בלי חרטות ובלי הבעת צער
1. הקו של יעלון ניצח בקרב על ההתנצלות בפני טורקיה 2. בתי המשפט בדרך לנהל את בתי החולים 3. ומשל קטן על הספורט הכושל
אילו היה הדבר תלוי ביעלון, טורקיה היא זו שצריכה להתנצל בפני ישראל, ולא ההפך. הנחת העבודה של יעלון היא שארדואן הוא מקרה אבוד, הוא החליט להפוך את טורקיה לרפובליקה איסלאמית אדוקה וקשר את גורלו עם איראן, והכל על חשבון שנאת ישראל.
בתנאים הללו צריך, ואפילו רצוי, לפרק קצת את היחסים הבילטרליים עם טורקיה. הרי לא ייתכן שנשמור על אותה רמה של שיתוף פעולה צבאי עם הטורקים, נספק להם ציוד ובעיקר מודיעין רגיש, ולך תדע מה הם יעשו איתו.
יעלון עשה את שלו, והתוצאות נרשמות על הלוח הלאומי. ימים יגידו אם אנחנו בסימן פלוס או מינוס נוכח הטיפול בפרשה. בינתיים אנחנו במינוס חזק. הטורקים מגרשים את השגריר, מאיימים בפעילות ימית במזרח הים התיכון והולכים לברית אסטרטגית עם מצרים.
ארדואן עשוי לבקר גם בעזה בשבוע הבא. בישראל יש קולות שמבקשים להגיב ולעצבן את הטורקים עוד יותר עם השואה הארמנית.
ארצות הברית רותחת בינתיים על הסכסוך שנוגד את כל מערך האינטרסים שלה. היא רצתה פשרה ושוב לא הקשבנו. זה הזמן של ראש הממשלה לקחת מנהיגות ולרסן את השטח. התגובה המפויסת יחסית של ישראל ביומיים האחרונים מלמדת שאנחנו לא מחרחרי מלחמה, אלא מבקשים לשקם את היחסים. סוף-סוף תגובה בכיוון הנכון, לשם שינוי.
2. יש משהו מעורר אי-נחת בהחלטה של בית הדין הארצי לעבודה לבטל את תוקפם של מכתבי הפיטורים שהגישו אלף הרופאים המתמחים. מי שראה אותם אתמול חוזרים לבתי החולים בחוסר חשק, הבין כי עבודה רפואית עם נשמה לא נקבל כאן בזמן הקרוב. ורפואה שלא באה מן הלב, שנעשית בכפייה, היא לא רפואה אמיתית ועלולה גם לפגוע בחולים.
חלק מהמתמחים הלכו למחלקות כוח האדם בבתי החולים שלהם והגישו מכתבי התפטרות אישיים. אחת מהם סיפרה כי במהלך החודש האחרון גמרה אומר עם בני משפחתה לעזוב את המקצוע, והיא שלמה נפשית עם ההחלטה שלא לעבוד בתנאי עבדות
המדינה יודעת שאי אפשר להפעיל בתי חולים בלי מתמחים. היא אפשרה לבית הדין לעשות את העבודה השחורה ולהחזיר את המתמחים לעבודה בעל כורחם. זה לא תקין, גם אם זה חוקי. כל העניין מעורר תחושה של פגיעה בחופש ההחלטה ובחופש העיסוק. זה עושה צחוק מהזכות לשבות. צריך לקוות שאין כאן תקדים, כי אז בתי המשפט ינהלו את בתי החולים, והרפואה שנקבל תהיה בהתאם.
3. עשרות אנשים יושבים בהנהלה ובמזכירות של ההתאחדות לכדורגל ואחראים על הנבחרת המבישה שלנו. עשרות עסקנים מלווים את נבחרת ישראל בכדורסל במסע הכושל בליטא. אני נזכר בבדיחה על ישיבת יוניברסיטי בניו יורק שהתמודדה מול מכללת ניו יורק בשיט, אבל הפסידה בכל תחרות.
טיכסו הרבנים עצה ושלחו מרגל לאימוני המכללה. אחרי יומיים חזר האיש עם התובנה הבאה: "אצלם יש מעודד אחד, ושמונה חותרים. אצלנו שמונה מעודדים, וחותר אחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם