הדילמה הישראלית: איך תישמר ההרתעה
אם המועצה הצבאית תאפשר למצרים להשפיע על תוקף הסכמי השלום, ישראל תיאלץ להבין שבעתיד היחסים עם מצרים קיים אתגר מדיני לצד פוטנציאל להסלמה ביטחונית
כאשר אנואר סאדאת, נשיא מצרים לשעבר, חתם על הסכם השלום עם ישראל (מרץ 1979) הוא היה מודע היטב לאופוזיציה שקמה לו מכל קצות הקשת הפוליטית במצרים ובעולם הערבי. גם בשל ההתנגדות לשלום עם ישראל, התארגנו במחתרת פעילי הג'האד המצרי ובבוא היום רצחו את סאדאת.
במשפטם המתוקשר, כאשר הועמדו לדין והוחזקו בכלובי ברזל (בדומה למובארק ושני בניו היום), עצורי הג'האד קיבלו תמיכה מוראלית ועזרה משפטית מתנועת האופוזיציה המרכזית - "האחים המוסלמים".
מאז ועד היום עמדתה הרשמית של הנהגת "האחים" שוללת את הסכם השלום עם ישראל. "האחים" מטיפים נגד הנוכחות הישראלית במצרים וקוראים לסלק את השגרירות והדגל הישראליים מקהיר.
30 שנה לאחר הירצחו של סאדאת וקצת יותר מחצי שנה לאחר נפילת מובארק, דומה שההתנגדות במצרים להסכם השלום תופסת תאוצה וסוחפת חלק לא מבוטל מכלל אזרחי מצרים.
בניגוד לעבר, דומה שאין כרגע בעל בית במצרים שיהווה קיר מגן בפני חיצי ההסתה השנונים שמוטלים במצרים ומכוונים לפגוע בסממני השלום האחרונים עם ישראל. אקט הסרת דגל ישראל מבניין השגרירות השבוע ביטא את משאלת ליבם של רבים
מובארק היה נתון למכבש לחצים בלתי פוסק וניווט כפי יכולתו בין ההכרח, מבחינתו, לתת לאופוזיציה לשחרר קיטור בצורת הסתה נגד ישראל ובין המחויבות (החוזית) והאינטרס הלאומי של מצרים, בהתאם לראייתו הוא, לשמור על "השלום הקר". לא בכדי רבים במצרים רואים היום בישראל את אחרונת התומכים בשליט המודח, שאת הוצאתו להורג הם מבקשים כעת.
בחודשים האחרונים "האחים המוסלמים" הגבירו את ההסתה נגד ישראל. החשש בישראל מהשפעתם של "האחים" מתחזק לנוכח זאת שהתנגדותם לשלום הופכת בהדרגה לנחלת רבים במצרים.
למרות שבשלב זה "האחים" אינם מתכוונים לתפוס את השלטון במצרים, ואף לא לזכות בנתח העיקרי של קולות הבוחרים, ברור לכל שהם יפעילו את כובד משקלם הפוליטי לאחר הבחירות לצורך גימוד או ביטול הסכם השלום. לנוכח זאת, המועצה הצבאית העליונה במצרים מתמודדת עם אחד האתגרים הרציניים ביותר שניצבו מולה: כיבוד התחייבויותיה הבינלאומיות של מצרים, בכלל זה לשמור על הסכם השלום עם ישראל.
באם המועצה הצבאית תאפשר להמוני המצרים להשפיע במחאתם על תקפותם של הסכמי-השלום כבר בתקופת המעבר, ישראל תיאלץ לאמץ את התובנה הבאה: עתיד היחסים עם מצרים טומן בחובו אתגר מדיני רציני ביותר לצד פוטנציאל להסלמה ביטחונית.
מבחינת ישראל, המצב כבר עכשיו הופך לבלתי נסבל, שכן נראה שהעורף הישראלי חוטף על ימין ועל שמאל וידי צה"ל כבולות. כל זה למה? גם בשל לחץ מצרי על ישראל שלא להגיב בצורה מוחצת על ירי הטילים, מחשש לכך שהאזור יתלקח ובמצב שכזה המצרים מזהירים שלא יוכלו להמשיך לערוב להסכם השלום.
זה לא סימן מבשר טובות. אזרחי ישראל מתחילים להתרגל למציאות שבה הפצצת יישובים הופכת לשגרה מבלי שיש למערכת הביטחון תשובה התקפית של ממש, ולא רק זה, אלא שגם יש ספק לגבי היכולת ההגנתית.
יש מחלוקת לגבי העיתוי שבו ישראל מאפשרת לצבא מצרים להיכנס לשטח סיני על מנת שיעשה את העבודה במיגור תאי טרור. האם זה לא מאוחר מדי? ייתכן שהיה צריך לחשוב על כך קודם לכן, כלומר בתקופת מובארק. סביר להניח שלאחר תקופת המעבר במצרים (כולל הבחירות הקרובות) ולנוכח התחזקותם של "האחים המוסלמים", ישראל לא תוכל עוד להפקיד אינטרסים ביטחוניים שלה בידי צבא מצרים.
ממשלת נתניהו הראשונה הצליחה להתמודד בהצלחה עם איום פיגועי התופת באוטובוסים ועם איום המתאבדים בשנות התשעים. נקווה שממשלת נתניהו השנייה תדע להתמודד בהצלחה עם האיום הנוכחי שכבר עתה מאיים לשבש את שגרת יומם של אזרחים רבים בדרום ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם