נטולי ברק: "העבודה" מנסה לחזור למסלול
עזיבת היו"ר הפיחה חיים במפלגה. המתפקדים גם חזרו. אבל אז צצו הסכסוכים בין המתמודדים. בוחרים מנהיג - כתבה ראשונה בסדרה
תום עידן ברק במפלגת העבודה לווה בתחושת אופוריה ושחרור, מילא את המפלגה באנרגיות חדשות, מנע פילוג נוסף ולמעשה הקים אותה לתחייה. אולם השבועות האחרונים מאופיינים במתח וביריבויות קשות בצמרת, כשבאוויר מרחף החשש מפילוג נוסף לאחר בחירת היו"ר.
גם הצהרותיהם של חברי הכנסת שלי יחימוביץ ועמיר פרץ כי יישארו במפלגה תחת כל יו"ר לא עזרו: השניים, שתהום של איבה פעורה ביניהם, נדמים כמי שלא יוכלו לחיות זה לצד זה אם אחד מהם ייבחר.
תסריט הפילוג אינו ספין. השר לשעבר מיכה חריש, שנקרא לאחר עזיבת ברק לכהן כיו"ר הזמני של המפלגה, מוטרד מאוד מהאפשרות הזו ומודה כי הוא "חושש מפילוג." חריש מצטייר כמבוגר האחראי במפלגה ומקדיש בימים האחרונים מחשבה רבה כדי למנוע אפשרות של פילוג.
חריש מספר כי הוא "נערך בגדול למאמץ להפעיל לחץ על מי שייבחר, שיפגין קולגיאליות למי שהפסיד. אני הולך להשקיע מאמץ גדול כדי שזה לא יקרה."
תסריט הפילוג נולד לא רק בשל היריבות הקשה בין חלק מהמתמודדים, אלא גם בשל העובדה שאף שכולם מבקשים להציג תפישה סוציאל דמוקרטית, השקפות העולם שלהם בנושאים מסוימים מנוגדות באופן קיצוני, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדבריה של יחימוביץ שהצהירה כי מפעל ההתנחלויות אינו חטא בעיניה. יריביה מיהרו לטעון שאמירה כזו כופרת בקו המדיני המסורתי של מפלגת העבודה.
ברק פילג את העבודה בינואר .2011 בשנתיים שקדמו לעזיבתו מפלגת העבודה התנהלה כמקבץ של מיליציות: ללא משמעת סיעתית ותוך כדי מרידות פנימיות בלתי פוסקות ביו"ר.
ברק הואשם כמי שהוביל את העבודה לממשלת ימין קיצונית, התרחק מתפישת העולם הכלכלית-החברתית שאפיינה בעבר את מפלגת העבודה וחי בניתוק במגדל השן באקירוב. ברק ניהל את המפלגה כשליט יחיד, השתלט על מוסדותיה ושיתק אותם, ולכן כשנטש התחלף ההלם מיד
השמחה באה לידי ביטוי כמעט מיד גם בסקרים. לפתע, במפלגה שהוספדה התגלו סימני חיים, חברים שעזבו חזרו ואווירת פיוס השתלטה על שמונת הח"כים שנותרו.
המהלך של ברק גם מנע את הפילוג הנוסף שתכננו חברי הכנסת פרץ, איתן כבל, דניאל בן סימון וראלב מג'אדלה, שהחליטו לתת צ'אנס נוסף למפלגה. באותם ימים של רעות ואחווה הוזעק חריש לסייע בשיקום המפלגה, מתוך הבנה שפריימריז מיידיים יזיקו לתהליך.
אבל מהר מאוד התברר שלפחות שבעה אנשים לוטשים עיניים לתפקיד היו"ר, ומפלגת העבודה נשאבה שוב להתמודדות פנימית מכוערת. רבות נכתב על הדנ"א של מפלגת העבודה, שכופה על ראשיה מלחמות פנימיות רעות.
השבועות האחרונים להתמודדות הוכיחו שהרוח הזו חיה ובועטת. שוב היה זה המפקד ההמוני שגרר האשמות הדדיות, אלפי ערעורים למוסדות המפלגתיים ובתי משפט חיצוניים. דוקא המפלגה, שמתיימרת להניף את דגל הסוציאל דמוקרטיה התעסקה בעיקר בעצמה כשפרצה המחאה.
בן סימון, מי שהיה זה שמנע את הפילוג השני, בן בריתו של פרץ, מסתכל בעצב גדול על ההתרחשויות במפלגה שבמקום לשקם את עצמה ולקבוע מהי זהותה יצאה לעוד סיבוב דמים של בחירת יו"ר. "מאז שברק פילג אותנו, הדבר הראשון שכולם עשו זה לא לבדוק מה שלום הבית או המפלגה, אלא כולם התנפלו על התפקיד שלו," מבכה בן סימון את המצב.
"היה מצופה מאיתנו שקודם כל נשקם את הבית ונתחבר לציבור ורק אכר כך נקבע תאריך לפריימריז. במקום זה מהיום הראשון כולם התנפלו בחמת זעם על התפקיד שלו. כולם רוצים להיות מספר .1 אני לתומי חשבתי שאולי נבזבז כמה חודשים כדי לדון בדמותנו וברעיון שלנו, אבל שבעה חודשים לא מצאנו זמן לנהל שיחה על הדרך ועל הזהות."
בן סימון מציין את המפלגה הסוציאליסטית בצרפת, ש"מסוגרת כבר שבוע בעיירה קטנה בצרפת כדי לדון במצעה האידיאולוגי לאור העולם המשתנה," כדוגמה להתנהלות שפויה. "ומה אני ביקשתי? רק יום אחד של התכנסות כדי לדון בתעודת הזהות שלנו. עד היום זה לא קרה. יש מחאה חברתית בחוץ, יש את ספטמבר אבל איש לא יודע מהן עמדותיה של העבודה."
למרות זאת, בן סימון מבקש לשמור על אופטימיות ותקווה: "זה לא אבוד. אם ביום שאחרי נדע להתאחד ולהנהיג ביחד, לחזור אל הציבור ולהציג דרך."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם