תג מחיר: הגרסה הבריטית
הממשלה השמרנית השתבחה בתוכנית הצנע שלה ושימרה את דירוג האשראי המושלם בדיוק כך היא פגעה בשכבות החלשות שנאבקות לשרוד עכשיו ילמד קמרון שיש דברים גרועים מחוב מדיני - למשל מהומות אלימות
זה כמובן משנה מעט מאוד לתושבי העיר, שאינם יודעים מהיכן תגיע המהלומה, או יותר נכון הביזה, הבאה. אם אוקספורד סירקס עומד בחשיכתו, מוגן על ידי שוטרים שמנסים למנוע מעשרות צעירים לבזוז את החנויות המפורסמות בבירה, הדרמה ברורה ומוצדקת מאוד.
אמש התפשטו המהומות הרבה מעבר ללונדון, למחוזות הקשים ביותר של בריטניה. המשכורת הממוצעת בלונדון גבוהה בכ-50 אחוז לעומת זאת של שאר המדינה. כאשר יש ביזה ואלימות במנצ' סטר ובבירמינהגאם, וכאשר וירוס האלימות הקבוצתית מתפשט באמצעות הודעות בטוויטר ופייסבוק בהן קובעים הפורעים איש עם רעהו (שם הקוד: RIOT), הממשלה הבריטית מוצאת את עצמה במצוקה אמיתית של ניהול משבר מדינתי רחב היקף.
יש כאלה עם תפיסה מיושנת מעט של בריטניה, שעוד מדמיינים אותה כמעוז שמרני וסדור יחסית של חברה רוגעת. זו כמובן אגדה מוחלטת. לונדון האמיתית, לא זו שמתפארת בחתונות מלכותיות ומתגנדרת באורות חג המולד, היא פרבריה הרחבים.
עיר שבנויה נמוך ומתפרשת על שטחים עצומים, אפורים, מצחינים מריח של מזון זול מטוגן, רחוקים מאוד מהבירה הבריטית שאנחנו מזהים כתיירים או צרכני תרבות. שם, במקומות האלה, השתכנו המהגרים וצאצאיהם, אלה שתרמו יותר מכל לצמיחה הכלכלית בעשרות השנים האחרונות.
במקומות האלה שוררות האוכלוסיות שמרכיבות את רב-התרבותיות הבריטית, המקרטעת והכושלת. זו שסברה שאפשר לוותר על השמרנות הישנה של "ערכים בריטיים" או "אנגליה הטובה והישנה", לטובת מן שיתוף פעולה בין קהילתי, רופף.
זו
ואפילו בלי לקשור במדויק לאירועים האחרונים, אפשר לטעון שמדיניות הרווחה והרב תרבותיות הייתה דרכה של בריטניה העשירה והמבוססת לשלם דמי שתיקה לשכבותיה המוחלשות. כאן כבר לא שינה צבע עור או דת.
יחד עם דמי אבטלה ותמיכה נדיבה אחרת, דורות שלמים, שחורים ולבנים, גדלו מובטלים והביאו לעולם דורות אחרים; חוסר אחריות כדרך חיים, אבחן בשעתו ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון. מדינה שאמרה לאזרחיה שהם אינם צריכים להיות אחראים על עצמם, משום שהמדינה תקבע, בפטרנליזם מוחלט, והיא גם תשלם.
קמרון קבע יעד שאפתני במיוחד, שמרני במיוחד, להתמודדות עם המשבר הכלכלי. זהו בעצם הסיפור, המשבר. מדינה עם למעלה מ-7.5 אחוז אבטלה, עם גירעון רחב ותחושה של חוסר צמיחה כלכלית, מייצרת תנאי מעבדה למהומות חברתיות.
מומחים בריטיים לאלימות חברתית אומרים שהתנאי היסודי למהומות הוא שהאנשים שמשתתפים בהן, בפשטות, אינם עושים שום דבר אחר בחייהם. בבריטניה יש יותר ויותר כאלה. משעה שהאלימות ההמונית מתחילה, ונראה שלא עושים דבר כדי למנוע אותה, מתפשטת תחושה קולקטיבית של חופש ללא משטרה.
למרכיבי הנוסחה המסוכנת הזו נוספה החלטת מדיניות של הממשלה הבריטית: בניגוד למדיניות האמריקאית או הספרדית, בריטניה של השמרנים קבעה מדיניות תקציבית נוקשה וחתכה בהוצאות הממשלה בדרמטיות. אלה היו ההוצאות שהיו אמורות ללכת, בין היתר, למוסדותיה של מדינת הרווחה. ממשלת בריטניה השתבחה בתוכנית הצנע שלה, ושימרה את דירוג האשראי המושלם שלה (בניגוד לארה"ב).
מרבית הקיצוץ לא נכנס לתוקף, אבל מה שהתרחש הספיק. בכמה מהשכונות בהן מתחוללות המהומות קוצצו לאחרונה תקציבים שיועדו לפעילויות נוער ושיטור קהילתי. מוקדם ושטחי לקבוע את הסיבות אך ספק גדול אם הממשלה השמרנית תמשיך במדיניות הקשיחות התקציבית שלה; יש דברים נוראיים יותר מחובות מדינתיים. פרעות, נניח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם