חסידי הטרוריסט צ'ה גווארה
הזיכרון של המהפכנים החדשים קצר. סמלם צ'ה גווארה היה טרוריסט קר רוח, ובניגוד לתדמיתו היה ממש לא כיפי וזורם
והנה, אחת הבשורות שהביאו מנהיגי המחאה החברתית החדשה היא הפחת חיים בפולחן צ'ה גווארה. כך למשל, יו"ר ארגון הסטודנטים, איציק שמולי, הקפיד להצטלם שוב ושוב עם ספר על צ'ה גווארה בסביבתו, בעוד דמות הטרוריסט המנוח מתנוססת גם על חולצותיהם של מוחים בכירים במאהלים ובהפגנות. צ'ה גווארה הוחזר לפנתיאון האישים הרציניים שראוי, לפחות, לשאוב מהם השראה.
אלא שהחזרה לצ'ה גווארה נובעת, במקרה הטוב, מבורות ומטיפשות. ארנסטו צ'ה, בן למשפחה ארגנטינאית בורגנית, למד אמנם רפואה בצעירותו, אבל התמחה במיוחד ברצח. הוא היה טרוריסט קר רוח, קיצוני ומטורף, שרעיונותיו הסטליניסטיים הפכו קשים לעיכול אפילו עבור פידל קסטרו, עד שצ'ה נאלץ לעזוב ב-1965 את קובה, הקומוניסטית עד טירוף בפני עצמה.
לפני שעזב הספיק צ'ה החביב להקים ולהפעיל את בריגדות ההוצאה להורג של מתנגדי המשטר, ולא בחל בלחסל במו ידיו, ללא משפט, גם חברים לנשק שלא מצאו חן בעיניו. בכל מקום שאליו הגיע ניסה להשליט, דרך קנה הרובה וללא פשרות, את המהפכה. עד שנתפס ביערות בוליביה וחוסל אחרי שהשליט טרור גם שם, הספיק האייקון החברתי להמיט הרבה שכול ואימה.
כאילו שהעולם לא נגמל מהאשליה הקומוניסטית
בניגוד לתדמית הגרפית שלו, צ'ה גווארה היה ממש לא כיפי וזורם. הוא היה פנאט שראה הכל בשחור-לבן, ויצא נגד חופש הדיבור, חופש הדת, העיתונות, ההתאגדות, חופש המחאה וכל מה שסותר את הדפוס הידוע והמקובל של לנין וסטלין. גם באופן אישי הוא היה חסר נאמנות - לנשותיו לילדיו, לחבריו. אכן מודל חיקוי מעניין עבור דפני ליף, איציק שמולי ועמיתיהם.
אבל זה לא רק צ'ה הפוטוגני שנשלף מהנפטלין במעגלי המחאה. פתאום זוכים אצלנו לעדנה גם קרל מרקס וממשיכי דרכו. כאילו שהעולם לא נגמל מהאשליה הקומוניסטית בשלהי המאה ה-20, אחרי קרוב למאה שנות ניסיון אמפירי. שנים שבהן מרקסיזם וקומוניזם התבררו כשם נרדף לדיכוי המוני, לרצח מתנגדים ובעיקר לאומללות, עוני וסף חרפת רעב לכל מי שאינו מקורב לאליטה השלטת. אפילו הקומוניזם הסיני לא שרד והוחלף בדיקטטורה קפיטליסטית.
מתמיה
שהזיכרון של המהפכנים החדשים כל כך קצר, כיוון שהקריסה הסופית של הרעיון המרקסיסטי התרחשה רק לפני 20 שנה. כבר אז הוכח סופית שהקומוניזם נכשל קודם כל מסיבות כלכליות וחברתיות. כל הרעיונות שמתעוררים עכשיו לחיים - פגיעה בהון הפרטי, דיכוי היוזמה האישית, רדיפת השוק החופשי וריכוז הסמכויות בממשל המרכזי - כל אלו הובילו לריסוק כל מודל קומוניסטיסוציאליסטי שנוסה אי פעם.
ואכן, באשר לסוציאליזם שחזר לאופנה, מעבר לעובדה שהוא נכשל אצלנו בקול גדול, כדאי להזכיר שהסוציאליזם של סוף המאה ה-19 הוא הקפיטליזם הקיצוני של תחילת המאה ה-21. זכויות היסוד שדרשו ראשוני הסוציאליסטים בגרמניה וצרפת מעוגנות היום בחקיקה בכל מדינה דמוקרטית. אז נכון שיש הרבה מה לתקן ושצריך לאפשר לאזרחים היצרניים לנשום, אבל מכאן ועד לאמץ את צ'ה גווארה כסמל, הדרך ארוכה ומסוכנת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם