אין אסטרטגיה: אין יציאה
בבחירות הבאות מנהיג-בכוח שייצמד לאיומי ביטחון וייטע פחד ופירוד, לא יהיה רלבנטי. מי שלא יאמינו לו שהוא מתכוון לשפר דברים – לא יוכל לשלוט
אבל זה כבר מזמן מאחורינו. אחרי אמש (א'), אף אחד כבר לא יכול להטיל ספק בכך שקורה פה משהו אמיתי, עוצמתי, חזק, דווקא בגלל שאין לו שלט אחיד ואפילו לא מנהיג אחד.
זו קריאת תגר על הסדר הקיים, שלא חלים עליה הכללים של הסדר הקיים. כל פרשנות מי ישרוד ומי ירוויח ממנה, איך היא תיגמר ואיך נסתכל עליה בעתיד, כל נסיון כזה הוא חסר תועלת כמעט כמו מאמציו של ראש הממשלה לצאת ממנה בשלום.
יותר ממאה אלף איש התכנסו אתמול ברחבי המדינה, לא כדי לתבוע ועדת חקירה ולא כדי לתמוך במלחמה או להתנגד לה, אלא בשם מסרים עמומים, ותביעה שאין לה כתובת - חוץ מביבי. שלא נטעה, זה שהוא צריך ללכת זה קונצנזוס. זה דבר חסר תקדים. מי שלא צפה אותו לפני שבועיים, ומי שכן, ייראה מגוחך אם ינסה להסביר אותו עכשיו. אבל הוא כאן והוא לא הולך לשום מקום.
השינוי כבר נוצר
הדיבור התקשורתי אמש היה על "אסטרטגיית יציאה", משל היה מדובר במבצע מלחמתי המתארך יותר מדי. זו טעות בסיסית, אנכרוניסטית לגמרי: בניגוד למבצע שכזה, המאבק הנוכחי אינו חייב להשיג יעדים קונקרטיים כדי ליצור שינוי. הוא כבר יצר אותו.
בבחירות הבאות, יהיו מתי שיהיו, מנהיג-בכוח שייצמד לאיומי הביטחון ולאסטרטגיית הפחד והפירוד הרגילה, לא יהיה רלבנטי. מיומנויות פוליטיות מקובלות יהיו חסרות תועלת. מי שלא יאמינו לו שהוא מתכוון לשפר את הדברים
שבשמם קוראים המפגינים - מטרה משותפת, צדק בסיסי, יכולת לחיות בארץ הזאת - לא יוכל עוד לשלוט.
רוב הסיכויים, עדיין, שהמחאה הנוכחית תסתיים באכזבה-לכאורה. פרשנים מלומדים יסבירו שככה זה כשאין מטרה קונקרטית. אחר כך הם יתעוררו לאותה מציאות, שאירעה שלוש שנים אחרי מחאת יום הכיפורים (ואחרי שגולדה ניצחה בבחירות שאחרי המלחמה), ויסבירו גם אותה בכלים הישנים. הם לא יבינו, כמוהם כביבי, שלמצב הנוכחי אין אסטרטגיה, אבל אין ממנו גם יציאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם