השיטה של משרד הביטחון: מסלול עוקף קיצוץ
למשרד הביטחון יש שיטה נפלאה למנוע פגיעה בתקציב: מסכימים לקיצוץ ואז דורשים את הכסף בחזרה מהכנסת בטיעון של "צרכים מיוחדים". ראשי המשרד התרגלו לאורך השנים לשאוב מיליארדים בכל פעם שקופץ להם משהו לראש. כל מה שצריך זה ללחוץ על בלוטות הפאניקה של ראש הממשלה ולסגור את העניינים בקריצה
מה קורה כאן? דבר פשוט: בתקציב המדינה הדו-שנתי האחרון אמור היה הביטחון לספוג קיצוץ. הוא אכן ספג, אבל במקביל נקרצה לה קריצה בין האוצר למשרד הביטחון לראש הממשלה. על פי הקריצה, הכסף שקוצץ, בסביבות 3 מיליארד שקל, יוחזר.
זה לא כתוב בספר התקציב, זה לא סוכם ולא אושר ולא שום דבר, אבל זה כסף שעובר ככה, בהעברות התמימות הללו, במהלך השנה, מקופת המדינה לבור הביטחון השחור. הפעם, הכסף אמור ללכת לחובות שיש למשרד הביטחון, על פי טענתו, לתעשיות הביטחוניות (רפאל ושות').
אבל בחשבונית שהוגשה אתמול לוועדת חוץ וביטחון מופיעים סעיפים אחרים לגמרי: 140 מיליון שקל לאט"ל (הובלות), 100 מיליון שקל לחיל האוויר (תפעול ומינהל), 80 מיליון שקל למז"י (שוטף), 70 מיליון שקל לפיקודים (בינוי), וכו' וכו'.
מה עושה כאן משרד הבטחון? מאלתר חשבונית פיקטיבית (אם זה היה אולמרט כבר היו אומרים שזו חשבונית מזוייפת), כדי לקבל כסף לצרכים אחרים (חובות לתעשיות הביטחוניות). ובדיון שהתקיים אתמול עוד העזו נציגי משרד הביטחון לציין, כבדרך אגב, ש"זה עוד לא הכל, יש עוד יותר ממיליארד שקל בצנרת, הדרישות בדרך".
שאול מופז דפק אתמול על השולחן. לרוע המזל, אותו יהיה להם קשה למרוח. אגב, אין לי ספק שאם מופז היה עכשיו שר הביטחון, הוא היה מופיע בפני הוועדה (שהוא עצמו עומד עכשיו בראשה) ומוכיח, באותות ובמופתים, את נחיצותו של הכסף. אבל
לפני כשבועיים הוא זימן את מנכ"ל משרד הבטחון, אודי שני, ותבע הסברים. איך יכול להיות שהכסף הזה, שאמור ללכת לתעשיות, מסומן עכשיו כתקציבים שוטפים של כל אגפי המטכ"ל? האם יכול להיות שאתם מייצרים כאן סעיפי סרק כדי לערבב אותם אחר כך, שאל מופז.
אתמול הוא זימן דיון מיוחד, כאמור, אבל מנכ"ל הביטחון וראש אגף התקציבים באוצר לא טרחו להגיע אליו. "יש כאן בעיית שקיפות ואמינות", אמר מופז, ואילו ח"כ אורי אריאל הוסיף שצריך גם לבדוק את חוקיות המהלך כולו.
שלא לציטוט, מכנים גורמים בוועדת החוץ והבטחון את ההליך כולו כ"תעלול". לזכותם של אנשי משרד הבטחון ייאמר, שהם טוענים שכך עשו זאת תמיד. זה ייאמר לזכותם, אבל זה נזקף לחובתנו. מופז, אגב, ניסה לבדוק עם מנכ"לים קודמים אם זה מה שהיה נהוג, ולא מצא ראיות חד משמעיות.
סיכום: צריך לחשוב אלף פעמים לפני שמקצצים את תקציב הבטחון, בעיקר בתקופתנו. הקיצוצים הכואבים של תחילת העשור הקודם הביאו עלינו את הקטסטרופה של מלחמת לבנון השניה. מצד שני, תקציב הביטחון הוא היחיד שמנוהל בחשאי. ללא בקרה ופיקוח. החשאיות הזו גורמת, לדעתם של רבים, להפקרות.
יש שם, במשרד הבטחון, בורות שחורים שאפשר היה להחביא בהם את כל מפגיני מוצאי שבת, ועוד היה נשאר מקום. החברים במשרד הביטחון התרגלו לשאוב מזומנים, במיליארדים, בכל פעם שקופץ להם משהו לראש. כל מה שצריך זה ללחוץ על בלוטות הפאניקה של ראש הממשלה (שר הביטחון הנוכחי יודע מצויין לעשות את זה), ולסגור את העניינים בקריצה.
המיליארדים האבודים האלה, יחד עם המיליארדים האבודים שנשפכים כל שנה על החרדים, יחד עם המיליארדים שנשפכים על מקומות בהם לא נישאר בשטחים, הם אלה שאמורים לחזור לבעליהם החוקיים, הישראלים הרגילים, העמלים למחייתם ומתייצבים לפקודת מדינתם בכל ימות השנה. כדי לעשות את התיקון האמיתי הזה, צריך מנהיג. שאין.
אקו"ם