כיכר תחריר אינה עונה: לאן נעלמה המהפכה?
הסולידריות הסוחפת סביב המהפכה הובילה להפלת מובארק, אבל כעת מצרים היא אומה מרירה ומפולגת שמתקשה לבנות את עצמה
מטאטאי הרחובות אוספים רסיסי זכוכית מאחת ההפגנות האחרונות, אבל אף אחד לא יודע מה עושים עם המכונית השרופה בפינת הרחוב. בסימטה המקבילה לזו שבה ממוקמת החנות של פואד, שני אנשים מתקנים את השמשה במכונית של עבדול מוסא, שנפגעה מאבנים במהלך התנגשויות בין בריונים לבין מפגינים נגד הממשלה. "די, מספיק", אומר מוסא, ומעביר את ידו על הקמטים של המכונית. "ההפגנות חייבות להיפסק. זו ממש חבלה".
הסולידריות הסוחפת סביב המהפכה הובילה להפלתו של הנשיא חוסני מובארק, שמשפטו המתוקשר נפתח אתמול בקהיר. אולם באחרונה מתגלים סדקים שהולכים וגדלים באותה סולידריות, סדקים שחושפים את הפער העצום בין המפגינים הנלהבים לבין מיליוני המצרים הזועמים על חוסר השקט ועל ההשלכות הכלכליות הקשות של המצב החדש.
הפיצול הזה מראה עד כמה הפעילים הצעירים שממשיכים לתכנן את המהפכה באינטרנט, מנותקים מהחרדות של הפועלים. וכך, האומה שנתנה השראה ללהט הפרו-דמוקרטי בעולם הערבי, הפכה לארץ של מרירות ומחלוקת.
ההפגנות בכיכר תחריר והתביעה מהמועצה הצבאית השולטת לבצע רפורמות השיגו כמה ויתורים, והפעילים בטוחים שזו הדרך שבה צריך להמשיך לפעול על מנת להשיג את מטרות המהפכה. אולם בעיני רבים אחרים, ההפגנות האלה הפכו להסחות מיותרות ומסוכנות בתקופה שבה שיעור האבטלה גדל, התיירות דועכת והבורסה מתנדנדת.
ביום שני השבוע הגיעו כוחות צבא ומשטרה לכיכר תחריר ופינו אוהלים שהקימו שם כ-200 מפגינים עקשנים. בכך הגיעה לסיומה הפגנה שנמשכה שלושה שבועות ושהחלה להידלדל במהלך סוף השבוע האחרון, כאשר רבים החלו לעזוב את הכיכר לפני תחילת חודש הרמדאן הקדוש.
הירי והטנקים הנעים לעבר הכיכר בעת שהמפגינים מתפזרים - לא אלו המראות אליהם שואפים מי שרוצים להגיע לרמה מסוימת של נורמליות ברחובות מצרים.
במהלך שלטונו של מובארק, שנמשך קרוב לשלושים שנה, העניים ובני המעמד הנמוך לא התקוממו, מחשש שמעצרים ותוהו ובוהו יגרמו לכך שהם יאבדו את עבודתם הדלה, באמצעותה הם פרנסו בדוחק את בני ביתם. אותו חשש לא נעלם גם כיום, אחרי המהפכה, בעת שאנשים כמו סעיד מנסים למצוא את האיזון בין השאיפות לדמוקרטיה ולזכויות האזרח לבין הצורך המיידי להביא ארוחת ערב הביתה למשפחה.
"כבר
סעיד הוא בוגר אוניברסיטה אבל לרוע מזלו לא היו לו את הקשרים הדרושים כדי לקבל משרה של פקיד בעת שלטונו של מובארק, ולכן הוא נאלץ להתחיל לתקן צמיגים לפרנסתו. הוא תומך בכמה מדרישות המפגינים, אך מרגיש שהזעם והאשמות הנגד רק מחבלים עתה במעבר של מצרים לדמוקרטיה.
הוא ופואד מאמינים שלצבא יש כוונות טובות, אבל גם סבורים שהגנרלים בשלטון חייבים לאפשר לבצע רפורמות, ושיש להעניש את מי שצריך על פשעי העבר. "אני סומך על הצבא, הם תמיד הגנו על המדינה", אומר פואד. "אבל כן, אין ספק שצריך להעמיד לדין את פקידי הממשל של מובארק".
בסוף השבוע האחרון ניתן היה לחוש את המהפכה, תרתי משמע, באוויר של שכונת עבסיה. גברים חמושים באבנים ובאלות - חלקם תושבי השכונה - יצאו מהרחובות הצדדיים ותקפו אלפי מפגינים שצעדו לעבר משרד ההגנה.
פואד וסעיד, שנפצע מרסיסי זכוכית, מיהרו להגן על הבתים והחנויות שלהם בעת שבקבוקי תבערה החלו להתעופף באוויר.
"האנשים האלה אינם בריונים", קובע פואד. "אנו יודעים שהמפגינים לא הגיעו הנה כדי לעשות צרות, ולא ברור גם מי התחיל את האלימות. אולם כמה אנשים ברחובות האלו לא היו מרוצים ממה שקורה והם ניסו להגן על האינטרסים שלהם".
פואד יושב על אבן בצל. פוליטיקה לא משחקת כאן תפקיד. גילויי הדעת של הפעילים נשמעים טוב, אבל כאן, בשטח, יש נושאים יותר בוערים. הבניין שבו ממוקמת החנות של פואד התגלה כלא ראוי למגורים, והוא חייב לפנות אותה. הוא לא יודע לאן, אבל הוא בטוח שבנו בן ה-11, מוסטפה , לא יירש את המסור שלו לניסור נחושת ואת מפתחות הברגים.
על פינוי החנות אין טעם למחות. אלו הם פני הדברים בשכונת עבסיה, שבסוף המאה ה-19 הייתה שכונת פאר, ושמאז פינתה עוד ועוד רחובות לטובת העניים ובני המעמד הנמוך. חברו של פואד, ראמי אלדין, כבר פונה מהבניין. הריהוט של אלדין היה ברחוב בעת שפרצו המהומות, והוא נפצע בידיו ובחזהו בעת שניסה להגן עליו מפני הבוזזים. "לא זו הדרך להפוך את מצרים למקום טוב יותר", אומר אלדין.
העובדים בעבסיה מביאים הביתה את מה שהרוויחו באותו יום. זו שעת אחר הצהריים , אבל אף אחד לא מביא עבודה לפואד. הוא שומע את המואזין קורא להגיע לתפילה וממהר למסגד במורד הרחוב.
סעיד יושב בתוך המשאית ההרוסה.
מאחר שעבודתו היא תיקון צמיגים, ידיו שחורות. אבל בימים הללו הוא מקווה שהן יהיו עוד יותר שחורות. בינתיים, הוא יושב ומחכה שמישהו יביא לו איזה צמיג לתיקון והוא יוכל להמשיך להביא אוכל הביתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם