המזרחים יבואו מאוחר יותר
איך שלא תהפכו את זה, זו מחאה של אשכנזים. אם במקום דפני ליף הייתה פותחת את המחאה רונית בוזגלו מאשקלון, התקשורת לא הייתה טורחת להתייחס
כדי להבין שהמושג הזה יפה רק על הנייר, ובמציאות, לעומת זאת, ידלין עדיין נחשב הרבה יותר מבוזגלו מספיק להקשיב לשיחת החולין בין הח"כ לשעבר ואחד ממנהיגי תנועת 'הפנתרים השחורים' צ'רלי ביטון, לבין העיתונאי נתן זהבי. שיחה שנקלטה בזמן ההפגנה הגדולה על ידי מצלמות תכנית הטלוויזיה '360':
"נו, אפשר לשנות גם אצלנו", אמר ביטון. "אבל אתה יודע מה המזל של העסק הזה?", ענה לו זהבי, "המזל הוא שאשכנזיה התחילה אותו". "נכון. אם זו הייתה פרענקית (כינוי למזרחיים) מי היה עושה לה חשבון בכלל?", ענה לו ביטון.
לצערי, ולצערם של שני שועלי המחאות הללו, זו האמת. אם הייתה מתחילה את המחאה הזו בחורה ממוצא מזרחי - זה לא היה מקבל כזה חיבוק חם מהעמותות השונות, וגם לא מהתקשורת.
הדוגמה הטובה ביותר לכך היא אירועי שלושת השבועות האחרונים. דפני ליף (ליפשיץ במקור), אשכנזייה בשנות העשרים לחייה, שהעבירה את רוב ילדותה ונערותה בשכונת רחביה (מעוז האשכנזיות הירושלמית), עברה לאחר מכן עם משפחתה לסמל העושר כפר שמריהו, וכיום מתגוררת בתל אביב, היא מיוזמות המאבק (הצודק מאין כמוהו) למען הורדת מחירי הדיור בישראל.
בקיצור, הבחורה היא לב ליבו של ההגמוניה החברתית. היא אשכנזיה, צעירה, היא גדלה באזורים היוקרתיים ביותר במדינה, וכיום מתגוררת בעיר הגדולה של ישראל תל אביב - רחוק מאוד מכל מה שקשור לפריפריה גיאוגרפית וחברתית.
עכשיו, דמיינו מה היה קורה למאבק אם לבחורה שהתחילה אותו לא היו קוראים דפני ליף, אלא היו קוראים לה רונית בוזגלו, שהיא תושבת אשקלון, שעשתה את רוב ילדותה בשכונה ד' הבאר שבעית.
בוזגלו הייתה בטח פותחת קבוצה בפייסבוק בה היא קוראת למחאה נגד מחירי הדיור מרקיעי השחקים, ואולי היו עושים לה 'לייק' כמה אלפים. אבל המיינסטרים, אם זה התקשורת, האמנים, וגם העמותות השונות, לא היו ממש מחבקים את המחאה שלה. היו אומרים על אותה בוזגלו שהיא בכיינית, שהיא מעלה מן האוב את השד העדתי ואיתו את הקריאות לקיפוח,
הטוקבקיסטים (אם בכלל היו כותבים עליה איזו ידיעה) היו אומרים לה שתפסיק להיות פרזיטית ופשוט תצא לעבוד, ושהגיע הזמן שתבין שקופת המדינה היא לא פרה חולבת. ובטח היו כאלה שהיו מציעים לקצץ את הקצבאות שלה.
לא היה עוזר לבוזגלו גם אם הייתה אומרת שהיא דווקא לא יושבת בבית ומבכה את מר גורלה, אלא עובדת כמורה מחנכת בבית ספר יסודי, וכי היא מתקשה לשלם את חשבונותיה במשכורת העלובה שמקבלים המורים. כי ככה זה במדינת ישראל שנת 2011 - האשכנזי מוחה, והמזרחי בוכה.
לבטח יהיו מי שיגידו שאני דמגוג. 'הרי ישנם המון מזרחיים באוהלים שבשדרות רוטשילד. ובמאהלי המחאה ברחבי הארץ הרוב המכריע הם מזרחיים. ובכלל, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית הוא מזרחי, וכך גם יו"ר ההסתדרות'.
אז נכון. כל זה טוב ויפה. אבל המזרחים הללו לא התחילו את המאבק - הם הצטרפו אליו. אחרי שהאשכנזי מתל אביב מתחיל משהו, רק אז כל המזרחים מחוץ למדינת תל אביב יכולים להצטרף.
במדינה שבה בכל הפרסומות לילדים רואים רק ילדים לבנים, בהירי שיער ועיניים, (ולמיטב ידיעתי, רוב הישראלים לא נראים כך), במדינה בה האישה עם המראה המזרחי מוכרת רק מוצרי ניקוי (כי מה, מזרחית תשמש בפרסומות כאשת קריירה?), שבה הגבר עם החזות המזרחית ימכור אך ורק דברים הקשורים לעבודת כפיים, או יוצג כמאכר חסר אינטילגנציה (כפי שעושה הפרסומת הנוראית של 'הבינלאומי הראשון'), ושבה לא נבחר ראש ממשלה מזרחי מעולם - שאף אחד לא יתפלא שמחאות צוברות תאוצה רק אם אשכנזי מתחיל אותן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם