"אנו רוצים להשיג חברות מלאה באו"ם"
סאיב עריקאת, מראשי צוות המו"מ הפלסטיני, סבור כי ברגע שישיגו מעמד של מדינה, ישראל לא תוכל להמשיך לבנות בהתנחלויות
לכך נוסף איום חמור יותר: אם הפלסטינים יעקפו את מועצת הביטחון ויפנו ישירות אל העצרת הכללית, יבטל הקונגרס את הסיוע הכלכלי לרשות הפלסטינית.
סאיב עריקאת, האם האיום האמריקאי ישפיע על ההחלטה שלכם?
"קודם כל, אני רוצה להבהיר שהקונסול רובינשטיין לא אמר את הדברים האלה. הייתה טעות בדרך שבה הצגתי את הדברים. העמדה האמריקאית מתנגדת לצעד של פנייה למועצת הביטחון. הם חושבים שהדרך היא משא ומתן והם אמרו לנו יותר מפעם אחת: אם תפנו למועצת הביטחון, נטיל וטו.
אם תלכו ישירות לעצרת הכללית של האו"ם, הקונגרס יטיל עליכם סנקציות, כולל עצירת כספי הסיוע. אנחנו עדיין מבקשים מהממשל האמריקאי לבחון מחדש את עמדתו ולתמוך בצעד שלנו. אנחנו מקווים שהם יעשו זאת.
אנחנו לא מאוכזבים מהממשל האמריקאי. האמריקאים עשו דבר עצום, כאשר הנשיא אובמה הודיע שהפתרון צריך להתבסס על עיקרון של שתי מדינות עם חילופי שטחים. הוא קבע את המסגרת הכללית של הפתרון, ונתניהו לא יכול לסטות מזה לימין או לשמאל.
הבעיה שלנו היא לא עם האמריקאים, אלא עם ממשלת נתניהו. בשנת96' נתניהו ניסה להרוס את המשא ומתן, והיום הוא רוצה להרוס את האפשרות להקים מדינה פלסטינית בגבולות67'. הוא רוצה לבטל את הסטטוס קוו הקיים, ואין מנוס מלמנוע את זה ממנו, לא בכוח ובאלימות, אלא בדרך דיפלומטית".
בעוד פחות מחודש תפנו רשמית למועצת הביטחון ותבקשו להכיר בפלסטין. אתם ערוכים לכך?
"יש בלבול גדול בנושא הזה. אומרים שאנחנו רוצים להכריז על מדינה באופן חד-צדדי. זה לא נכון. ב-1998, באלג'יריה, יאסר ערפאת הכריז על עצמאות והודיע על הקמת פלסטין. אנחנו לא הולכים לאו"ם כדי לקבל הכרה. האו"ם לא מכיר במדינות. אם אנחנו רוצים שמדינה מסוימת תכיר בנו, אנחנו פונים אליה ומקבלים את ההכרה הזאת.
יש מדינות רבות שכבר מכירות בנו. אנחנו פונים אל מועצת הביטחון כדי שתכיר בפלסטין כמדינה חברה מן המניין בעצרת הכללית של האו"ם. הצעד הזה נועד לבסס את עקרון שתי המדינות ולשמור על תהליך השלום. כל מדינה שמאמינה בעיקרון הזה צריכה לתמוך במהלך שלנו. ציפינו שישראל, אם היא באמת רוצה
האם יש חילוקי דעות בצמרת הפלסטינית בעניין הפנייה לאו"ם, כפי שפורסם בתקשורת הערבית?
"אין שום ויכוח בתוך ההנהגה הפלסטינית. ההחלטה הזו אושררה על ידי הוועד הפועל של אש"ף ועל ידי הוועד המרכזי של פת"ח (גופי ההנהגה של שני הארגונים). אבו מאזן לא מהסס בנושא הזה והוא נחוש לפנות אל מועצת הביטחון. יותר מכך, לא מדובר רק בהסכמה פנים-פלסטינית. כל מדינות ערב תומכות בכך. חזרנו עכשיו מדוחא, מפגישה עם שרי החוץ הערבים. אין אחד שמתנגד".
אם אכן תשיגו הכרה מצד האו"ם, מה יקרה ביום שאחרי?
"אנו רוצים להשיג חברות מלאה באו"ם. כשזה יקרה, ישראל לא תוכל להגיד שהיא יושבת על אדמות שוויתרו עליהן, היא לא תוכל להמשיך לשמור על ההתנחלויות או לבנות בתוכן. כל השפה של המשא ומתן תתנהל בהקשר של מדינה, חברה באו"ם, שכובשת מדינה אחרת, וגם היא חברה באו"ם. שום דבר לא יהיה אותו דבר.
מבחינה טכנית אבו מאזן עדיין יצטרך אישור משלטונות הכיבוש אם הוא ירצה לנסוע לירדן, אבל צעד כזה יציג את ישראל בדיוק באופן שהיא: מדינה שכובשת מדינה אחרת. ברגע שזה קורה, יש שורה ארוכה של צעדים כלכליים, מדיניים ומשפטיים שניתן לנקוט".
כלומר, מדובר באמצעי להפעלת לחץ?
"לא מדובר בהפעלת לחץ, מדובר בזכות שלנו. אתם כובשים במשך 44 שנה. הרשות הפלסטינית הוקמה כדי להביא עצמאות ומדינה לעם הפלסטיני, לא כדי שנתניהו יהיה הריבון ומקור הסמכות. לא נאפשר להיות במצב הזה יותר, לא ניתן את זה לנתניהו. אם רוצים שלום, צריך לסגת לגבולות 67'. ישראל עומדת עכשיו ברגע האמת - כיבוש או עצמאות. זו הבחירה שלכם. תבחרו".
מה תעשו אם הבקשה שלכם תידחה?
"לא יכול להיות סירוב מוחלט. אם יהיה וטו במועצת הביטחון, נלך לעצרת הכללית ונבקש להיות מדינה שאינה חברה. גם זה ישנה את הדברים".
במקרה של כישלון, האם תשקלו לפרק את הרשות הפלסטינית, כפי שנרמז בעבר?
"אם ארה"ב תטיל וטו ובגלל לחץ ישראלי יוטלו עלינו סנקציות כלכליות, אם יימשכו הלחץ הצבאי ובניית ההתנחלויות, אני ממליץ לנתניהו לקרוא את אמנת האג מ-1907 ואת אמנת ז' נבה מ-1949. האמנות האלה מגדירות היטב את האחריות של מדינה כובשת. כרגע ישראל רק מדכאת את העם הפלסטיני, אבל אולי היא תצטרך לקיים את מלוא האחריות שלה ככובשת.
לכן אני אומר, אם ישראל רוצה את עקרון שתי המדינות, היא צריכה להיות הראשונה שתכיר במהלך שלנו. לצערי, הכיבוש חזק יותר מעקרונות המוסר".
בישראל חוששים מ"מלחמת עצמאות פלסטינית". אחד החששות הוא שחמאס וארגונים אחרים יביאו להסלמה כדי ללוות את המהלך הדיפלומטי ב"התנגדות וג' יהאד".
" ישראל צריכה לפחד מדבר אחד: מות התקווה והמשך הכיבוש וההתנחלויות. מזה צריך לפחד, לא מהפנייה לאו"ם. לכן צריך לבחור בין התנחלויות לבין שלום. אבל בזמן שבכל העולם מייצאים טכנולוגיה ותעשייה, בישראל מייצאים פחד. הפגנות שלוות יהיו בכל העולם, לא רק אצלנו. אנחנו ביקשנו מאנשים לצאת ולהפגין, להניף את הדגל הפלסטיני, במדינות ערב, באירופה, באמריקה הלטינית, ברוסיה, בכל מקום. זה ביטוי תרבותי למאבק בכיבוש. זו זכותו של העם הפלסטיני לצאת ולהפגין.
מה שקורה כעת בעולם הערבי הוא הדבר החשוב ביותר באלף השנים האחרונות. האזרח הערבי לא יוצא לרחוב בגלל לחם או עבודה, הוא יוצא כי הוא רוצה דמוקרטיה ערבית. כל אדם שאומר שאנחנו לא מוכנים, שהערבים לא בשלים לדמוקרטיה, הוא גזען".
גיל: 56; מגורים: רמאללה; מצב משפחתי: נשוי ואב לארבעה; תפקידים קודמים: ראש מחלקת המשא ומתן הפלסטינית, ד"ר למדע המדינה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם