המשכיל אינו דומם יותר
המחאה הנוכחית דחקה הצדה את תמונות הדוגמניות הרדודות, וחשפה בפנינו עולם שבו לאנשי אקדמיה יש השפעה ואפילו סקס אפיל
אבל בין לא לסגוד להשכלה לבין לקדש בורות הפער גדול מאוד ובשנים האחרונות עברנו לצד שבז להשכלה, לצד שמאמין שהשכלה פירושה "לפלפיות" ו"חנוניות" ועוד מיליון מילים כאלה שבבסיסן מסתתר לו לעג.
ככל שהידע הופך לזמין ורב יותר ההערכה כלפיו פוחתת. מי צריך לדעת, מי צריך להיות חכם? מספיק שהטלפון חכם וניתן להגיע דרכו לוויקיפדיה. אנחנו מעריצים אידיוטים. בכל תוכנית ריאליטי יש את האוויל התורן שממש, אבל ממש, אין לו מושג בכלום. הוא תמיד ישעשע, הוא תמיד יצחיק, כמעט תמיד הוא יהיה טוב לב וחינני. הוא לעולם יוצג כ"עממי", כאילו שעממיות פירושה לא לדעת מי הכריז על הקמת מדינת ישראל.
הטיפוס העממי הזה כלל לא יתבייש בכך שהוא לא יודע. מבחינתו זה יהיה ממש מגניב שהוא לא מתעניין בכלום. יאללה, שטויות, את מי זה מעניין? העיקר שהכל בכיף. וסבבה.
אבל בימים האחרונים ישנה תחושה שההשכלה חוזרת ובגדול. בעת הזאת, עת המחאה והכעס, המשכיל אינו דומם יותר לפתע לאקדמיה יש מה לומר ויש מי שמקשיב לה. מי היה מאמין שלמרות שאין המדובר בזכייה בפרס נובל, השמות שיופיעו בכותרות הראשיות הם פרופ' טרכטנברג, פרופ' יונה ופרופ' ספיבק? בערוצים המסחריים ניתן לפתע לצפות באנשי אקדמיה שעד עתה הכירו רק את
שיחות הסלון אינן עוסקות יותר במסומם של "מאסטר שף" או במנצח "האח הגדול". תמונות פפרצי של דוגמניות פינו את מקומן לתמונות של צעירים פחות זוהרים ופחות מפורסמים אבל עם אג'נדה.
המחאה החברתית היוצאת ממרכז תל אביב מבקשת לנהל דיון עומק חברתי ומוסרי. היא מעלה שאלות שלא ניתן לענות עליהן בכן, לא, שחור, לבן. זוהי חולשתה, שכן בסופו של יום היא חייבת לעבור לפסים פרקטיים ומעשיים ולהביא לתוצאות. אבל זהו גם החוזק שלה. בדיון הזה האקדמיה לא מרשה לעצמה שלא להשתתף.
היה משהו יפה ומרגש בעובדה שמנהיגי המחאה נפגשו עם מרצים בכירים והקשיבו להם ולעצתם. הניחוח היה ניחוח הימים שבהם הצעירים הקשיבו ולמדו מזקני השבט, ניחוח של כבוד לידע, לניסיון ולהשכלה הרחבה. יש מי שיודע יותר ממני ולכן אני נעזר בו.
זוהי שעתם הגדולה של המשכילים. איש אינו מסנן את שמם בליווי התואר פרופסור בבוז, ואיש אינו תוהה מה להם ולמשא ומתן. ההשכלה הופכת לרלוונטית מתמיד ויש לה עוצמה והשפעה ואפילו סקס אפיל. מתברר, לפתע, שידע זה באמת כוח.
לא ברור לאן הולכת המחאה. אין לה בית, אין לה שם ולא בטוח שיש לה מספיק אוויר כדי להמשיך. אבל המחאה הנוכחית סיפקה הזדמנות חד-פעמית לבער מתוכנו הרבה בערות שהצטברה ותפסה תאוצה במשך השנים. זאת לא בושה לשאול, וזאת עוד יותר לא בושה להיות זה שיודע לתת את התשובה. נכון שלא לכל דוקטור יש הדר, אבל, לפחות, יש לו תואר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם