מהומות

זרע הפורענות: צדק חברתי גרסת בריטניה

הסופר אנתוני דניאלס מתריע שנים שמדיניות הסעד הבריטית יוצרת שכבה חברתית של אנשים שלא לוקחים את גורלם בידיהם

רותם סלע | 12/8/2011 10:51 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
"אני בכלל לא מופתע. רק מישהו שמעולם לא ניסה להסתכל מעבר לד' אמותיו, ולהביט מה קורה בבריטניה, יכול להיות מופתע", אומר אנתוני דניאלס, המוכר גם בשם העט שלו תיאודור דארימפל, וכשהוא עוצר לרגע אפשר לשמוע אותו מחייך מצדו האחר של הקו. "וזה כולל את רוב האוכלוסייה, ובעיקר את הפוליטיקאים".
 
מהומות בלונדון, בריטניה
מהומות בלונדון, בריטניה צילום: איי-פי
את דניאלס, פובליציסט, מסאי וסופר בריטי, המרבה להתריע מעל דפיהם של "הטיימס" הלונדוני, "הסיטי ג'ורנל" האמריקאי ומדפי חנויות הספרים על התמוטטותה החברתית והתרבותית של בריטניה בפרט והעולם המערבי בכלל, המהומות ברחבי הממלכה המאוחדת לא מפתיעות, הן אפילו מתבקשות.

כמי שכיהן תקופה משמעותית מחייו כרופא בבית כלא, הזדמן לדניאלס לא אחת להביט לאנשים המשתייכים לתחתית החברה בלבן של העיניים, והוא כאן כדי להזהיר. "הם לא מפחדים", הוא מאבחן את ההשתוללות הנוכחית בפרבריה ובעריה של אנגליה, "ואנחנו עשינו את זה. לימדנו אותם שמגיע להם, ושאת החוק לא אוכפים כמעט לעולם. הענקנו להם חינוך שלא שווה כלום. זה ככל הנראה אקורד הסיום. התרבות הבריטית יורדת מעל במת ההיסטוריה".
אכיפת חוק האפסית

את השורש של הפורענות שהתפרצה השבוע בבריטניה וכללה הצתות, ביזה וונדליזם מזהה דניאלס עם עלייתה של מערכת סעד שחינכה, יצרה ועיצבה שכבה חברתית של אנשים שלא יודעים לקחת את גורלם בידיהם.

"מדינת הרווחה הבריטית נתנה לאנשים האלה תחושה שמגיע להם", הוא אומר, "כאשר באותו זמן המערכת הציבורית העניקה להם חינוך לא ראוי. 25-20 אחוז מהם לא יודעים לקרוא מעבר לרמה המינימלית ביותר. נוסף על כך, סיבסדנו כל סוג של פתולוגיה חברתית בקצבאות ובתמיכות, ובכך עודדנו הריונות של בני נוער (אמהות חד הוריות צעירות זוכות בבריטניה לקצבה. ר"ס), ואת צריכת הסמים והאלכוהול הגבוהה ביותר באירופה בקרב צעירים. האנשים האלה למדו שאין להם סיבה לפחד מהחוק. ראשית, המשטרה בבריטניה לא מפענחת יותר מפשע אחד מתוך 20 שמבוצעים, וכשהיא מצליחה לפענח פשע, העבריין כמעט תמיד יוצא ללא עונש".

התמריצים השליליים, אכיפת החוק האפסית, מערכת החינוך הגרועה והקצבאות המותאמות לכל כשל חברתי, הם שיצרו לדברי דניאלס "אוכלוסייה של צעירים

הזכאים לרמת חיים גבוהה, אך ורק כי הם נושמים. הם יודעים לצעוק שמגיע להם, שזה מה שהבטיחו להם, ולמרבה הצער במידה רבה הם צודקים. הם חסרי כל תועלת, אין להם פחד, ואין להם תקווה. אנו חייבים להחזיר את ההרתעה. דרך אחת לעשות זאת היא לקבוע, למשל, כי מי שביצע פשע לא יהיה זכאי לתשלומי סעד. גם יש להפסיק את מדיניות הרווחה. אולי לא להפסיק את הקצבאות למי שכבר מקבלים אותן, אבל לוודא מכאן והלאה שאין מצטרפים חדשים למערכת.

"הרוסים אומרים שהדג מסריח מהראש, ובסופו של דבר אני חושב שגם אצלנו האחראים להידרדרות הזאת הם אינטלקטואלים כמו ברנרד שואו, שקידמו את הרעיון שהאדם לא אחראי למעשיו. אנשים צריכים להפנים שאין להם זכויות מוקנות. אין להם זכות לבית, לקצבה, לבריאות ולשירותים נוספים מהמדינה, וגם אם נגיע למסקנה שכדאי שהמדינה תספק כל מיני שירותים כמו בריאות או חינוך, אנשים צריכים להבין שזה לא מגיע להם, ושמישהו אחר משלם על זה. אנשים צריכים לחוש הכרת תודה ובושה כשהם מקבלים צדקה ממישהו אחר".

אסון כלכלי

"התגובה של רוב האינטלקטואלים בבריטניה למהומות", הוא אומר, "היא כי יש לתת עוד כסף למערכת הרווחה. אנשים אוהבים להרגיש שהם טובים ושהם מגלים חמלה, ובאותו זמן לעשות כמה שפחות. מדובר ברעיון סנטימנטלי, רצון להיראות כאילו אתה רגיש יותר מכפי שאתה באמת. על אף שהם לא עושים דבר, ולא מכירים את האנשים שהם מבקשים לסייע להם, מי שמציעים את הרחבת מערכת הרווחה מרגישים טוב מאוד עם עצמם, הם אנשים נפלאים, וכל מי שתוקף את הקונספט שלהם נתפס כאדם חסר חמלה. במציאות הזאת הבריטים מהמעמד הבינוני המשכיל מתנגדים לצעדים כמו אלה שאני מציע.

הם יכולים לראות את החלונות נשברים אצלם ברחוב, ובמקום להבין שמערכת הרווחה היא המקור לבעיה, הם יחשבו שהיא לא מקבלת די משאבים. כאילו מערכת חינוך שב-60 אלף ליש"ט לא מצליחה ללמד אנשים לקרוא, תעשה את זה במאה אלף ליש"ט".

"אני חושש שבריטניה תהפוך למקום שאנשים יחיו בו בפחד, עם שומרים ותחת אבטחה מתמדת, כמו במדינות עולם שלישי", הוא אומר, "כבר היום זקנים חיים בפועל בעוצר. הם לא מרשים לעצמם לצאת בלילה. זאת המציאות. כל עיר ועיירה בריטית מלאה במוצאי שבת בצעירים שיכורים, שאינם תמיד אלימים אבל הם על סף האלימות, כך שבזמנים כאלה המרכז העירוני הוא מחוץ לתחום מבחינת רוב האוכלוסייה. זו אינה תופעה שרואים רק בעיר אחת או שתיים, אלא כזו שניכרת בכל בריטניה".

המציאות הזו, טוען דניאלס, מתפתחת מתחת לאף של הממשלה הבריטית ופעמים רבות בעידודה. "הממשלה מסרבת להסתכל למציאות בעיניים. לדבריה, 50 אחוז מהצעירים צריכים ללכת לאוניברסיטה. ובכן זה היה יכול להיות טוב אם היו לומדים משהו בעל ערך מקצועי ואינטלקטואלי.

אבל זה לא כך. מה שהממשלה עושה למעשה הוא למנוע מאנשים מלהתחיל לעבוד. אותו דבר קורה בבתי הספר. כיום כל הצעירים מחויבים להישאר בבית הספר עד גיל 18, אלא שאחרי גיל 14 יש רבים שבכל מקרה לא לומדים כלום ומפריעים לאחרים. הם צריכים לעזוב את בית הספר בגיל 14 וללכת לעבוד. גם יש להחמיר את האכיפה ואת הענישה של מערכת החוק". אכן לא סנטימנטלי.

"כשבריטים המתקיימים מתשלומי הביטוח הלאומי מדברים בינם לבין עצמם", אומר דניאלס, "הם אומרים זה לזה, 'בשבוע הבא אני מקבל משכורת' (Next Week I get Paid), אבל הם לא מקבלים שום משכורת, הם לא עושים דבר. אישה צעירה עם ילד אומרת שהיא לא תלויה באף אחד, וכוונתה שהיא איננה תלויה באביה, אך למעשה היא תלויה במדינה. היא פשוט לא רואה את זה. מדובר באסון כלכלי, ומעבר לכך זו תופעה שמובילה לחיים מבוזבזים. חייהם של האנשים שמשתתפים במהומות האלה אינם טובים, ואין להם כלים להפוך אותם לכאלה".-

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

רותם סלע

צילום:

כותב ומתרגם. מרצה בתחום כלכלה וחברה, אחד מבעלי הבלוג "הקפיטליסט היומי"

לכל הטורים של רותם סלע

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->