מסע לאלפיון העליון שחרד ממס העיזבון
העשירים בסביון ובמגדלי יו הם גם מעמד הביניים. מה זאת אומרת למה? כי הם תומכים במחאה, ולא יישאר להם מספיק כסף לנכדים
הגברת מנידה בראשה, "גם לנו קשה, שלא תחשוב שקל לנו. ההוצאות אדירות. גם אנחנו מעמד ביניים, גם אנחנו לא גומרים את החודש". בחייך , אני אומר לה, את גרה ב"יו" לא ברהט. "אז מה? אנחנו תומכים במחאה", מחתה.
השבוע, בעקבות שיחה שקיימתי עם אחד משרי הממשלה, שבה חשף בפניי תוכנית להטיל מס עיזבון בישראל כחלק מהשינוי המערכתי בגלל המחאה, החלטתי לצאת למחוזות העושר כדי לנסות להבין מה חושבים באלפיון העליון על הרעיון. תחנה ראשונה, סביון.
אם נקצר לשורה התחתונה, מתברר שבישראל כולם כולל כולם מעמד ביניים. גם מי שגר בווילה משיש ומשתכר שש ספרות בחודש. כולם מתלוננים על קשיים לגמור את החודש, גם אם הם עונדים על היד שעון שעולה כמו רכב חדש, וטסים לקריביים במחלקה ראשונה.
לא שאנשים מתביישים להפגין את העושר, המסעדות מלאות, כלי הרכב יוקרתיים, הכל דופק כתמול שלשום. דבר אחד שריר ובטוח, לא פגשתי אלפיון עליון שמעז לפקפק במחאה, ובכל פעם שעלה נושא מס עיזבון, אנשים קיבלו חררה.
בדרך לסביון אני אוסף את קליימן, חבר מבית כנסת. יליד ברוקלין, רב פקד בדימוס, ובאופן כללי בנאדם חברותי שמדבר אפילו יותר ממני. עוצרים לקפה אצל דני על הדרך. אתה לא פותח אוהל? אני שואל. "מה? "דני תמה, "כל עוד אני יכול לשרוך נעליים בבוקר, אני מאושר".
פרופורציות. בחודש האחרון נדמה שכולם איבדו פרופורציות. לכולם רע, כולם בוכים. גם אם חלק מהמחאה מוצדק, הרי שהטונים רעילים כמו פלסטיק מותך. וקליימן אומר לי שזה בכלל קשור בדנ"א היהודי. איכשהו בתור הארוך לדיוטי פרי בנתב"ג, שכחנו את התור באושוויץ. שם קוד: שומים ובצלים.
סביון מוכיחה את הטענה הבאה, להניח שאתה יכול להיות עשיר ולא להתנהג כמו עשיר,
"לא ראית את השומר בשער? " שואל קליימן.
מה שומר, אני תוהה.
"השומר בש"ג. הוא שומר שעין הרע לא תיכנס לכאן".
ואז אני מבין. עין הרע אולי עובדת במקומות אחרים. אדם מהיישוב לא באמת מקנא בעושר של סביון, משום שקשה לדלג מעל פער תודעתי. אתה יכול לקנא בווילות של הרצליה פיתוח, אבל סביון היא פלנטה אחרת. בסביון המשרתים נוסעים במרצדס. מה שאין בסביון, זה בני אדם ברחובות. אם ביומיום רוב האנשים שתפגוש מחוץ לאחוזות יהיו הגננים, הבנאים ואנשי הניקיון, קל וחומר באמצע אוגוסט כשכולם בחו"ל.
אני מחפש את מזלי ב"סופר סימה", המינימרקט של סביון. שלא תטעו, זו לא מכולת שכונתית מעלת ניחוח גבנ"צ ולקרדה, עם מכולתניק בגופייה מוכתמת וחבילת שערות על הכתפיים, אלא מעדנייה מתוקתקת המספקת לתושבים האנינים את מיטב התוצרת בארץ ובחו"ל. בשר טרי מובחר, גבינות צרפתיות מסריחות וחטיפים אקזוטיים מקצות תבל.
המקום ריק ובעל הבית, בחור בוכרי חביב מאור יהודה, מסביר שעיקר העבודה במשלוחים. רגע לפני שאני מתייאש וממשיך, פוסעת למקום גברת בת המקום, 50 פלוס, 60 מינוס. וואו, תושבת סביון שמוכנה לדבר איתי אם כי מסרבת לחשוף את שמה. בעלה יזם היי-טק מצליח, מצביעים מרכז שמאל. חשה שותפה מלאה למחאה. "תראה, לילדים שלנו אנחנו נדאג. אבל מה יהיה על הנכדים?".
מה נכדים, אני מתפרץ, אם תמכרי את האחוזה שלך, תוכלי לדאוג גם לנכדים שלי. אתם האחרונים לשחק במגרש המסכנות. השיחה מתחממת, וכשאני שואל את שאלת מיליון הדולר, מה דעתה על מס עיזבון (באופן אישי אני לא תומך בו אבל לשם הוויכוח זה מספיק טוב), מגיעים לנקודת רתיחה.
"זה מס מטומטם", היא פוסקת בכעס. "אנשים יברחו עם הכסף לחו"ל. יחפשו מקלטי מס. אנשים כמו בעלי יעבירו מפעלים להודו. אתה יודע שבסרי לנקה מתחננים לחברות היי-טק. המס הזה טיפשי, ולא בכדי ביטלו אותו בעבר. אין שום טעם להשיב אותו".
כן , אני עונה לה, ב-1981 בגין ביטל אותו. כדי להכניס אנשים כמו טד אריסון לכלכלה הישראלית, אבל הזמנים השתנו. בכלכלה גלובלית אין לאן לברוח. הרי אין היום מדינה אחת בעולם המערבי בלי מס עיזבון. ואני לא מצליח להבין את ההתנגדות.
אז במקום ירושה של 20 מיליון דולר, יקבלו רק 18 מיליון דולר. מה יש? הנה לדוגמה ביל גייטס או וורן באפט, בלי שום קשר למס עיזבון, הם מורישים את רוב הונם למטרות פילנתרופיות. משאירים ליורשיהם גרושים באופן יחסי, אם מותר לקרוא לכמה עשרות מיליוני דולר גרושים. ופה ברגע שמעלים את הרעיון להטיל מס עיזבון, העשירים מיד מאיימים בבריחה, בנטישה.
בינתיים מצטרפת לשיחה גברת נוספת, שאף היא חשה חלחלה על עצם הכוונה להטיל מס עיזבון. השיחה מתלהטת. נוכח ההתנגדות, מתבשלת אצלי תובנה. אם ממשלת הליכוד אכן תטיל מס עיזבון, הרי ששוב נתניהו מתקן עיוות חברתי בחסות השמאל. בכהונה הקודמת הטיל נתניהו מס על הבורסה, אחרי שרבין ז"ל מיאן למסות את ההון. הפעם תור נתניהו ליישר קו עם המערב עם מס עיזבון.
כיצד תנהג האופוזיציה בהצבעה על המס? קדימה, שהשבוע נחשף עד כמה היא מעורבת במחאה החברתית, חייבת לכאורה לתמוך במס עיזבון, קל וחומר מפלגות העבודה ומרצ. אלא שלא בטוח שההצבעה תעלה בקנה אחד עם רצון המצביעים לאותן מפלגות. בבחירות האחרונות זכתה קדימה בסביון ב-45.5 אחוז מהקולות, העבודה ב-19.5 אחוז , מרצ ב-18.3 אחוז, והליכוד החזיר הקפיטליסטי זכה רק ב-9.8 אחוזים מהקולות.
בכפר שמריהו זכתה קדימה זכתה ב-51.6 מהקולות. בצהלה לקחה קדימה 43.7 אחוז והעבודה 25.6 אחוז . בעומר, ברשפון ובאפקה התוצאות דומות. בכל מעוזי הכסף, קדימה בראש ואחריה העבודה, הליכוד משתרך הרחק מאחור. בפני ציפי לבני וחבריה החברתיים עומד אתגר לא פשוט. מבחינת נתניהו והליכוד, מס עיזבון הוא win-win. מחד, מדובר בחוק חברתי מהמעלה הראשונה, מאידך, רוב מצביעי ליכוד לא ייפגעו ממס עיזבון.
התחנה הבאה, כפר שמריהו. ההורים של דפני ליף גרים כאן, שכנים של פדרמן ממכבי. לא שיש קשר למחאה, למעט ניגוח דמגוגי מצדי. מהון להון, הגענו לבית העלמין של כפר שמריהו. אתם יודעים איך זה, החיים הם מסע, אבל אל דאגה, בסוף תמיד מוצאים חניה.
בבית העלמין קבלן מצבות תימני מרחובות לוקח מידות של מצבה, וצועק על הפועל שלו שיפסיק לבטל את זמנו בשיחה איתנו. באוויר ריח רע. אתה מריח, שאלתי את קליימן, "כן" הוא מרחרח ומעווה אפו. "חרא?".
וואללה חרא, מה לג'ורה ולבית קברות יוקרתי.
אנו יוצאים משער בית העלמין, כ-30 מטר מהמקום, טנדר שואב מבור הספיגה של שירותים ניידים העומד סמוך לבוטקה של צופה הרכבת. כאן המקום להבהיר, פסי רכבת חוצים את הכביש בין בית הקברות לכפר. בהערכה מקסימלית, עוברות במקום עשר מכוניות ביום. אבל על המפגש בין הכביש הנידח לרכבת יש רמזור, מחסום אוטומטי ולקינוח זקיף. עם שירותים צמודים כי גם לזקיף יש זכות להתפנות.
אתם מבינים, בכל העולם הנאור מספיק להציב תמרור הזהרה מפני רכבת. שם בעולם, מבינים שאדם לא צריך לסיים קורס מבוא בסטטיסטיקה, כדי לחשב את הסיכוי מה יקרה לו ממפגש בין הפרייבט לרכבת. שם בעולם הנאור, נהג מבין שאם הוא ינסה לגנוב את הכביש, הוא עלול לסיים כסטייק טרטר. אבל לא בישראל.
כאן, המדינה עובדת בתפקיד הגננת של חבורת מטומטמים דגנרטים שלא מסוגלים לקבל אחריות מינימלית על עצמם. כיוון שכך, לא מספיק רמזור ומחסום, הציבו זקיף ומעל הזקיף, ודאי יש אחראי מחוז, ומעליו אחראי ארצי. ומשום שיש להציב מחראה ניידת הרי שאין ספק שבמחלקה המשפטית יש עורך דין שהוציא מכרז לשירותים הניידים וגם לפינוי החרא.
ולמה זה? כי פעם בכמה שנים איזה אימבציל מחליט לשחק תופסת עם הרכבת, וגומר בולונז, ומיד כולם עוברים לנוהל כסת"ח כדי שהעיתונות ההיסטרית, מבקר המדינה חובב הפרסום וועדות החקירה הבלתי נמנעות, לא ימצאו אותם אשמים. עכשיו תשאלו ובצדק, מה קשור הזקיף ויציאותיו למחאה? זה עולה הרבה כסף.
מעבר לטענות המוצדקות על יוקר המחיה ועל קשיי מעמד הביניים, גם לכל פרט יש אחריות לחייו. גם בלי לאמץ את קביעתו המונומנטלית של קנדי (אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך וכו'), הרי שאם מדינת ישראל צריכה להתייחס לאזרחיה כאל חבורה אינפנטילית וחסרת אחריות, המחיר כבד.
זה עולה הרבה כסף להיות בייביסיטר. התביעה של חלק מהמוחים, בוודאי של המומחים (כולם סוציאליסטים מקצועיים שחיים יפה על פיי רול של אוניברסיטאות היפר קפיטליסטיות), ליותר התערבות ממשלתית, להגדלת הגירעון, לשלטון פקידות עצום שיטפל, ינטר ויפקח רק יגדיל את הבזבוז ואת חוסר יעילות. מעמד הביניים, אידיוט שימושי שאינו מודע לאל"ף-בי"ת של כלכלה, ישלם את המחיר. במסים. בהרבה מסים. הזקיף והמחראה כמשל.
את סוף היום גמרנו ב"מתחם יו". בקניון הקטן והמפונפן. ישבנו אצל משה באטליז זלמן, ודיברנו על החיים. משה אמר, "כל עוד אני קם בבוקר ומסוגל לשרוך את הנעליים, אני מאושר". גם דני בקפה אמר את זה.
תגיד, שאלנו, מה הקטע של השרוכים? ומשה סיפר שהוא למד זאת מאביו זלמן, ניצול שואה מלודז'. קודם כל, אם אתה יכול להתכופף לנעליים, סימן שהגב שלך בסדר. שנית, אם אתה מסוגל לקשור את השרוכים, סימן שהעיניים והקואורדינציה בסדר. והכי חשוב, אם אתה יכול לעמוד על הרגליים וללכת, תברך את היום.
הבנתם? פרופורציות.
segal@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם