או אני או היא, ולהפך: מלחמת שלי בפרץ
היא העריצה אותו, הוא חשב שהיא תציל את המפלגה. יותר מ-20 שנה נמשך הרומן בין עמיר פרץ ושלי יחימוביץ', עד לגירושים המכוערים
יו"ר העבודה עמיר פרץ לא ידע את נפשו. במסיבת העיתונאים המאולתרת הוא שמע את יחימוביץ' מרעיפה עליו סופרלטיבים, כאילו היה גלגול סוציאל-דמוקרטי מעודכן של צ'ה גווארה. בשלב מסוים הוא ביקש לחבק אותה בחום, מול המצלמות. יחימו ביץ' קצת נרתעה מהמחווה, אבל לא התנגדה לשמוע את פרץ מכריז בפומפוזיות כי "מדובר באחד הימים החשובים בתולדות הפוליטיקה הישראלית". לא פחות.
חמש שנים וחצי עתידות לחלוף, והאהבה הקיצונית בין השניים תהפוך לשנאה פתולוגית, שקשה למצוא כמוה במפלגות הפוליטיות בסביבה, או אפילו בכל מוסד או חברה עמוסים ביצרים.
מי שהיה ביום חמישי לפני שבוע בישיבת מזכירות העבודה, ראה עוד התפרצות קשה של פרץ על יחימוביץ', הפעם בעיצומה של ההתמודדות על ראשות מפלגת העבודה. "אתה משתף פעולה עם עבירה פלילית", הטיחה יחימוביץ' בפני יו"ר ועדת הבחירות רענן כהן, כאשר התברר לה כי יש אלפי מתפקדים גם למפלגות אחרות. "העבריין הפלילי היחיד סביב השולחן הוא את", השיב לה פרץ. "את זורעת אימה ולא מפסיקה להשמיץ".
הרקע היה הפעם אירועי המפקד המפוקפק שערכה מפלגת העבודה בחודשים האחרונים, לקראת הפריימריז שיתקיימו בעוד פחות מחודשיים, ב-12 בספטמבר . עמיר פרץ הביא כדרכו את מספר המתפקדים הגדול ביותר. היריבים יצחק (בוז'י) הרצוג, יחימוביץ' ועמרם מצנע החליטו לגלח לו כמה שיותר טפסים מהערמה. בשלב הראשון פסלה ועדת הבחירות 12 אלף טפסים מתוך מאגר של 89 אלף חברי מפלגה. עכשיו מבקשים מצנע ויחימוביץ' לפסול עוד 5,000 טפסים, שרובם של עמיר פרץ. הטענה הפעם: המתפקדים הללו רשומים בליכוד וגם בעבודה.
פרץ משוכנע כי יחימוביץ' רודפת אותו, ולא תנוח עד שתפסול את אחרון המתפקדים שהביא. השבוע הוא טען כי לפני חודש היא לקחה את המאגר הגולמי של טופסי המתפקדים, והעבירה אותם לעיתונאים שהיא מכירה כדי שיעשו בשבילה את העבודה המלוכלכת. משום כך הוא מכנה אותה עבריינית. "כולנו יודעים איך קונים תקשורת, בעיקר היא. יחימוביץ' מנסה להכפיש אוכלוסיות שלמות, להדביק להם תוויות של עבריינים", רתח פרץ.
פרץ טוען כי האנשים שלו עברו מבית לבית בערים הקשות, ושכנעו אנשים להתפקד למפלגת העבודה. יחימוביץ' צוחקת. היא טוענת שיש כאן סוג של הונאה. אשכולות המתפקדים של פרץ יגיעו לפריימריז באופן מאורגן, יצביעו לו, וישכחו את מפלגת העבודה. בבדיקות שלה היא מצאה הרבה יותר מתפקדים לעבודה מאשר מצביעים בבחירות. עכשיו תורו של פרץ להתעצבן. הוא טוען כי בבחירות שבהן הוא הוביל את העבודה, קיבלה המפלגה בשדרות יותר מצביעים מאשר הליכוד.
לתוך המאבק הזה משתרבבות נימות עדתיות קשות. מבחינתו של פרץ,
מעבר לזה, יחימוביץ' אומרת כי דווקא בהתייחסות של פרץ והפוקדים שלו לאנשים שהם מצרפים לעבודה, יש סוג של פטרונאז' גזעני. מדובר בפוקדים שמגיעים לפעמים לאנשים חלשים, ומצרפים אותם לעבודה ללא ידיעתם. "אנשים אחוזי תדהמה ברגע שאתה מתקשר אליהם, ואומר שהם חברים במפלגת העבודה. הם לא יודעים מה רוצים מהם", אמרה השבוע יחימוביץ' בריאיון לערוץ הכנסת, אחרי ששמעה את הטענות של פרץ.
היא טוענת כי האפליה העדתית לא קיימת אצלה. לחבריה אמרה כי אין מי שיכול לתפוס אותה באמירה גזענית לאורך כל הקריירה. יחימוביץ' קוראת לדיון עומק בקיפוח העדתי, כדי שאפשר יהיה להתמודד עם הנחשלות של רבים מבני עדות המזרח, בתחילת המאה ה-21, ולנהל דיון עומק במספרם הנמוך ברפואה או באקדמיה. יש לה טענות קשות כלפי האנשים שעושים שימוש במוטיבים עדתיים בימי פריימריז, או רגע לפני שמוגש נגדם כתב אישום.
על הדברים הללו פרץ כבר לא ישתוק. הקרב הזה בין השניים לא יסתיים בטוב, מן הסתם. "הדא עמרי אוולא עמרה", הוא אמר במרוקאית לחבר בעבודה. ובתרגום חופשי: זה החיים שלה, או שלי. או אני או היא.
בשנות השמונים, סיפרה יחימוביץ' פעם, מאז שהייתה בת 20 היא העריצה את פרץ כפי שלא העריצה איש. היא הייתה אז כתבת קול ישראל בדרום. הוא היה ראש עיריית שדרות. השניים הפכו לחברים טובים, וגם מצאו שפה חברתית משותפת ("אנחנו תאומים סיאמיים בדעות", אמרה אז). שדרנית הרדיו העולה לא פספסה שום הזדמנות להעלות את פרץ לשידור. "החברים שלי ברדיו היו צוחקים עליי. הם לא הבינו מה אני רוצה ממנו".
פרץ נבחר לכנסת בפעם הראשונה בנובמבר 1988. הוא היה אחד מראשי הערים בדרום שמפלגת העבודה גייסה לשורותיה. לימים פרש פרץ מהמפלגה, כיהן כיושב ראש ההסתדרות, הקים את מפלגת עם אחד, חזר לעבודה ועמד בראשה, אחרי שהדהים את המדינה וניצח בפריימריז סוערים בנובמבר 2005 את שמעון פרס בכבודו ובעצמו. יחימוביץ' שהגישה את התוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2, אירחה את פרץ מיד אחרי שניצח. הצופים נתקלו בריאיון ידידותי במיוחד, לא אופייני לסגנון הציני של המגישה האינטליגנטית וחדת הלשון.
שלושה שבועות אחרי הניצחון של פרץ התפקדה יחימוביץ' למפלגת העבודה, והודיעה על הצטרפותה למרוץ לכנסת. אנשי פרץ מספרים על צוות של קמפיינרים, סייענים ועוזרים שהצמיד לה ראש המפלגה, כדי שתצלח בשלום את הפריימריז, אחרי שחצתה את הרוביקון הפוליטי. הם נהנים להזכיר כי יחימוביץ' לא התנגדה אז לשבת על מפקד הארגזים המפורסם של פרץ, שבעזרתו ניצח את פרס. בפריימריז עצמם זכתה במקום התשיעי המכובד. בבחירות השיגו פרץ והעבודה 19 מנדטים.
במהלך הקמפיין ברדיו הגישה יחימוביץ' את התשדירים של העבודה, וראיינה שוב את פרץ. למען האמת, לא נרשם במקרה הזה הבדל גדול בין הראיונות של העיתונאית מערוץ 2 ובין הפוליטיקאית מהעבודה.
האידיליה החזיקה מעמד עד לרגע שבו החליט פרץ אחרי הבחירות, באחד המהלכים המשונים שנודעו בצמרת הלאומית, לקבל על עצמו את תפקיד שר הביטחון. יחימוביץ' ראתה בעניין בגידה בערכים ובחברים. עד היום היא משוכנעת כי משרד האוצר היה תפור על פרץ, אבל הוא זנח את סדר היום החברתי שבגללו היא עצמה הגיעה לעבודה, מה שמלמד שהוא לא היה מחובר אליו מעולם. "כאשר ניגשתי לדבר איתו על חוקי עבודה, אפילו על החוקים שהוא הציע, ראיתי עיניים מזוגגות ופנים אטומות", סיפרה יחימוביץ'. "זה כבר לא עניין אותו".
פרץ גם לא טרח להציע ליחימוביץ' תפקיד של שר בממשלה. בהמשך שקע פרץ בצרות מלחמת לבנון השנייה ובענייני הביטחון, ואילו יחימוביץ' הלכה לעבודתה הפרלמנטרית בכנסת, והצליחה להעביר עד היום 34 חוקי עבודה חשובים. סגנון העבודה של יחימוביץ' שיש בו מן היהירות, והבריתות הפוליטיות שכרתה, הרתיחו את פרץ עוד יותר. היא התקרבה למזכיר ההסתדרות עופר עיני, שהחליף את פרץ והפך לאויבו המושבע. היא גם העבירה חוקים עם אנשי הימין בכנסת, בעיקר עם ידידיה גדעון סער וחיים כץ (ליכוד), מה שלימים הכעיס גם את עיני עצמו.
בינואר 2007 הודיע אהוד ברק כי הוא חוזר למפלגת העבודה. פרץ כבר היה בדרך החוצה ממשרד הביטחון, בעקבות הכישלון בלבנון. בפריימריז שהתקיימו בעבודה ביוני 2007 תמכה יחימוביץ' בפרץ בסיבוב הראשון, אבל ההתלהבות שליוותה את קמפיין הבחירות הראשון נעלמה, והיא לא הורגשה כלל. בסיבוב השני נפרדו לחלוטין דרכיהם של השניים. פרץ הצטרף לעמי איילון. יחימוביץ' הלכה לברק, ואולי הכריעה את הכף במאבק הצמוד בין השניים.
"הייתה לי ברירה לבחור בין הרשע ובין ההזוי. בחרתי ברשע", הסבירה יחימוביץ' את ההחלטה שלה. אנשי פרץ לא השתכנעו ולא סלחו. את הבעיטה ספגה יחימוביץ' מיורם מרציאנו, איש אמונו של פרץ. "יחימוביץ' עזבה את המחנה החברתי לטובת הבטחות אישיות", טען אז מרציאנו. "היא בוגדת שוב בעקרונותיה, כפי שעשתה כאשר תמכה במועמדות של רובי ריבלין לנשיאות".
יחימוביץ' סבורה מצדה כי החטא הקדמון שהוביל את פרץ למשרד הביטחון לא יכול להתנקות יותר. "פרץ היה שותף פעיל ביותר לאובדן האמון של הציבור במפלגת העבודה, למזעור שלה, לגיחוך שלה", אמרה יחימוביץ' בסרקזם. "הציבור לא סלחן כלפי פרץ. הוא כמו האיש שנסע באוטוסטרדה בארצות הברית, פנה פנייה לא נכונה, מצא את עצמו במדינה אחרת, ואין לו שום יכולת לעשות פניית פרסה".
ומה אומר פרץ? הוא לא מתחרט על שום דבר. לא על המינוי שלו כשר ביטחון, לא על הימים שבהם כיהן בראשות העבודה, וגם לא על המהלכים שנקט במלחמת לבנון. רק על הגיוס של יחימוביץ' הוא מלקה את עצמו בשוט עבה. "חשבתי שזה טוב למדינה ולמפלגת העבודה. לא בכל דבר אתה מצליח", מסכם פרץ בעצב ותופס את המצח.
בינואר האחרון עמדה מפלגת העבודה על סף פירוק. יו"ר העבודה אהוד ברק לקח ארבעה מחבריו, וייסד את סיעת עצמאות. פרץ עמד לפרוש עם שלושה מחברי סיעת העבודה אבל נמלך בדעתו ברגע האחרון, אולי למגינת לבה של יחימוביץ'. המרוץ לראשות מפלגת העבודה המצומצמת והחבולה נפתח שוב, עם הרצוג ועם עמרם מצנע. אגב, אנשי פרץ מאשימים עד היום את יחימוביץ' בקשרים אפלים עם ברק עצמו, ובעיקר עם השר שלום שמחון שפרש עמו, שנחשב למקורבה.
יחימוביץ' מכחישה, אבל במצב היחסים שנוצר איש כבר לא מסוגל לראות את האחר, וברור שלא יאמין בו. למועמד הרצוג היחסים בין פרץ ליחימוביץ' מזכירים את ספר הילדים הידוע של אפרים סידון "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו", על שני השכנים שהתנצחו על עניין פעוט, אבל המריבה הלכה ותפחה ונמשכה 400 שנה, עד שמקור העימות נשכח. "מדובר בסכסוך קרובים שמתפתח לירי בתוך המשפחה", כפי שמתאר אחד מחברי הכנסת בעבודה.
מה יקרה אם אחד מן השניים ינצח בספטמבר? סביר להניח כי המפלגה תתפרק שוב, בפעם המי-יודע-כמה. אם יזכה פרץ בבחירות, תחפש יחימוביץ' מיד מפלגה אחרת, גם אם תצהיר היום שהיא נשארת נאמנה לעבודה. אם תנצח יחימוביץ', פרץ יעשה מסיבת עיתונאים, ויודיע על הקמת המפלגה החדשה שלו. שני הסוסים הללו לא ימשכו יחד. זה החיים שלו או החיים שלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם