המנהיג שידע כמה עולה כיכר לחם
בתקופה בה קיים נתק בין השלטון לעם, ולכבוד יום הולדתו ה-98 של מנחם בגין, ראוי להיזכר באיש שקבע כי אסור למדינת ישראל להפקיר את אזרחיה והיא חייבת לדאוג להם
בגין שהתגורר בדמי מפתח בדירת שני חדרים קטנה ברחוב רוזנבאום 1 בתל אביב, לא הרחק משדרות רוטשילד המאכלסים בימים אלו את מאהלי המחאה, האמין כי תיקון חברתי הינו ערך מרכזי בחזון הצדק החברתי אותו נשא. בנאומיו הכריז כי יש לשאוף לבצע תיקון חברתי הלכה למעשה ובאופן מתמיד.
באחד ממאמריו החשובים ביותר כראש האופוזיציה, תחת הכותרת "מדינה סומכת", הציג בגין את חזונו הכלכלי חברתי למדינת ישראל. במאמר זה הוא קבע כי למדינת ישראל אסור להפוך ל"מדינה מפקירה" המפקירה את אזרחיה לחיים של רעב וחוסר קיום מכובד אלא עליה להיות "מדינה סומכת".
מדינה כזאת לא רק סומכת על אזרחיה לנהל את חייהם הכלכליים והחברתיים כפי שיראו לנכון ללא התערבות (קרי שוק חופשי) אלא לא פחות חשוב מכך היא סומכת את האזרחים ומסייעת להם ברשת הגנה חברתית המבטיחה קיום בכבוד.
רשת הגנה חברתית זו, אליבא דבגין, תהיה מורכבת מחמשת המ"מים אותם קבע ז'בוטינסקי (מעון, מזון, מרפא, מלבוש, מורה) ואותם יש לספק לתושבי ישראל.
מנחם בגין לא רק כתב הוא גם ידע לעשות. עם הקמת ממשלתו ביוני 1977 הכריז על מיגור העוני בישראל ופתח בפרויקט החברתי הגדול ביותר מאז קום המדינה ועד ימינו אנו, פרויקט שיקום שכונות.
עשרות אלפי דירות בכל הארץ שופצו והורחבו, נבנו מרכזים קהילתיים, מעונות יום, מרכזי ספורט, ספריות, מרכזים לקשיש וגנים ציבוריים. בשכונות המצוקה חוזקה מערכת החינוך, נערכו קורסי הכשרה והשלמת השכלה, הכל למען הטבת תנאי החיים של אלו שנראה כי נשכחו
על מנת להקל על עלות החינוך העבירה ממשלת בגין את חוק חינוך תיכון חינם ואת חוק הבטחת הכנסה שהבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים הדרושים לסיפוק צורכיהם הבסיסיים.
גם שכבות הביניים לא קופחו והורדו מכסים על מוצרים צריכה שונים כמו טלוויזיות צבעוניות, מכוניות ומכשירי רבים שאפשרו לשכבות הביניים להנות ממוצרים רבים שעד אז נחשבו למותרות.
פעילותו של בגין ל"היטיב עם העם", כפי שהכריז מעל במת הכנסת עם קבלת הרוב להקים לראשונה ממשלה בישראל, זיכתה אותו בבחירות 1981 להישג הגדול ביותר אותו ידעה מפלגתו מאז הקמתה והליכוד בראשותו זכה בלא פחות מ48 מנדטים בכנסת.
כאשר הודיע מנחם בגין בספטמבר 1983 כי אינו יכול עוד והסתגר בביתו, כבר החלו פירות השקעותיו בחינוך ובתשתית לשאת פרי. הממוצע בשכונות השיקום ירד מ1.7 נפש לחדר ל-1.2, חוק תיכון חינם הביא לעליית שנות הלימוד בקרב תלמידי ישראל והפערים החברתיים החלו להצטמצם.
היום, שנים רבות אחרי פרישתו מהזירה הציבורית, רבים, ולאו דווקא מבית מדרשו הפוליטי, מביטים בערגה לעבר מורשתו של ראש ממשלה שלא ידע לנקוב במחירה של מכונית אבל תמיד ידע את עלות כיכר הלחם במכולת.
הכותב הוא דוקטורנט להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב וסגן ראש מרכז בגין
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם