אין דרך חדשה: עדיין מחכה לאוטובוס
חודש לרפורמה בתחבורה הציבורית, היישום בעייתי. עוד לא מאוחר לתקן: צריך לרכוש אוטובוסים, להגביר תדירות ולהקצות נתיבים
האני האמיתי והאני ההיפותטי, צריכים היו להגיע היום בתחבורה ציבורית לאוניברסיטת תל-אביב מרחוב בן-יהודה, אחד הרחובות המרכזיים של תל-אביב. האני האמיתי חיכה חמש דקות לקו 4 בתחנת אוטובוס לא מקורה ביום קיץ תל-אביבי טיפוסי של 30 מעלות, תשעים אחוז לחות. הנהג של קו 4 הדריך את האני האמיתי כי על מנת להגיע לאוניברסיטה הוא יוכל להגיע איתו עד לתחנת רדינג, שם יוכל לעלות על קו 6 או קו 13.
משהגיע לתחנת רדינג הופתע האני האמיתי לגלות כי אין תחנה של קו 13 בנמצא. לאחר חיפוש ותהייה של כשבע דקות הוא גילה כי ייאלץ לחכות 20 דקות לקו 6, שוב בשמש וללא כל פיסת צל. על אף שטחה הרחב של האוניברסיטה, התברר לאני האמיתי כי קו 6 עוצר בשתי תחנות בלבד לאורכה (שכמובן רחוקות מאוד מהמקום אליו האני האמיתי צריך היה להגיע). בכל מקרה, משהבין האני האמיתי כי האוטובוס מספר 6 מתעתד לעשות סיבובים בכל שכונת רמת אביב לפני שיגיע לאוניברסיטה, החליט הוא לרדת במקום מרוחק יחסית מיעדו, לצעוד עוד כ-7 דקות עד לתחנת קו 25 ולאחר המתנה של עוד כעשר דקות עלה על האוטובוס שהביא אותו לייעדו. זמן נסיעה אמיתי כולל המתנות: כשעה. זמן נסיעה מאותו היעד ברכב פרטי: כחמש עשרה דקות.
האני ההיפותטי הגיע בבוקר לתחנת קו 4 המוצלת. בתחנה היה שילוט אלקטרוני שבישר לו כי קו 4 מגיע בעוד כשתי דקות. עתה שידע בדיוק מתי האוטובוס מגיע, האני ההיפותטי לא צריך היה לדאוג כי יפספס את האוטובוס ויכול היה אפילו להספיק לקנות לעצמו שתייה בקיוסק הסמוך. משהגיע לתחנת רדינג, לאחר שהוסבר לו על ידי הנהג כי קו 6 יביאו בקלות לאוניברסיטה, חיכה האני ההיפותטי 4 דקות עד ליציאת האוטובוס ובזמן הזה עיין במפה המפורטת התלויה בתחנה ותכנן היכן כדאי לו לרדת.
האוטובוס נסע במהירות ובאופן ישיר לאוניברסיטה,
אוטופיה? לא בדיוק. האני ההיפותטי חווה את חוויית הנסיעה לפי התכנון המקורי של הרפורמה בתחבורה הציבורית בגוש דן. בין ההבטחות של משרד התחבורה לפי התוכנית המקורית לרפורמה נכללו: מערכת קלה להתמצאות וסימון האוטובוסים והתחנות בצבעים להתמצאות טובה יותר, קיצור זמני נסיעה מדלת לדלת, הקצאת נתיבי תחבורה ציבורית והצגת מידע לנוסעים בתחנות, כולל מידע אלקטרוני בזמן אמת.
השינוי המשמעותי ביותר שאמור היה להתרחש הינו קיצור משמעותי של זמני ההמתנה לאוטובוסים ("ממוצע של שתי דקות"). בתוכנית המתבססת על החלפה של קו אחד או יותר בנסיעה מנקודה לנקודה, הרי שאי קיצור משמעותי של זמני ההמתנה מהווה נטל לא הגיוני על כתפי הנוסעים ונתון זה, בראש ובראשונה, מביא לכישלון התוכנית מראש ולהעדפת נסיעה ברכב פרטי.
החדשות הטובות הן שלא מאוחר מדי. שר התחבורה צריך להבין כי יש לתקן בדחיפות את יישום הרפורמה, לרכוש עוד אוטובוסים כפי שתוכנן ולדרוש הקצאה של נתיבי תחבורה ציבורית נוספים ואכיפה יעילה של המשטרה בנתיבים אלו. הגיע הזמן שבירת העסקים והתרבות של ישראל תצטרף סוף-סוף למאה העשרים ואחת. הגיע הזמן שישראל תשאף להשתוות גם בתחום התחבורה לעולם המערבי, שהבין כבר מזמן כי השקעה בתחבורה ציבורית על פני השקעה בעוד כבישים ועוד מחלפים משתלמת הן כלכלית, הן בריאותית, הן סביבתית והן חברתית.
שר התחבורה, זו ההזדמנות שלך לתקן את עוולות העבר ולהצעיד את התחבורה הישראלית הנמצאת בפיגור עצום אחר העולם המערבי לעידן חדש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם