על הסט"יל: האיחוד המרגש של הלוחמים
70 שנה לאחר שסבו של אלעד וולמן וסבתו של עומר אלדדי עלו ארצה ביחד, יסיימו מחר שני הנכדים את קורס החובלים ויקבלו דרגות קצונה
אלדדי (מימין) ווולמן צילום: מקס ילינסון
"כשהטקס נגמר, הלכנו לפגוש את ההורים שלנו שנכחו בו ואז פתאום אמא של עומר ניגשה לאמא שלי ושאלה אותה'את לא הבת של ניסים פרחי מחיפה?'" שיחזר אתמול סגן אלעד וולמן, "אמא שלי הסתכלה עליה ומיד זיהתה אותה כי הן היו חברות ילדות".
סיפור החברות העמוקה בין המשפחות, שנמשך כ-70 שנה , החל ביוני 1941. סבו של וולמן, ניסים פרחי, עלה ביחד עם ההורים שלו על אוניית המעפילים ליברטאד ("חופש" בספרדית) בוורנה שבבולגריה. על סיפונה של אותה האונייה עלו גם צפרירה אורן, סבתו של אלדדי ביחד עם אמה ובתה.
הקשר התרופף עד שניתק לחלוטין
המשפחות הכירו על אוניית המעפילים הבלתי לגאלית, אולם התלאות הרבות שעברו בדרך רק חיזקו את שותפות הגורל: במהלך ההפלגה אירעו מספר תקלות במנוע של האונייה שהובילו לגרירתה בחזרה לחופי בולגריה. משם גורשו נוסעי האונייה לחופי איסטנבול. לאחר הגירוש מטורקיה גורשו המשפחות פעם נוספת: הפעם לאי היווני לסבוס. משם הן הפליגו לארץ המובטחת, אולם כשסוף-סוף הגיעו לחוף של זכרון יעקב נתפסה האונייה על ידי חיילי הצבא הבריטי.
בתום שנה של מעצר ממושך במחנה המעפילים בעתלית החליטו המשפחות להתגורר בשכנות זו לזו ועברו לחיפה. "השם של אימא שלי (רויטל) והשם של אח שלה (אייל) נבחרו על ידי הסבא של אלעד.
המשפחות עזרו אחת לשנייה במצבי משבר ושמחו אחת בשמחתה של האחרת באירועים משפחתיים", מספר אלדדי. "ככה הקשר נשמר עד שסבתא רבתה שלי נפטרה בשנת 1992". אלדדי הוסיף: "המשפחה שלי יצאה לשליחות לחו"ל לעשר שנים ואחר כך עברה לירושלים. הקשר בין המשפחות התרופף עד שהוא ניתק לחלוטין".
17 שנה לאחר ששתי המשפחות לא ראו אחת את השנייה הן התאחדו. בעקבות האיחוד המרגש עברו וולמן ואלדדי להתגורר באותו החדר. "מאז איחוד המשפחות, עומר ואני עברנו לגור באותו חדר ומאז ועד היום לא נפרדנו. גם חזרנו והידקנו את הקשר בין המשפחות. בשנתיים האחרונות הן מטיילות ביחד, יוצאות לבלות ויוזמות מפגשים חברתיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם