רוח סתיו: מה יעלה בגורל המחאה?
זה לא זמן דשדוש ולא עת ל"מיצוי המשא ומתן" כהגדרת המילון למדעי הסחבת. מי שמייעץ למוחים להאט – יחליף נא את שמו לאחיתופל
החשש הוא שחלק מתסריטי האיבה אכן יתרחשו בסתיו. זאת לא עוד פרשנות מתוחכמת וטועה, לא עוד פלפול לולייני שמתרסק אל המציאות, לא עוד לעיסה עד קבס של כל האפשרויות וכל הכוונות. הכוונות מיישרות הפעם קו עם העובדות. הפיגועים באזור אילת אתמול היו איתות דמים.
כמה ימים לפני, אמר השגריר הפלסטיני באו"ם, ריאד מנסור, לעמית כהן ממעריב: "אנחנו לא זקוקים לרשות כדי להקים מדינה". וזה מגיף את התריס על חלון ההזדמנויות של אנשי האוהלים. לכן לא זמן דשדוש הוא הזמן הזה. לא עת "מיצוי המשא ומתן" כהגדרת המילון השלם למדעי הסחבת. מי שמייעץ למוחים להאט, להעריך, לשקול - יחליף נא את שמו לאחיתופל.
למחאות, ויהיו הצודקות בעולם, יש תוחלת חיים קצובה ומוגבלת. בחטף ובחשאי מתחיל הכרסום. בהתחלה זחלני מהשוליים, אחר כך הוא מכה בליבה, מדומם את המנוע. בסיפור המחאה המרהיבה לגורם הזמן יש משמעות כפולה.
ראשית, ספטמבר הוא מועד השיבה לבתי הספר. השנה יש כחודש לימודים עד לחופשות החגים. קצת קשה לראות איך הילדים הולכים מהאוהל לבית הספר, חוזרים, מכינים שיעורים בשדרה ופותחים למחרת יום חדש. שנית, התלקחות ספטמבר, שהתחילה באמצע אוגוסט, תגזול מהמחאה את הקשב הציבורי.
אפילו לציניקנים ייצבט הלב
איזו תהודה תהיה להתרסה כשהטלוויזיה תריץ תמונות כמו אלה ששודרו אמש מאילת? לא יהיה אז צורך בדבוקת דובריו של נתניהו. מלחמה צודקת אחת תתפוס את מקומה של מלחמה צודקת אחרת. המלחמה על הבית האישי תידחק מפני המלחמה על הבית הלאומי.
חשוב שמכל זה לא יוסק דבר אחד: אני לא מציע לקפל את הדגלים, לאפסן את האוהלים, להתנפל על עצם ולהזדחל חזרה אל עגמומיות היום-יום. להפך. מפני שהזמן קצר יש לחתור להכרעה כמה שיותר מהירה. אם עימות - שיתחולל נא מיד. כרגע המחאה מתנווטת על טייס אוטומטי מנוון. מתכנסת אל תבנית שהממשלה יכולה להתמודד
אתה.
הפגנה - עדיין די מרשימה - במוצ"ש, כותרות יום א' ולהתראות בהפגנת מוצ"ש הבא. לא כך. צריך להאיץ. להזריק אנרגיות. לא לחכות לטרכטנברג. יש עוולות ללא עוררין ואפשר לתקן אותן מעכשיו לעכשיו: הפחתת מס ערך מוסף, קיצוץ מס קנייה, הקטנת מס הכנסה.
הממשלה חשודה, אך היענותה לדרישות האלה תעיד על טוהר כוונותיה. תהיה בסיס לבניית אמון עתידי. ואגב, הפגנת המיליון - למה לחכות לסתיו?
את שירו על הסתיו מסיים מוהר בשורות: "ואם אתה סתם ציניקן/ בכל זאת זה צובט בלב". אם בסתיו תתמוסס המחאה, אפילו לציניקנים ייצבט הלב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם