הזכות לאיכות חיים

הצדק החברתי הוא בכך שלא רק טייקונים, שרים או אנשים עשירים יוכלו להרשות לעצמם לחיות כמו שאנשים צעירים צריכים לחיות

יעל פז-מלמד | 8/8/2011 12:03

היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שמישהו יעלה את הדמגוגיה החבוטה על המסעדות המלאות סועדים כאות לכך שמעמד הביניים החצוף בוכה ואוכל. הראשון שהרים את הכפפה המהוהה הזו הוא שר החוץ אביגדור ליברמן, שהזמין אורח מחו"ל למסעדה וגילה להפתעתו שיש עוד אנשים כמוהו, רק בלי התואר שר, ושגם הם החליטו במוצאי שבת לצאת לבלות במסעדה.

יש סדר קבוע בדברים הללו. קודם מדווחים לנו שבאוגוסט, החודש שבו מרבית עם ישראל יוצא לחופשות, אי אפשר להשיג מקום ברוב הטיסות, ואחר כך עוברים להנאות אחרות, שאם תשאלו אותם - את אלו הקובעים את סדרי העדיפויות שלנו - שמורות רק לאנשים כמוהם. כשהם טסים לחו"ל, זו תמיד עבודה. אף פעם לא הנאה. כשהם הולכים למסעדות זה לצורך מילוי תפקידם.

אנחנו אלו המשלמים את מחיר הסעודות שלהם. 300 אלף המפגינים שצעדו ברחוב קפלן וזעקו לצדק חברתי התכוונו, בין השאר, גם לכך שאנשים שעובדים קשה ומרוויחים משכורות לא רעות, יוכלו להרשות לעצמם מדי פעם בילוי עם המשפחה או עם החברים במסעדות.

מעמד הביניים רוצה לחיות - במלוא מובן המילה

הצדק החברתי הוא בכך שלא רק טייקונים או אנשים עשירים מאוד, ולא רק שרים ושאר מלקטי קבלות, יוכלו להרשות לעצמם לחיות כמו שאנשים צעירים צריכים לחיות. מרבית הזוגות הצעירים שאיתם משוחחים באמצעי התקשורת בשבועות האחרונים מספרים שנאלצו לוותר על בילויים לחלוטין. אפילו סרט הם לא מרשים לעצמם, שלא לדבר על מסעדה.

המהפכה הזו היא גם על איכות החיים כאן. העם רוצה להרים את ראשו השחוח מעל לקשיי היומיום ולעריכת החשבונות אם יש או אין כסף לקנות גם אפרסקים וגם ענבים.

הוא רוצה להרשות לעצמו "להתפרע" פעם בשבוע בבילוי נחמד במסעדה, גם אם הוא לא ליברמן או מנכ"ל בנק. והוא רוצה לאכול סושי מדי פעם, אם זה מה שהוא אוהב. מעמד הביניים רוצה לחיות. במלוא מובן המילה.

הוא לא מבקש שמישהו ייתן לו כסף כדי לחיות, רק שלא ייקחו ממנו כל כך הרבה עד שלא נשאר לו כלום. הוא לא רוצה בית בקיסריה, אבל הוא כן רוצה לנסוע מדי פעם לקיסריה, לשבת באחת המסעדות ליד הים וליהנות מהחיים. המציאות העגומה בארץ היא שבשביל להגשים את זה צריך מהפכה.