ישראל רוצה ניו דיל
זו לא מחאת דיור. זהו איננו משבר במערכת הבריאות וגם לא התקוממות צרכנית. זה הכל ביחד. סך כל העוולות מצטרף לדרישה קולקטיבית. חיבורם של האירועים שרודפים אותנו מוביל למסקנה אחת ברורה: הישראלים דורשים חוזה חדש בחברה הישראלית
אנחנו חוזים עכשיו בתופעה יוצאת דופן בהיסטוריה הישראלית. אלפי בני אדם, רבבות, חייבו עצמם למאבק על דמותה החברתית והאזרחית של מדינת ישראל. מעמד שלם, מעמד הביניים, נמצא בתנועה. מקבץ ידיעות מהיממה האחרונה: מאות בני אדם הפגינו בשכונת התקווה וחסמו כבישים.
חסימות כבישים בחיפה והפגנה משותפת של מאהלי הדיור והרופאים. מאות רבות של אוהלים שנטועים בשדרה היוקרתית ביותר של תל אביב. מאהלים חדשים בדימונה ובהתנחלות תקוע. התקוממות פרלמנטרית נגד בעלי הון שאינם מוכנים להחזיר את חובותיהם לציבור. אלפי הורים שעומדים לצאת היום במסע עגלות תינוקות, במחאה על המחירים המופקעים של מוצרי ילדים. קריאה לשביתה כללית בשבוע הבא.
זו השאלה שמפעפעת מהדיווחים במהלך היממה האחרונה, מאז מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה ושר האוצר. זו שאלה מצוינת, וזו שאלה שצריכה להיענות. למרבה המזל, אין מחסור בתשובה. מי שמחפש אותה ישוטט בין האוהלים בקריית שמונה, בבאר שבע, בדימונה ובשדרות רוטשילד.
הוא יקרא את דבריהם של זוגות צעירים שעובדים קשה ואינם מצליחים לגמור את החודש. הוא יביט בפניו של יו"ר ההסתדרות הרפואית שצועד לירושלים. מי ששואל מה הם רוצים ישאל את עצמו מדוע התופעה לא גוועה עד עכשיו ואיך יתכן ש-87 אחוז מהציבור הישראלי תומך במחאה חריפה שהולכת ומתפשטת. ומי שישאל יידע את התשובה מיד.
התשובה כבר הציגה את עצמה לפנינו. היא ברורה לגמרי. היא מרחפת באוויר המיוחד של המחאה. זו לא מחאת דיור. זהו איננו משבר במערכת הבריאות וגם לא התקוממות צרכנית. זה הכל ביחד. סך כל העוולות מצטרף לדרישה קולקטיבית. היא איננה מוצהרת, ואולי
הישראלים דורשים עכשיו ניו דיל. חוזה חדש בחברה הישראלית. חלוקה מחודשת של הקלפים. הם אומרים: חוזה העושק הנוכחי הסתיים. הביזה של מדינת ישראל נגמרה. תאוות הבצע תרוסן וישראל תחזור לבעליה. בעליה הם אזרחיה. "הם" זה לא רק צרכנים, סטודנטים, זוגות צעירים, זוגות ממעמד הביניים, רופאים, מחוסרי דיור, אלא כולם יחדיו.
הם אומרים: דרוש פתרון שימנע מחירים מופקעים וייצור משק תחרותי וחופשי באמת. נחוץ מצב בו המשכורות תואמות את עלויות המחיה במדינת ישראל. שוק הדיור צריך להשתנות באופן שיאפשר הוזלה בעלויות השכירות והבעלות. יותר מכך: המערכות הציבוריות הקורסות של ישראל, הבריאות והחינוך הממלכתי, חייבות להשתקם. פירות הצמיחה הכלכלית לא יוגבלו עוד למתי מעט. יהיה סדר חדש בחברה הישראלית. ניו דיל.
עבור הורינו והוריהם, החוזה אמר כך: זוהי מדינה מוקפת אויבים, והחיים כאן כוללים התמודדויות לא קלות. ואולם זו מדינה שנהנית ממשק חופשי שבה מעמד הביניים יכול לחיות חיים מכובדים, בדמוקרטיה שמאפשרת החלפת מקבלי החלטות.
יתרונה הגדול הוא הסולידריות, עם מערכות חינוך ובריאות ציבוריות איתנות. אנחנו, המדינה, נגבה מסים גבוהים, אבל בתמורה נעניק רשת ביטחון חברתי צפופה. אם תלמד היטב ותעבוד קשה, תוכל להצליח.
ההסכם הזה הופר. הוא איננו קיים. החוזה החדש, העושק, קובע כך: אתה תעבוד קשה מאוד, תרוויח יחסית מעט ותשלם מחירים מופקעים. המדינה תגבה ממך מסים בשיעור גבוה, כאילו הייתה מדינת רווחה, אבל למעשה תחייב אותך בהוצאות חינוך ובריאות אדירות. הפוליטיקאים לא ישרתו אותך אלא את הסקטורים שמקיימים את ממשלתם והאוליגרכים הריכוזיים שקרובים לאוזנם. הצירוף בין עבודתך המאומצת והמשק הלא-תחרותי יהפכו את ישראל למושבת מטעים; את הפירות יקטפו מספר מצומצם של ישראלים. אתה, איש מעמד הביניים הישראלי, תהיה משועבד.
הנה סיכום, תמצות וניסוח קצר של דרישות המחאה, מכל רחבי הארץ ומכל שכבות המוחים. יחד, הן מייצרות ברית ישראלית שונה מהקיימת.
המערכות הציבוריות המדוכאות והמוזנחות ישוקמו. כספים אדירים יוזרמו לחינוך, לבריאות ולתשתית. תוצג תוכנית אמיתית להסדרת תחבורה ציבורית בגוש דן, כולל רכבת תחתית או קלה. לא רק שמחאת הרופאים תסתיים בהסדרי שכר מכובדים, יתווספו מיטות לבתי החולים. תוצג תוכנית פעולה אפקטיבית להעלאת התחרותיות במשק, שתכלול פיקוח רגולטורי קפדני על מונופולים, קרטלים ואוליגופולים.
המדיניות הממשלתית תסיר חסמים בפני הורדות מחירים ותיצור תמריצים חדשים לפתיחת השווקים הישראליים המכווצים והנשלטים. תוגבר האחריותיות בשוק ההון הישראלי באורח דרמטי; כזה שימנע מהבנקים להמשיך לממן בכספנו טייקונים שאינם מוכנים להכניס יד לכיסם.
הממשלה תוביל להעלאת שכר המינימום באורח שיתאם את הצמיחה במשק והעליה בעלות המחיה. מחירי השכירות יהיו בפיקוח מוגבל בחוק; אם זה אפשרי בניו יורק, זה ייתכן גם בתל אביב, ואף בעל בית לא יברח מהארץ בבהלה.
הממשלה לא תסתפק בהסרת חסמים בשוק הדיור ומתן תמריצים לקבלנים, אלא תתערב ישירות בשוק אם זה לא יצטנן, באורח שיאפשר דיור בר-השגה. רפורמת מיסוי שתאפשר הטלת מס נמוך יותר על עבודה, וגבוה יותר על הון. העלאת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה. בעיקר, שלוש מלים דרמטיות שהן יסוד המחאה: שינוי סדר העדיפויות.
האם המצע יוצג כך? אי אפשר לדעת. האם המחאה תתאחד לדרישה קולקטיבית סדורה ומאורגנת? סביר להניח שלא. אך הדרישה לחוזה חדש בין הממשלה, האזרחים והמשק מתקיימת גם ללא הכרזתה הרשמית. אפשר לראות אותה ברחובות. זהו איננו חוזה כלכלי או חברתי בלבד, אלא חוזה מוסרי. הכמיהה לניו דיל מסתירה מאחוריה את השאיפה להשיב את הערכים הישראלים המסורתיים לחיינו.
בלילות הלחים במאהל מנצנצים שלטים ישנים וחדשים על העצים. השלט היפה מביניהם תלוי בקצה הדרומי של המחנה, סמוך לפינת רוטשילד ונחמני. זוהי הסיסמה המהפכנית והיהודית ביותר.
היא אוסרת עושק, קרטל, מונופול, הפקעת מחירים כללית, חוזי השכרת דירה משפילים ומשכנתאות מופרכות. אין לה סבלנות, לסיסמה הזו, לניצולו של מעמד הביניים, ובעצם אין לה סבלנות לכל ניצול שהוא. על בד גדול ומתוח, בלילה, היא מבצבצת בפשטות בין האוהלים ומזהירה את ההולכים. ואהבת לרעך כמוך.
איש איננו יודע כיצד גל המחאה הזה יסתיים, אך חשיבותו בעצם קיומו. מתוך נימיה של החברה הישראלית בוקעים רעיונות סוחפים, ודווקא משום שהם ישנים מאוד. במשך שנים עמלים אינטרסנטים כדי לשבש את הקוד הגנטי של הישראלים.
בשנים האחרונות היה נדמה שהצליחו להכחיד מתוכנו את המהויות הישנות של דור התקומה. באה המחאה והוכיחה שמתחת למעטה הבשר שעטינו עלינו, מאחורי הפלדה וחומות האדישות, פועמים עדיין רעיונות ותיקים על צדק ושותפות. אנחנו איננו צאצאים של פחדנים או שמרנים מרי נפש; הישראלים הם ילדיהם, נכדיהם וניניהם של מהפכנים שכוננו חברת מופת בארץ ישראל. המחאה חשובה משום שהיא מזכירה לנו מי אנחנו. ומי עוד נוכל להיות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם