ספטמבר כבר כאן: שאלות ותשובות
המהלך הצפוי של הפלסטינים, היוזמות האחרונות לסיכול ההכרה באו"ם, הסכנות הצפויות וההיערכות המדינית ליום שאחרי - המדריך המלא
זהו החודש שבו נפתח המושב השנתי של העצרת הכללית של האו"ם. מטבע הדברים, המועד
הפלסטינים יזכו להישג מדיני והסברתי גדול, אך דבר לא ישתנה בשטח משום שהחלטות העצרת אינן מחייבות. משפטנים חלוקים בדעתם בנוגע למשמעויות המשפטיות של החלטה כזו, אך קשה לקבוע עמדה בטרם הובהר מה בדיוק יהיה נוסח ההחלטה.
הסכנות הן אלה:
למרות ההבטחות של ההנהגה הפלסטינית, לא יהיו שינויים בשטח לאחר ההצבעה. האוכלוסייה הפלסטינית תתאכזב, והתסכול יכול להתבטא בהידרדרות לאלימות.
אם תתקבל החלטה, הפלסטינים לא ירצו יותר לשאת ולתת ויעדיפו להשיג הישגים באופן חד-צדדי באו"ם גם בהמשך. אם ירצו לחזור למו"מ, תגבר ההתנגדות של אלה ביניהם שמתנגדים עקרונית לכל מו"מ עם ישראל ויטענו שאין צורך באישור ישראלי לכלום, כל עוד ניתן לקצור הצלחות באו"ם.
גם אם יחזרו בכל זאת למו"מ, הם יתחילו מההחלטה שהתקבלה באו"ם ולא יהיה להם כל מרחב תמרון. ההחלטה תסנדל אותם, וללא גמישות מצדם לא תתאפשר גמישות מצד ישראל.
הפלסטינים עשויים להתפתות לפנות לבית הדין הפלילי בהאג ולתבוע את ישראל. אף על פי שאין לכך בסיס משפטי, עצם ההליך והתביעה יהוו מטרד מדיני מתמשך שיחריף וידרדר את היחסים בין הצדדים וימנע אפשרות לפשרה מדינית.
עדיין לא ידוע מתי מתכוונים הפלסטינים להגיש את ההצעה, ודאי שאין כל לו"ז מחייב להצבעה. עם זאת, ההערכה היא שאם הפלסטינים יתמידו בהליכתם לאו"ם, הם יגישו את הבקשה בשבוע הראשון של אוקטובר.
עצרת האו"ם אמנם מתכנסת ב-20 בספטמבר, אולם היא נמשכת מספר חודשים עד לדצמבר. ב-23 בספטמבר צפוי לנאום יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ואחריו הנציג הישראלי, שעדיין לא נקבעה זהותו: ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא המדינה שמעון פרס או שגריר ישראל באו"ם, רון פרושאור.
היום הפלסטינים מיוצגים באו"ם באמצעות ארגון אש"ף והם במעמד של ישות משקיפה שאינה חברה באו"ם ושאין לה זכות הצבעה.
הפלסטינים היו רוצים לקבל מעמד של מדינה שהיא חברה מלאה באו"ם. מעמד זה ניתן להשיג רק באמצעות פנייה למועצת הביטחון של האו"ם. עם זאת, מכיוון שידוע שארה"ב תטיל וטו על הבקשה, האפשרות הסבירה יותר היא לפנות לעצרת הכללית של האו"ם ולבקש להתקבל במעמד של מדינה משקיפה שאינה חברה ושאין לה זכות הצבעה.
מבחינת יחסי הכוחות בעצרת האו"ם, הפלסטינים יכולים בקלות יחסית להשיג רוב של בערך 130-120 מדינות. מדובר בעיקר במדינות השייכות לגוש המדינות הבלתי מזוהות, רבות מהן מדינות ערביות ומוסלמיות.
אולם גם רבות ממדינות אמריקה הלטינית יתמכו בהחלטה, כמו גם מדינות שונות באירופה. קבלתם של הפלסטינים במעמד זה לאו"ם, שהוא למעשה שדרוג של מעמדם, תהווה בעצם הכרה בפועל במדינה פלסטינית עצמאית.
אין כמעט מי שסבור כך. רוב מי שתומך במהלך רואה את טובת הפלסטינים ולא את טובת ישראל. התומכים סבורים שמדובר במהלך לגיטימי על רקע מה שהם מכנים האחריות הישראלית, ובעיקר זו של ראש הממשלה, לקיפאון במשא ומתן מול הפלסטינים ולבזבוז של למעלה משנתיים, שלא הובילו לפריצת דרך.
נראה שדבר לא ימנע מהפלסטינים לפנות לאו"ם. עם זאת, בשבועות האחרונים יש מספר יוזמות, בעיקר של ארה"ב, לנסות ולהניא אותם מהליכה לאו"ם. השבוע יגיע לישראל יועצו הבכיר של אובמה למזרח התיכון, דניס רוס, עם יוזמה קונקרטית אחרונה ונואשת. דובר פלסטיני כבר הודיע ש"זה מאוחר מדי" וחסר סיכוי.
ישראל מתנגדת לכל מהלך פלסטיני שהוא באמצעות מוסדות האו"ם. עם זאת, בלשכת ראש הממשלה בוחנים בימים האחרונים את האפשרות להכיר בפלסטינים מיד לאחר שיקבלו את הכרתו של האו"ם.
הטיעון המרכזי הוא דווקא הסברתי גורמים מדיניים שונים, בעיקר נציגים של משרד החוץ בעולם, סבורים שישראל לא יכולה להתנגד למהלך של הכרה במדינה פלסטינית שנתפס על ידי רוב העולם, גם אם באופן שגוי, כמהלך לגיטימי של עשיית צדק היסטורי עם הפלסטינים. לכן, טוענים אותם גורמים מדיניים, ישראל לא יכולה לצאת חוצץ נגד המהלך ולהציג אותו כשלילי.
התרחיש הקיצוני הוא שפיכות דמים. הציבור הפלסטיני עלול להרגיש מתוסכל מכך שמציאות חייו לא השתנתה ביום שאחרי ההכרה במדינה פלסטינית ושה"כיבוש" הישראלי, מבחינתו, נמשך. צה"ל, המשטרה ושירותי הביטחון של ישראל נערכים לאפשרות שקבוצות קטנות מתוך המון פלסטיני מתוסכל ינסו להיכנס לשטח ישראל או לאיים באופן ממשי על בסיסי צה"ל ביהודה ושומרון או על התנחלויות.
כמו כן, צה"ל קיבל הנחיות להיערך לאפשרות של אירועים בגבולות ישראל עם לבנון, סוריה, ירדן ומצרים. החשש הוא שלא תהיה ברירה אלא להשתמש בנשק, ושהאירועים עלולים להידרדר לאלימות ושפיכות דמים.
עם זאת, ההערכה הרווחת בלשכת ראש הממשלה היא שלא תפרוץ אלימות, זאת בעיקר משום שלרשות הפלסטינית אין אינטרס בכך. להפך, הפלסטינים מעוניינים להפגין בפני הקהילייה הבינלאומית יכולת משילות, כפי שמצפים מרשות שרוצה להנהיג מדינה.
חשש נוסף הוא שביום שאחרי ההכרה במדינה פלסטינית, יוכלו הפלסטינים להצטרף לארגונים בינלאומיים שונים ולגופים הפועלים בחסות האו"ם. בהקשר זה, החשש הגדול ביותר מצד ישראל הוא שהפלסטינים יוכלו להתקבל כחברים בבית המשפט הבינלאומי לפשעים פליליים בהאג או שההכרה בהם תעניק להם ביתר קלות זכות עמידה בפני בית הדין בהאג. אז יוכלו למעשה הפלסטינים לתבוע את ישראל בנושאים שונים הקשורים בשליטה הישראלית ביהודה ושומרון.
ראשית, ישראל פועלת לסיכול המהלך הפלסטיני באו"ם ומנסה לשכנע כמה שיותר מדינות בעולם שלא לתמוך במהלך זה. לצורך כך נשלחו ונשלחים שרים בממשלה ליעדים שונים בעולם, ביניהם אפריקה, אמריקה הלטינית ואירופה, כשהם מצוידים באיגרת אישית מנתניהו המנסה לשכנע אותם שלא לתמוך במהלך הפלסטיני.
ראש הממשלה, בפגישותיו ובשיחותיו עם מנהיגי העולם, עושה זאת גם כן. במקביל, יש יוזמות מדיניות שונות של מדינות מרכזיות באיחוד האירופי ושל ארה"ב, המתאמצות גם כן להביא לחידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, ובכך למנוע את המהלך הפלסטיני באו"ם.
ארה"ב וישראל משתמשות גם באיומים שונים. ארה"ב מאיימת שלא להעביר את כספי הסיוע הפלסטיני, וישראל מאיימת שלא להעביר את כספי המסים שהיא אוספת עבור הפלסטינים. בישראל הכינו רשימה של סנקציות, קלות וכבדות, שיופעלו נגד הפלסטינים אם ילכו לאו"ם. הסנקציה הכבדה ביותר היא ניתוק הקשרים עם הרשות הפלסטינית, שמשמעותו ביטול הסכמי אוסלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם