יש עולים, אין דירות
למעלה משישים משפחות מצפון אמריקה ביקשו השנה לעלות לישראל ולהקים את ביתם ביישוב אפרת. למה הן לא הגיעו לארץ? תשאלו את ביבי
במדינת ישראל אין חוקה. אך, במשך השנים הוגדרה מגילת העצמאות כמסמך המכונן של מדינת ישראל. מעין חוקה. כמחצית ממגילת העצמאות מוקדשת להצגת הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי לחידוש העצמאות היהודית בארץ ישראל ולהקמתה של מדינת ישראל ועיקריה כי "בדורות האחרונים התרחשה שיבה המונית של יהודים אל ארץ-ישראל, במסגרתה חלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו את השפה העברית, בנו כפרים וערים ועוד'".
מקימי המדינה לא שכחו את תרומתם וחשיבותם של העולים החדשים ומתוך כך הכניסו את חשיבותם כבר בחלק הראשון של המגילה.
החלק השני של מגילת העצמאות הוא ההכרזה "על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל" ובהמשך מפורטים עקרונות היסוד שלאורם תפעל מדינת ישראל: מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות, מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה וכו'.
לא זה המקום לעבור על כל העקרונות המוצגים לעיל שכן כולם זכו לאוהל של כבוד בשדרות רוטשילד, למעט העיקרון הראשון ש"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות".
דומה, כי הדוגמה של העיר אפרת – בירת גוש עציון, הינה החזקה ביותר להצביע כיצד מדינת היהודים זנחה עיקרון זה. למעלה משישים משפחות מצפון אמריקה ביקשו השנה לעלות לארץ ישראל ולהקים את ביתם באפרת (כשליש מתושבי אפרת ממדינות צפון אמריקה). כולם, מארצות רווחה, כולם מבוססים, כולם עם אפשריות תעסוקה, כולם עם
אולם, לא כולם מצאו קורת גג. במציאות מטורפת זו נוצר מצב אבסורדי שמתוך כל המשפחות רק כעשרים הצליחו להגשים את חלום "קיבוץ הגלויות". האם מדינת ישראל הגיעה לשלב בו היא יכולה לוותר על תושבים חדשים ואיכותיים המבקשים להקים את ביתם בישראל? האם הממשלה שכחה את עיקרון היסוד הראשון? האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה "לסגור" שעריה לקליטת עלייה?
ואני מכיר את התשובות, "למה דווקא אפרת? שילכו למקום אחר! יש עוד ערים בישראל".
ראשית, אם אדם רוצה לבחור מקום מגורים והסיכוי כי יצליח להיקלט במקום זה גבוה מאוד, האם לא מחובתנו ליתן לו אפשרות לממש בחירה זו? שנית, אגלה כאן סוד, רבים מהעולים החדשים כבר לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש נכס בירושלים או ברעננה. בית שמש מתחרדת ומשרד הקליטה שולח אותם לאזור הצפון לייהד הגליל. אכן שליחות חשובה אבל מי יעזור להם להיקלט בצפון הרחוק? היכן יעבדו?
אז תשאלו למה לא בונים באפרת – בירת גוש עציון, לב הקונצנזוס הישראלי? התשובה היא שלמרות סיום ההקפאה, יש הקפאה דה-פקטו. המדינה לפני 10 שנים הכינה תשתיות ל- 300 יחידות דיור, השקיעה בהם כ-40 מיליון שקל. אבל ברגע אחד נפל עליה פחד הממשל בארה"ב והיא החליטה מאז שלא לשווק ולו יחידת מגורים אחת. אז אפרת קפואה, בניה לא יכולים לגור בה והעולים החדשים שנושאים עיניהם ציונה, נותרים בניכר עד שנתניהו יחליט לחתום את חתימתו.
הכותב הוא ראש מועצת אפרת
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם