אחרי 20 שנה: רוסיה עדיין מחכה לדמוקרטיה
שני עשורים בדיוק חלפו מאז ההפיכה שסימנה את סופה של ברית המועצות. התקווה לחופש ולשוויון התחלפה באכזבה מרה מהשלטון
בוריס ילצין, הנשיא הראשון שנבחר ברוסיה בצורה דמוקרטית מזה אלף שנה, חיזק את תנועת ההתנגדות כשטיפס על אחד הטנקים וקרא לאזרחים להגן על החרויות שהוא הבטיח. הם טיפסו על הבריקדות, לא חמושים, מוכנים לסכן את חייהם למען הדמוקרטיה. מנהיגי ההפיכה איבדו את שלוותם. מספר חודשים מאוחר יותר, ברית המועצות מתה. ובחלוף 20 השנים, גם הדמוקרטיה.
היום, ולדימיר פוטין מנצח על ממשלה אוטוריטארית, באותו בית לבן, גורד שחקים בן עשרים קומות בקצה הנהר של מוסקבה. ההפגנות המזדמנות בזכות הדמוקרטיה הן קטנות ולרוב זוכות להתעלמות רבתי, חוץ משל המשטרה.
אלו שהגנו בזמנו על הבית הלבן חשבו שהם משנים את פני ההיסטוריה, שבעמידה האיתנה הזאת העם ניער מעליו את ההתרפסות הסובייטית בפני המדינה, ושמעכשיו המדינה יכולה להתחיל לשרת את העם. אבל היום הבחירות אינן הוגנות, בתי המשפט לא עצמאיים, אין סובלנות כלפי האופוזיציה הפוליטית, ואת מקדמי הרפורמות מאשימים בכל מה שהשתבש.
"ההבדל מסתכם בזה", אומר גיאורגי סאטארוב, נשיא קרן INDEM ולשעבר יועץ לילצין, "אז, לאנשים הייתה תקווה. היום, הם מאוכזבים ומתוסכלים".
הבוחרים של ילצין רצו שהוא ייקח אותם לכיוון חדש, אומר סאטארוב, אבל מילת המפתח הייתה'ייקח'. "ראינו שהרכבת הישנה לוקחת אותנו בכיוון לא נכון", הוא אומר, "אבל חשבנו שכל מה שצריך לעשות זה להחליף את הנהג ואז יהיו לנו מושבים נוחים ואוכל טוב. חשבנו שהדמוקרטיה תיקח אותנו למחוז חפצינו, לא המאמצים שלנו. אבל לפעמים צריך לרדת מהרכבת ולדחוף".
היום רוסיה עובדת על שוחד, ומתנגדי פוטין קוראים למפלגתו "המפלגה של המושחתים והגנבים". אנשים יכולים אמנם להגיד מה שהם רוצים - שלא כמו בזמנים הסובייטיים כשהם פחדו מנקישת המשטרה החשאית על הדלת באמצע הלילה - אבל הטלוויזיה מפוקחת והאופוזיציה למעשה בלתי נראית. "הם לא יכולים להרשות לעצמם שיהיו אנשים באלוזיה שיגידו שפוטין גנב", אומר איגור קליאמקין, סגן נשיא קרן המשימה הליברלית.
רוסים רבים מיואשים מארצם, מהעתיד שלה ומהעתיד שלהם, אבל הם מדברים מעט ועושים עוד פחות. לא כך סאטארוב, שמחקר נושא השחיתות והכתיבה עליו הם עבורו מפעל חיים. "ב-300 השנה האחרונות מעולם לא הייתה ממשלה כל כך לא יעילה", הוא אומר.
ב-1991 היו מנהיגים שיכלו להניע אנשים לפעולה, הוא אומר. "היום אין אף אחד, והכול יכול לקרות". רק אחוז קטן מהאוכלוסייה לוקח חלק בחברה האזרחית, משהו כמו 1.5 עד שני אחוזים, שזה בטווח הטעות הסטטיסטית.
"עכשיו, אנחנו יכולים לדבר כמה שאנחנו רוצים", אומר סרגיי קאנאייב, ראש סניף מוסקבה של הפדרציה הרוסית של בעלי המכוניות, "אבל הם לא מקשיבים. זה חסר תועלת ומאוד עצוב. האנשים הרגילים לא מאמינים בדבר והם לא בוטחים באף אחד. כל החברה שקטה ופסיבית".
במשך שנים למד מרכז לבדה, ארגון מחקר וסקרים עצמאי, את הפוליטיקה הרוסית וההתנהגות החברתית, צפה בתהליך ההתפכחות מאשליה במקביל לשקיעת הדמוקרטיה. "בסוף שנות השמונים, כל מה שהיה קשור למערכת הסובייטית היה מוקצה", אומר בוריס דובין, מנהל תחום לימודים סוציו-פוליטיים בלבדה. "ואז, בתהפוכות הכלכליות של 1992-1993 האנשים איבדו את כל החסכונות שלהם. האבטלה הפכה לאיום. היה פער גדול יותר בין המצליחים יותר ופחות, וזה היה מאוד כואב עבור מי שגדל בזמנים הסובייטיים".
במקום להאשים את המורשת שאינה בת קיימא של הכלכלה הסובייטית, הרוסים האשימו את מובילי הרפורמות. לדמוקרטיה התחילה להיווצר תדמית מפוקפקת. התברר שקשה יותר להכניע אינטרסים מושרשים עמוק, מאשר את מנהיגי ההפיכה.
הרשות המחוקקת הישנה, עדיין נאמנה לתעשיות המנופחות שחיו על דיאטה עשירה של סובסידיות מטעם המדינה, התנגדה לרבות מהרפורמות וסירבה להתפזר. ילצין הפנה כלפיהם את הטנקים שלו בעודם מתבצרים בבית הלבן ב-1993, במה שהותיר טראומה בלב באומה. מאוחר יותר הוא גם עשה את מה שאחר כך יתאר כטעותו הגדולה ביותר - שליחת טנקים נגד בדלנים בצ'צ'ניה ב-1994.
"ילצין איבד את תמיכת הרוב", אומר דובין. "הייתה שאלה לגבי יכולתו לנצח בבחירות של 1996 והוא נטש את הכלים הדמוקרטים אחד אחד, והתקרב למוקדי הכוח".
בסוף שנות התשעים רבים כבר חשו נוסטלגיה לתקופה הסובייטית. "הם רצו מנהיג צעיר וחזק שיעשה סדר", אומר דובין. "אז הרוב כבר היו מוכנים לפוטין, והם לא חשבו שעליהם לפחד מכיוון שהוא בא ממסד הכוח הישן", הקג"ב לשעבר.
פוטין השתמש בטלוויזיה הממלכתית כדי לשלוח שוב ושוב את המסר לפיו תחת מנהיגותו החיים טובים יותר ורוסיה חזקה יותר מאשר בשנות התשעים, שהיו זמן של השפלה לאומית. כשהוא החזיר את ההמנון הסובייטי הישן, אנשים מיד הצטרפו למנגינה.
הוא נתן להם שיעורים: איל הנפט לשעבר, מיכאיל חודורקובקי, שמימן אופוזיציה פוליטית לפוטין, נעצר באשמת מרמה בשנת 2003. לאחרונה הוארך עונש המאסר שלו עד 2016. שותפו לעסקים, פלטון לבדב, לא שוחרר לאחרונה בערבות רק כיוון שאיבד בכלא זוג מכנסיים. בחודש יוני נשללה ממפלגה ליברלית הזכות להירשם ולהשתתף בבחירות לדומה שייערכו בדצמבר. "אין מנהיגים שיכולים להפוך לסמל של שינוי", אומר דובין. "אני לא רואה שינוי ב-15-20 שנה הקרובות".
היום רוסיה היא לא ברית המועצות, אומר גריגורי גולוסוב, חוקר פוליטי מסט. פטרבורג. "אבל במקביל היא משטר אוטוריטארי שמפר את זכויות האדם וזכויות היסוד ".
הבחירות הבאות לנשיאות יהיו בחודש מרץ, ופוטין עדיין לא הכריז אם ירוץ. "אם הממשל הזה יהיה מוצלח ורוסיה תמשיך להתנהל תחת המערכת הנוכחית, זה יהיה איום על האחרים. אפילו עכשיו היא כבר נראית כמו אימפריה", אומר קליאמקין.
סרגיי פילטוב, בן 75, מהרהר בעצב על השאלה "איך הגענו לזה?", בעודו יושב במשרדו שבשדרת הקוסמונאוטים, מחשבותיו נודדות ל-19 באוגוסט 1991, היום בו מיהר אל הבריקאדות. "רוסיה הופכת למדינה שמתקיימת על ביורוקרטיה, ומבחינות רבות היא מדינה סגורה. וזה התחיל מהבחירה של פוטין", הוא אומר.
ילצין, שהושבע לנשיא הפדרציה הרוסית ביולי 1991, הפך לנשיא של רוסיה העצמאית כשברית המועצות התפרקה בסוף אותה שנה. הוא התפטר כשבריאותו הידרדרה בסוף 1999 ופינה את הדרך לבחירתו של פוטין. מאז פוטין ניהל את רוסיה, שמונה שנים כנשיא ומאז 2008 כראש ממשלה, עם דמיטרי מדבדב כנשיא.
העתיד נראה כה שונה ב-1991 וקולו של פילטוב מתגבר כשהוא מתאר איך הרוסים עמדו מול הפיכת שלושת הימים. מיכאיל גורבצ'וב, נשיא ברית המועצות, ניסה להציל את המדינה הקומוניסטית בעזרת מדיניות של יותר פתיחות וחופש, כשגורמים נאמנים סובייטים, שחשבו שהלך רחוק מדי, כלאו אותו בבית הקיט שלו והכריזו על עצמם כאחראים על העסק.
כולם ידעו שמתגבשת פה מהפכה באותו בוקר יום שני, כשהשידורים הרגילים הופסקו לטובת הבלט "אגם הברבורים", הקוד הסובייטי המוסכם לצורכי הרגעה בזמני משבר. "הם רקדו ורקדו ורקדו", נזכר פילטוב.
פילטוב, שמנהל את העמותה לתכניות כלכליות, אינטלקטואליות וחברתיות, יהפוך בהמשך לגורם חשוב בעידן ילצין, ולאדריכל הדמוקרטיה. הוא עדיין נהנה מזיכרונות סופה של הפיכת שלושת הימים, ב-21 באוגוסט 1991.
"הנפנו את דגל רוסיה מעל הבית הלבן, והייתה אופוריה עצומה", הוא אומר. אבל פילטוב נזכר במה שאמר אלכסנדר יאקובלב, שניסח את מדיניות הפרסטרויקה והגלסנוסט של גורבצ'וב: "הוא אמר 'אתם מאוד שמחים בניצחונכם, אבל אחרים יבואו, ויגזלו אותם מכם'. וזה בדיוק מה שקרה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם