פועלי הבניין - גרסת ה"עשירון העליון"
קבלו את ווי מקשיאנג, פועל בניין סיני שמשתכר 17 אלף שקל נטו בחודש. אז איך זה שאף ישראלי עדיין לא מוכן ללכלך את הידיים בבניין?
הוא עובד שישה ימים בשבוע, שבע בבוקר עד חמש אחרי הצהריים. "אפילו בהיי-טק עובדים יותר", הוא מחייך. גר ברמת גן בדירת ארבעה חדרים עם עוד שלושה שותפים סינים. "כל אחד בחדר משלו", הוא מספר.
מקשיאנג שבא מעיר קטנה בדרום-מזרח סין בשם פוז'ו המונה 4.5 מיליון תושבים, מצליח לרצף בקצב המכניס לכיסו 17-15 אלף שקל בחודש. "אני מוציא 1,500 שקל בחודש. 200 על טלפון, הרבה פקה-פקה. אוכל, בירה בימים שלא עובד", וגם יש לו חברה פיליפינית זה שנתיים וחצי, "ננה, עובדת בניקיון". הוא מקווה שיוכל להישאר עוד שנה-שנתיים, ובינתיים חוסך בשביל המשפחה - זו שנשארה בסין הרחוקה.
מקשיאנג לא לבד. הצצה בתלוש של קסו, פועל סיני אחר, מעידה כי הוא הכניס לכיסו ביולי האחרון 15,500 שקל . שיאבין זכה לשכר של 13,627 שקל . ושוואנג גמר את החודש עם 14,307 שקל - בכל המקרים מדובר בשכר נטו, שאיננו כולל 700 שקל נוספים המופרשים בכל חודש, ומחכים לעובדים בתום תקופת שהייתם בארץ.
הפועל הסיני גם נהנה מתנאים סוציאליים. הוא אפילו מאוגד בהסתדרות ונהנה ממשכורת מובטחת בכל זמן שהותו בישראל. התאגיד המעסיק את הסיני אחראי לרווחתו ומוציא על הפועל הזר כעשרת אלפים שקל בחודש: שכר בסיס של 5,142 שקל , אגרות חודשיות למדינה בסך של כ-2,500 שקל , פיקדון חודשי של 700 שקל אשר מצטבר לסכום הניתן לפועל בעת העזיבה את הארץ, ביטוח חבות מעביד, הוצאות דיור, ביטוח רפואי, מס מעסיקים ואפילו דמי חבר בהסתדרות שאיגדה אותם בצעד תקדימי.
נוסף על כך, וכדי להבטיח כי התאגיד עצמו לא יהפוך לגורם המנצל במקום הקבלן, נקבע כי הפועלים הזרים יכולים להחליף תאגיד פעם בשלושה חודשים.
כמו בכל שוק חופשי, משכורתו של הפועל הסיני היא נגזרת של היצע וביקוש. אם בשנות התשעים היו בארץ כ-40 אלף עובדים זרים, והמכסה ירדה ב-2005 ל-13 אלף , כיום נמצאים בארץ רק 5,000 עובדים זרים בתחום הבנייה.
בשנה וחצי האחרונות על רקע הצמצום המתמיד במספר העובדים הזרים, שרובם סינים, נוצר מחסור חמור בעוסקים במקצועות ה"רטובים" בתחום הבנייה - הרצפים, הברזלנים ובוני השלדים עובדים כשהם חשופים לקור, לחום, לגשם שוטף ולשמש קופחת, ונאלצים לבצע מלאכות פיזיות מפרכות ומונוטוניות.
כך ריצוף קרמיקה שעליו קיבלו העובדים לפני כשנה כ-50-45 שקל למ"ר, עלה ל-67 שקל למ"ר. על יציקת קוב בטון נהגו לגבות כ-450 שקל , ואילו היום זה מטפס לכ-600
המשמעות ברורה: עלייה בעלות בניית הדירה. בדירה של 120 מ"ר התוספת בגין עליית הריצוף לבדה מסתכמת ב-2,000 שקל , ותוספת יציקת בטון כ-6,600 שקל , וכל זאת עוד לפני ששוקללו עלויות נוספות בגין התארכות הבנייה בשל מצוקת ידיים עובדות.
"אילו היו מוסיפים 20 אלף עובדים זרים, עלות הבנייה הייתה יורדת לפחות בעשרה אחוזים אם לא יותר. המשמעות של זה לדירה רגילה של ארבעה חדרים במרכז הארץ היא 60 אלף שקל שנחסכים בזמן ובעלות עבודה, וזאת עוד בלי לחשב את ירידת המחירים שתתרחש בשל הגדלת ההיצע", אומר רונן גינזבורג, מנכ"ל דניה סיבוס.
לאחר מסע לחצים והשתדלויות, ועל רקע מצוקת מחירי הדיור, אישרה הממשלה ב-10 ביולי הגדלה של מכסת העובדים הזרים מ-5,000 ל-8,000, וכן את הארכת האשרה של הזרים הנמצאים בישראל. אלא שבעוד ההסכם קובע כי הפעימה הראשונה הכוללת 2,500 עובדים , תתרחש כבר השנה, הפועל הראשון עדיין לא נראה באופק. "נכון לעכשיו אנחנו בונים כ-40 אלף יחידות דיור בשנה, ובשנת 2012 רוצים שנבנה 50 אלף.
אם לא יגיעו העובדים הזרים לא נוכל להגיע אפילו לכמויות של השנה - העובדים שישנם כבר מטפטפים החוצה", מציין בתסכול מנכ"ל התאחדות הקבלנים מוטי כידור, ומוסיף כי "כל הווד"לים, ההטבות והקלות המס לא יעזרו, אם לא יהיו פה עובדים זרים. המפתח לפתרון נמצא אצל שר הפנים, זו אחריותו, סמכותו, והוא נדרש לעשות את מה שהוא צריך לעשות. זאת חובתו לא לקבלנים, אלא לאנשים שלא יהיה להם איפה לגור".
הסיבה להתכווצות המתמשכת במספר העובדים הזרים נובעת מתפיסה שבה מחזיק משרד האוצר, אשר לפיה צמצום מספר העובדים הזרים יביא להחלפתם בפועלים ישראלים. "הדרך הטובה ביותר להכניס ישראלים לענף הבניין, היא להוציא מכאן את העובדים הזרים.
עוד דרך טובה להכניס ישראלים היא לשלם להם שכר גבוה ולקלוט אותם", אמרה קרן טרנר, מרכזת תחום העובדים הזרים באגף התקציבים באוצר, בישיבת ועדת הכספים שעסקה בנושא מכסות העובדים הזרים. "זה דבר שמוריד שכר, לוקח עבודה מאוכלוסיות לא משכילות. עובדים זרים במדינת ישראל הם דבר לא טוב".
"הישראלים לא יעבדו בעבודות הרטובות בשום מחיר. הם פשוט לא רוצים לעבוד קשה, וזו לא רק האוכלוסייה היהודית, התפשטות ההשכלה הגבוהה היא גם בקרב האוכלוסייה הערבית", אומר גינזבורג הסבור כי מדובר בלא פחות מחלומות הרסניים באספמיה, "זאת לא מגמה ישראלית, זה משהו שאנחנו רואים בכל העולם המערבי. המציאות מבחינת תעסוקה הפוכה לחלוטין - כל עובד זר שמגיע לארץ נותן עבודה לעוד עשרה ישראלים, שעובדים באלומיניום ובהתקנת דלתות, לחשמלאים, לבוני מטבחים. ענף הנדל"ן הוא הקטר של המשק, והיעדרם של העובדים הזרים תוקע אותו".
rotem.sella@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם