סתימת פיות: אסור לבקר את המחאה
זה בסדר שהתקשורת הפכה לעלון המחאה. הבעיה מתחילה כשמנסים להשתיק את מי שחורג משירת המקהלה. תשובה לשלום ירושלמי
הגדיל לעשות אתמול עמיתי, שלום ירושלמי. אם היה טורח לסתור עובדה אחת או להפריך טענה אחת, ניחא. אלא שהוא התקשה. קרא, קרא ולא מצא. כך שהוא הלך לשיטה הידועה והמאוסה. הוא הדביק לי עמדות שאין ולא היו לי.
ירושלמי מספר על מפגינים ש"לבשו חולצות כחולות וענדו שרוכים אדומים", ואיך, הוא ממשיך, "כמעט והתחשק לי לקשור את כולם באזיקים ולהסגיר אותם כאיש אחד לימיני". נו , באמת. הרי כתבתי על כך שהפגנתי מוקף בדגלים אדומים, וזה לא הפריע לי. כתבתי שהקרן החדשה מסייעת למחאה, והיא דווקא ראויה לברכה. העובדות הללו לא בלבלו את ירושלמי, כך שהוא היה חייב להמציא משהו ממוחו היוקד.
הוויכוח על המחאה ועל כיווני המחאה הוא יותר מלגיטימי. זכותם של גורמים מסוימים לקשור את המחאה לכיבוש, למצעדים הפלסטיניים שיגיעו לגבולות ישראל, ולטעון שממשלת ישראל היא "ממשלת בריונים צמאי דם", כפי שכתב מישהו בעמודים הללו.
הדעות הללו, מאוסות ככל שיהיו, הן חלק מהשיח הציבורי. וזכותם לקיים כנס, במאהל בתל אביב, תחת הכותרת "ס' זה ספטמבר", במטרה מוצהרת להפוך את המחאה החברתית לפלסטינית. וזכותי לחשוף את העובדות הללו, לפרסם אותן ולהציג את הטענה שאלה שהרסו את מחנה השלום, לטובת הפיכת ישראל למצורעת, עלולים להרוס גם את המחאה. אבל לא אצל ירושלמי. הוא רוצה להשתיק את הדיון. הוא מזהיר אותי, ממש כך, מבדיקה, חשיפה, תהייה. הוא רוצה תמיכה עיוורת.
"מה זה משנה מי מפגין ולמה?", כתב אתמול ירושלמי
לפני חודש העלה ירושלמי את הרעיון ש"הפוליטיקאים שלנו מספיק ציניים על מנת ליזום מהלך ביטחוני מעושה כדי להרוס את המחאה שמאיימת להפיל אותם. . . כל מזימה כזו תיבחן בשבע עיניים. . . כל חימום גבולות יעורר חשד".
ירושלמי לא הסתפק בחשיפת ה"מזימה". הוא גם טרח לספק הוכחה: "ב-3 בספטמבר 2000 נכנס אריה דרעי לכלא. חסידיו הקימו מחוץ לשערי כלא מעשיהו את ישיבת 'שאגת אריה'. הם הבטיחו להישאר שם שנתיים. מתי המאהל התקפל? ב-29 בספטמבר 2000, כאשר פרצה האינתיפאדה השנייה".
הרעיון שהפלסטינים פתחו במהומות בשירות ממשלת ישראל, כדי לדכא את מאהל ההזדהות עם דרעי, הוא כל כך מופרך, שמצאתי צורך להגיב עליו מיד לאחר פרסומו. אלא שמאז עבר חודש. קרה משהו. היה פיגוע בערבה. היו רקטות על דרום הארץ. ומה עשה נתניהו? ובכן, אפילו האופוזיציה, גם משמאל, טענה שהתגובה שלו הייתה מרוסנת מדי.
מותר לוותר על עובדות ולעסוק בהזיות. מותר למעוד. גם עיתונאים הם בני אדם. אבל כאשר זה קורה שוב ושוב, זו בעיה. אני מכיר גם את ירושלמי האחר, העיתונאי הרציני. נקווה שבמקום ניסיון מקארתיסטי להשתיק מישהו מעמיתיו, הוא יחזור לעצמו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם