כסף או נבחרת? שלושה דורות של חתונות
פעם שמלת החתונה הפכה לווילון והווידיאו היה לעשירים בלבד. בשיאה של עונת החתונות, תהל קילמן מתלבטת עם הכלות לעתיד איך צריך לחגוג
ואני, בתפקיד המגשרת, מאזינה בשקיקה לאותה שיחה מרתקת ותוהה על המורכבות שבמערכת היחסים. הם נפגשו בהודו, סיפור היכרות שכיח בקרב זוגות צעירים שחיפשו למצוא את עצמם מיד עם סיומו של פרק "הדקרון הירוק" בחייהם. היא, נולדה בקיבוץ, בת למשפחת רפתנים גאה. במרפסת הבית נחים להם בחברותא מקלון נדיר, נחש צבעוני למטרות חינוך ואוגרים סורים חומים. הוא, גדל בנשר. סיים זה עתה תואר מדעי ומתכנן בקפידה כל צעד וצעד בחייו.
"מה את אומרת?", שאלו אותי מיואשים, "חתונה מפוארת ורבת משתתפים או חתונה אינטימית וצנועה למשפחה בלבד?". למען הגילוי הנאות אתוודע בפניכם על אהבתי הגדולה לחתונות. על העדפתי הברורה לצבע הלבן החגיגי, על הרצון הגדול להפוך לנסיכה ליום אחד ועל העובדה שאוכל הקייטרינג העשיר וההתרגשות העצומה בקרב כל המעורבים מרגשים אותי מאוד.
אמא שלי הייתה מפיקת החתונות הבלתי רשמית בקיבוץ בו גדלתי ואני, בזמני החופשי, מהווה אוזן קשבת לחברותיי, הכלות העתידיות וכשצריך גם מחליפה את בן הזוג הנואש בקבלת ההחלטות הגורליות. לכן, אותו ויכוח שכיח של חבריי, אליהם אחזור בהמשך, על האופציות הבלתי נגמרות שעל פיהן נמדד טיב האירוע הגדול, גרם לי לחשוב על גלגולו המרהיב שעבר, עם השנים, אותו טקס.
אתחיל בסיפור מיוחד שסיפרה לי, בפעם הראשונה, לפני מספר שנים סבתי. בסיפור ביקשו איש ואישה להינשא זה לזו אך מכיוון שהיו אלו זמנים אחרים ובמקום מגוריהם הקטן לא היה רכב לניוד ולא רב שיישא את הזוג הצעיר, הם נאלצו לתפוס טרמפ לעיר הקרובה עם משאית מזדמנת, שעברה בכביש הסמוך, על מנת להפוך בעל ואישה כדת וכדין. את הטבעות השאילו מזוג נדיב שהתחתן כמה
החתונה הבאה, שנערכה כשני עשורים מאוחר יותר, שייכת לאבא ואמא שלי. הם התחתנו בקיבוץ. היה נהוג אז לחכות להצעות נישואין נוספות ולערוך טקס מרוכז בדשא הגדול. בתפריט: עוף ותפוחי אדמה בחסות חדר האוכל, רשימת אורחים מצומצמת שנקבעה מראש על ידי ועדת תרבות ועוגת ספוג לבנה שאפתה זו שהייתה בתורנות המטבח באותו היום.
השמלה הלבנה שקנתה אמא באחת מחנויות שמלות הכלה הבודדות בעיר הגדולה, הייתה עשויה מבד כותנה פשוט, ונהפכה לימים, על ידי סבתא, לווילון שאבד עם השנים. הרעיון המופרך להביא צלם שיתעד את האירוע באמצעות מכשיר חדשני הנקרא "וידיאו" נפסל מיד בטענה כי "אין צורך לנקר את עייני האורחים".
ושוב, קפיצה חדה בשני עשורים נוספים לחבריי. הדילמה שלהם רק מחדדת את העובדה שאירוע החתונה, שהתפתח עם השנים, מרגע חתונתם הצנועה של סבא וסבתא לאירוע ה"מרוכז" של הוריי, הכפיל מימדיו והפך לתעשייה של ממש.
תעשייה כל כך גדולה וחזקה שמגלגלת מיליונים ושהולידה תרבות חדשה המורכבת מאתרי אינטרנט ייעודים ומפורטים, הפיכת מפיקי חתונות לסלבריטאים כל יכולים, פתיחת עשרות חנויות המתמחות בפרטי לבוש לבנים יוקרתיים ועד עסקי תרופות מרגיעות וחוקיות לשימוש בלעדי של הכלה הלחוצה.
התרבות הזו מאפשרת לאותה כלה לחפש את שמלת החלומות שלה ב-132 מיליון תוצאות העונות להגדרה בגוגל, להציץ ב 13,200 אתרי אזכור לקייטרינג ולהתרשם מעשרות גני אירועים הפרוסים ברחבי הארץ. לבסוף, נותר רק לשער כי חתונת חבריי: צנועה ופרטית או מפוארת ויקרה ככל שתהיה תרשם על ידי הדור הבא כסיפור תקופתי ואולי אפילו מיושן מעט.
ולי נותר רק לקוות שאחרי אירוע החתונה המושלם והמוקפד שלי אזכה גם אני בחיי חברות ואהבה ממש כמו קודמיי במשפחה. אהבה שאינה מותנת בגודל או באיכות החתונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם