ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

העידן שאחרי מובארק: אבטלה, תיירות מידלדלת ושוק הון רעוע

חצי שנה לאחר המהפכה ששימשה השראה הפכה מצרים למדינה של מרירות ותקוות שבורות. הסולידריות שאפפה את המחאה התחלפה בחילוקי דעות קשים בין מפגינים למיליוני אזרחים קשיי יום. תמונת מצב רגע לפני משפטו של הנשיא לשעבר, חוסני מובארק

סעיד חוסיין סעיד יושב שפוף במשאית מקולקלת. אישתו תלד את בנם הראשון בקרוב, ואיש לא מביא לו צמיגים לתיקון. הכסף שלו הולך ואוזל. "המדינה מתפרקת", הוא אומר. השרברב השכונתי מהנהן. "יש לי ילדים להאכיל אבל העבודה ירדה ב-30%", אומר קאמל פואד, שסבא שלו הקים את העסק לפני עשרות שנים. "יכולתי לשאת את זה בחודש הראשון של המהפכה. לוויתי כסף מהשכנים. אבל לאף אחד לא נשאר כסף. המהפכה נמשכת זמן רב מדי".

מטאטאי הרחובות מפנים את הזכוכית המנופצת מהמחאה האחרונה. איש לא יודע מה לעשות במכונית השרופה בפינת הרחוב. סמטה אחת אחרי בית המלאכה של פואד, שני בני אדם מתקנים את החלון במכונית של עבד אל מוסא, שנשברה מזריקת אבנים במהלך עימות בין מפגינים נגד הממשלה ובריונים. "זה כבר יותר מדי", אומר מוסא. "המחאות האלה חייבות להיגמר. זאת חבלה".

הסולידריות סביב המהפכה, שהפילה את חוסני מובראק בפברואר, מתפוררת על רקע חילוקי דעות בין מפגינים לבין מיליוני מצרים קשי יום, שחווים ייאוש בעקבות התסיסה ותוצאותיה הכלכליות.

השסע חושף כיצד אקטיביסטים צעירים המתכננים את המרד שלהם באינטרנט מנותקים מקשייהם של חוטבי העצים ושואבי המים. המחאה ששימשה השראה לקדחת הפרו-דמוקרטית בעולם הערבי הפכה למדינה של מרירות ותקוות שבורות.

המחאה בכיכר תחריר והדרישות מהמועצה הזמנית לרפורמה פוליטית נחשבים על ידי האקטיביסטים לאסטרטגיה הבטוחה ביותר להשיג את מטרות המהפכה. אולם מבחינת רבים, אלו הסחות דעת מסוכנות בתקופה של אבטלה גוברת, תיירות מידלדלת ושוק הון רעוע.

ביום שני, כוחות צבא ומשטרה הרסו את האוהלים ופינו את כיכר תחריר מכ-200 מפגינים "שרופים", ובכך שמה קץ לשביתת שבת שנמשכה שלושה שבועות. בסוף השבוע עזבו את הכיכר רוב נציגי המפלגות וקבוצות המחאה, לפני תחילת חודש הרמדאן. יריות מעל לראשים וטנקים הנעים לעבר המפגינים היו התמונות האחרונות שהטרידו את מי שמשוועים

לנורמליות.

במהלך 30 שנות שלטון מובראק. העניים ומעמד הפועלים לא התקוממו מתוך פחד שמעצר וכאוס יעלו להם במשרותיהם והם לא יוכלו לפרנס את משפחותיהם. אותה תחושה ניכרת גם היום, כשאנשים כמו סעיד רואים מצד אחד של הדילמה את הדמוקרטיה וזכויות האזרח, ומצד שני, את הדאגה להביא הביתה את ארוחת הערב.

"זה כבר לא קשור לפוליטיקה ולצדק", אומר סעיד. "אני לא יודע אם למוחים יש כוונות נסתרות או לא. אם יש להם בעיה עם הצבא, זה בסדר. אבל הם לא צריכים לפגוע באינטרסים של אנשים אחרים. אנחנו צריכים לתת לצבא זמן. היקום לא נברא ביום אחד".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...