קונספירציות ה-11.9 רוחשות גם אחרי עשור
מיליוני בני אדם בארה"ב וברחבי העולם עדיין בטוחים שממשל בוש או המוסד הם שביצעו את מתקפת הטרור בניו יורק ובוושינגטון ב-2001
"הם נראו שמחים", מספרת לכלי התקשורת האמריקאים האישה שדיווחה לרשויות על הרכב החשוד. "הם לא נראו לי המומים. זה נראה לי מאוד מוזר", היא ממשיכה.
הרכב נלכד ובו חמישה צעירים ישראלים. הצעירים נעצרים מייד ומזדהים כעובדים בחברת הובלות מקומית בבעלות גבר ישראלי ששמו לפי הדיווחים, דומיניק סאטר. הם מובלים למעצר ומוחזקים בבית כלא מקומי במשך כמה חודשים בטרם הם מגורשים לישראל.
חוצפה ישראלית? דוגמא לפאניקה הגדולה שאחזה בשלטונות האמריקאים לאחר הפיגוע? ואולי, כפי שסבורים רבים, מדובר באקדח המעשן מאחורי אחת מתיאוריות הקונספירציה, לפיהן לישראל הייתה נגיעה ישירה לפיגוע הקשה שהסתיים במותם של קרוב ל-3,000 אזרחים אמריקאים.
מופרך ככל שזה יישמע, עשר שנים לאחר הפיגוע ששינה לנצח את פניה של ארצות הברית ובמידה רבה של העולם כולו, יש מיליוני בני אדם בארצות הברית שגם היום משוכנעים שהסיפור על רשת טרור איסלאמית ששמה לה למטרה למוטט את המעצמה הגדולה בעולם הוא לא יותר מסיפור כיסוי למבצע מתוחכם מאחוריו עומד הממשל האמריקאי, או לפי גרסה אחרת המוסד הישראלי.
סקר מיוחד שפורסם לקראת יום השנה השביעי על הפיגוע ושאותו ערך מכון המחקר World Public Opinion.org ב-17 מדינות בעולם - ביניהן סין, רוסיה, צרפת, גרמניה, בריטניה ומצרים - חשף נתונים מדהימים לפיהם פחות ממחצית מהנשאלים (46 אחוז) סבורים כי ארגון אל-קאעידה הוא שעומד מאחורי הפיגוע במגדלי התאומים.
במקום השני, באופן מפתיע, או שלא, דורגה ישראל, עליה הצביעו כאשמה שבעה אחוזים מהנשאלים. אחוז דומה הצביע על ארגוני טרור שאינם אלקאעידה ועוד כרבע מסך כל הנשאלים טענו כי אין להם מושג מי עומד מאחורי הפיגועים. מפתיעים במיוחד פילוחי הסקר כפי שהתקבלו לפי מדינות.
בגרמניה, לדוגמה, השיבו 23 אחוזים מהנשאלים כי ארצות הברית היא זו שעומדת מאחורי הפיגועים, ואילו במצרים, באופן לא מפתיע, הצביעו 43 אחוזים על ישראל כיד המכוונת מאחורי הפיגוע הגדול שידעה ארצות ברית אי פעם.
פרשת מעצרם של חמשת הישראלים, מהבחינה הזאת, סיפקה תחמושת לכל מי שחיפש את ה"אמת" מאחורי הגרסה הרשמית שסיפק הממשל האמריקאי. אותם אנשים נאחזו בין השאר בעובדה לפיה בעלי החברה בה עבדו הישראלים, בחור בשם דומיניק סאטר, נמלט לישראל זמן קצר לאחר מעצרם.
לכך הצטרפו דיווחים נוספים, כולל זה שהופיע בעיתון ל.א טיימס, ולפיו כחודש לפני הפיגוע הזהירו סוכני המוסד גורמים רשמיים בסוכנויות המודיעין של ארצות הברית כי לא פחות מ-200 טרוריסטים חדרו לשטחה של ארצות הברית בכוונה "לבצע מתקפה גדולה בשטח המדינה", כפי שטען בפני העיתון גורם אמריקאי רשמי. מדיווח נוסף שפורסם בסוכנות הידיעות אי-פי עלה כי "שירותי המודיעין הישראלי היו מודעים כמה חודשים לפני הפיגוע לכך שבן לאדן מתכנן פיגוע טרור גדול".
כמה שנים לאחר מכן, בפברואר 2009, היה זה עיתון הניו יורק טיימס שדיווח כי עלי אל-ג'ארח, פעיל פלסטיני ובן דודו של זיאד אל-ג'ארח, אחד מחוטפי המטוסים, נעצר בלבנון באשמה שהיה סוכן מוסד במשך שני עשורים. תוסיפו לכך דיווחים לפיהם מספר היהודים שנהרגו בפיגוע היה נמוך במיוחד, ולפי חלק מהתיאוריות עמד על קרוב לאפס, והנה לכם עוד הוכחה למי שמחפש, לקשר הישראלי לפיגוע הקטלני.
אלא שבאופן טבעי לא רק ישראל עומדת במרכז תשומת הלב של "התנועה לחקר האמת", שמוכרת בארצות הברית בשם Truth Movement 9/11, שזרעיה נשתלו שש שעות בלבד לאחר הפיגוע, כשבאחד הבלוגים הועלו שאלות בנוגע לתזמון החשוד של קריסת שני הבניינים שנפלו לקרקע באופן כמעט זהה.
כמה שבועות לאחר מכן כבר היו אלה כמה מגדולי העיתונים באירופה, כולל הלה מונד הצרפתי שפרסמו גרסאות שונות לתיאוריות קונספירציה מכל העולם, במרכז מרביתן עומדת הטענה ולפיה היה זה ממשל בוש שיזם את הפיגועים במטרה להטות את דעת הקהל המקומית ולהכשיר את הקרקע לפלישה קרקעית לעיראק, במה שתואר לא פעם כמלחמת נקם לצורך סגירת החשבון שנפתח במלחמת המפרץ הראשונה.
ככל שחלף הזמן כך התרבו התיאוריות שלא עוד עברו רק מפה לאוזן אלא קיבלו ביטוי בכתבות גדולות, בעשרות ספרים ובסרטונים שהופצו ברחבי האינטרנט. המגמה, כך נראה, הלכה והתרחבה במקביל לפלישה לעיראק, כשהיא שואבת תמיכה מצד מתנגדי המלחמה הרבים שהתקשו להשלים עם הקמפיין הציבורי שניהל ממשל בוש במסגרתו שב וטען כי בידיו של סדאם חוסיין נשק להשמדה המונית, קמפיין שהתברר בהמשך כשגוי במקרה הטוב וכלא פחות מהונאה בחסות הממשל, במקרה הרע.
כדאי להזכיר דוגמה בולטת אחת - הספר "ה-CIA ופיגועי ה-11 בספטמבר" שראה אור בגרמניה בשנת 2003. הספר, חשוב להדגיש, עורר הדים רבים לא רק בגלל תוכנו הפרובוקטיבי אלא בעיקר בשל זהות מחברו, הפוליטיקאי והסופר הגרמני, אנדראס וון בולאו. לא עוד בלוגר אלמוני או עיתונאי מהשולייים הקיצוניים, כי אם פוליטיקאי ותיק, חבר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, מי שכיהן בראשית שנות השמונים בתפקיד שר המחקר והטכנולוגיה של גרמניה, ומי שמתוקף חברותו בפרלמנט הגרמני ישב במשך מספר שנים בוועדה הפרלמנטרית לשירותי מודיעין.
בולאו קובע בספר כי פיגוע כזה היה יכול לצאת אל הפועל "רק בסיוע של ארגוני המודיעין של ארצות הברית". בולאו לא עוצר שם וטוען כי בניגוד לדיווחים, שום מטוס לא התרסק לפנטגון וכי שבעה מתוך 19 מהחוטפים נמצאו לאחר מכן בחיים. אלא שהבעיה הגדולה עם הספר היא לא הטיעונים, אותם ניתן לפתור בתנועת ביטול כלא יותר ממופרכים, אלא התגובה הנלהבת לו זכה הספר בגרמניה, שם הוא הפך לרב-מכר שמכר למעלה מ-100 אלף עותקים.
תיאוריות נוספות, פחות מורכבות ויותר גראפיות, מתמקדות בבחינה מדוקדקת של הסרטונים שתיעדו את קריסת הבניינים באותו יום. חורשי הקונספירציה, כפי שאפשר למצוא במאות סרטונים שהופצו בשנים האחרונות ברחבי האינטרנט, מצביעים על העשן הרב שעולה מהקומות הנמוכות של הבניינים זמן קצר לאחר התרסקות המטוסים, הרבה מתחת לקומות בהן אירעה הפגיעה הישירה, מה שמעיד, לטענתם, על כך שהבניינים קרסו מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה, כפי שגורסת הגרסה הרשמית. אחרים טוענים כי אין זה אפשרי שהבניינים, שהיו עשויים ממתכת, יקרסו כתוצאה משריפה וכי אין תקדימים היסטוריים לסוג כזה של קריסת בניין.
תיאוריה נוספת, פופולרית לא פחות, היא זו שבוחנת את פגיעת המטוס בבנייני הפנטגון, ובמרכזה הטיעון לפיו מקום הפיגוע לא תואם לאופי הפגיעה המצופה מהתרסקות מטוס בואינג 757 על בניין משרדים, טיעון שעולה בקנה אחד עם ספרו של בולאו הגרמני ולפיו שום מטוס לא התרסק במקום (יש הטוענים כי מדובר בטיל שפגע בבניין, צ"י).
בין השאר נטען בסרטונים השונים כי הנזק במקום לא גדול מספיק ביחס לעוצמת הפגיעה, וכי החור שנפער בקירותיו החיצוניים של הפנטגון הוא ברוחב של 23 מטרים, זאת בשעה שרוחב מטוס הבואינג מגיע לקרוב ל-40 מטרים.
גם במקרה הזה, כפי שמסביר המגזין "טיים" היוקרתי בכתבה מיוחדת תחת הכותרת "מדוע תיאוריות הקונספירציה סביב 9.11 לא ייעלמו" קשה לפסול את התיאוריות ככאלה שצמחו בבית הגידול של תנועות שוליים קיצוניות.
בהמשך מצטטת הכתבה סקר מיוחד שערך מכון הסקרים Scripps-Howard לרגל השנה החמישית לאירוע, ממנו עולה כי לא פחות מ-36 אחוז מהציבור האמריקאי השיב כי זה "סביר מאוד" או "סביר במידה מסוימת" כי הממשל האמריקני היה מודע למתקפות או שהוא אף זה שעמד מאחוריהן.
תאוריה נוספת עוסקת בבניין WTC7) 7), שקרס אף הוא, למרות שלא פגע בו מטוס והוא כמעט ולא נפגע מרסיסים שעפו מהתאומים. המפקפקים שואלים כיצד ייתכן שבניינים סמוכים יותר לתאומים לא התמוטטו, ודווקא בניין 7 קרס.
מעבר לחשדות לפיהן הבעלים של הבניין, לארי סילברסטיין, תכנן מבעוד מועד את פיצוצו של הבניין לצרכי סחיטת כסף מחברות הביטוח, ישנם כאלה המעלים תהיות בנוגע לאופן בו קרס בניין 7 לתוך עצמו, בצורה בה בדרך כלל מתכננים בעולם פיצוץ מבוקר של בניינים, כדי לפגוע כמה שפחות בסביבה הקרובה.
ואם זה לא מספיק, ברשת רץ כבר שנים קטע ובו כתבת של רשת בי.בי.ס.י מדווחת בשידור חי על קריסתו של בניין 7, הרבה לפני שהבניין אכן קרס. מה עוד שבזמן הדיווח החי של הכתבת, ניתן לראות על המסך, ברקע, את הבניין כשהוא עדיין עומד על תילו, ורק לאחר עשרים דקות לפחות הוא אכן התמוטט. בנוסף, העובדה שמשרדים של השירות החשאי, ה-CIA וגורמים ממשלתיים נוספים מוקמו בבניין 7, זו ההוכחה לדברי רבים כי לממשל היו סיבות טובות לפוצץ את הבניין ולהשמיד ראיות שקשורות במבצע.
ואולי, כפי שטוען הפרופסור לפסיכולוגיה פטריק לימן מאוניברסיטת Holloway University Royal שבלונדון , מי שבחן לעומק את הגורמים מאחורי תיאוריות קונספירציה שונות, מדובר בכלל במכניזם הגנתי שנועד לאפשר למוח שלנו להתמודד עם אירועים שקשה לנו להתמודד איתם בכל מצב אחר. "אנחנו נוטים לקשור בין אירועים בסדר גודל ענק לגורמים מסדר גודל זהה", מסביר לימן. "אם אנחנו חושבים שאירועים בסדר גודל כזה יכולים להתרחש על ידי אדם פרטי, זה יוצר אצלנו תחושה מטלטלת של עד כמה החיים יכולים להיות בלתי צפויים ואקראיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם