האצבע על החנק: האם הכלב צריך קולר?
הדרך ההומאנית ללמד כלב היא גם הדרך היעילה ביותר. ענישה ע"י שימוש בקולר חנק תגרום לפריצת דיסק או למחלת נשימה

ההנחה השגורה והשגויה היא, שעם "תיקון" הכלב ברגעים הנכונים על ידי משיכה עזה וחדה בקולר החנק - הכלב ילמד להימנע מההתנהגות עליה הוא "מתוקן" ויפסיק, למשל, לקפוץ על אנשים, לרוץ קדימה בפראות וכד'. אלא שגם המאלף המוכשר ביותר, לא כל שכן הבעלים המתלמדים - לא יוכלו למנוע מהכלב לחפש ולמשוך לכיוון הריגוש הבא, משום שהוא לומד לקשר את רשרוש הקולר עם הריגוש עצמו.
הנה המהלך, הכלב מריח משהו מלהיב - ומושך קדימה. הקולר המתכתי מתהדק על גרונו. מאחר ושני הגירויים הללו מתרחשים בו זמנית, הכלב לומד לקשר בין הצליל והתחושה של קולר החנק לבין כל מה שמלהיב אותו. תשאלו מה יותר חזק - הגמול שבלהריח את אחורי הכלבה הקרובה - או העונש של קולר החנק? התשובה היא שזה לא משנה, כך או כך התוצאה היא שהעונש כבר נמהל עם הגמול, לכן בפעם הבאה שקולר החנק יישמע או יורגש - הכלב יחפש את הגמול שקשור בו, ורק ימשוך יותר חזק.
תופעת הלוואי הזו של קולרי החנק מובנית במהותם: ככל שהכלב מצמצם מרחק בינו לבין הדבר הנחשק - כך הוא נענש יותר, וככל שהוא נענש יותר - כך הוא מתקרב לדבר הנחשק. מדובר במצב מבלבל המעכב כל סוג של למידה, ואפילו מונע אותה. הכלב לא לומד להתנהג אחרת. הוא רק הופך אדיש לכאב, ולעיתים אף חובב כאב. כך, תאלצו למשוך
הדרך היעילה ביותר ללמד כלבים (ואנשים) להפסיק לעשות משהו לא רצוי היא ללמד אותם מה כן רצוי לעשות במקום. במקרה של משיכות ברצועה, אפשר ללמד את הכלבה שהיא מקבלת רשות לגשת לכלב אחר, רק כאשר היא מתיישבת ומסתכלת על הבעלים. לפי שיטת האילוף החיובי, כלבה שיושבת מרצון לפני כל מעבר חציה, למשל, לא מתנהגת אחרת מכלבה שלא מתפרצת לכביש מחשש לעונש החנק. שתיהן לא תידרסנה. אלא שבנוסף לנזקים הפיזיים והנפשיים שיגרמו לזו שנענשה, ההבדל הוא מן הסתם באופן שבו לימדנו אותה. במקרה של ידידו הטוב של האדם, הדרך ההומאנית ללמד היא גם הדרך היעילה ביותר. כן, יש חיה כזו.
הכותבת, אפרת סימון, היא מאלפת ויועצת להתנהגות חיות מחמד







נא להמתין לטעינת התגובות








