן, כאשר נודע לה מאחד מעוזריה על המתקפה על מרכז הסחר העולמי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם