כמעט ונפגע: כרוניקה של עוד שריפה
אילונה דוד משחזרת, בפירוט מצמרר, איך כמעט נספתה בשריפה הגדולה בשמורת עין תינה בגולן. מכבי האש? הם עוד בדרך
הדרמה התחילה בשעות הצהריים המוקדמות של יום חמישי. עשרות עובדי חברת "אלפא נומריקס טכנולוגיות" מנתניה, על משפחותיהם, יצאו לטיול גיבוש. האוטובוס עצר בחניון של שמורת עין תינה, והקבוצה פסעה לעבר המעיין, מרחק של כמה מאות מטרים. דוד, 32, בסוף החודש השמיני להריונה, משחזרת את הרגע שבו ראתה לראשונה את האש:
"הלכנו קצת בתוך המים, שהגיעו בקושי עד גובה הקרסול, ופתאום ראינו עשן. מיד התקשרנו למכבי אש והודענו שיש שריפה בשמורה. השעה הייתה 12:25. ברגע הראשון חשבנו שבאזור המים אנחנו בטוחים, אבל אז ראינו שהאש גדלה במהירות. כבר אי אפשר היה לחזור בשביל שממנו באנו, היינו תקועים באמצע. צילמנו את עצמנו מתלבטים מה לעשות, לאן לברוח. היה שם פקח שהורה לנו לברוח כלפי מעלה, לטפס על המדרון, אמר שיש שם שביל. אלא שלא היה שביל. טיפסנו דרך סלעים ושיחים, כשכל הזמן האש מאחורינו במרחק כמה מטרים. אף אחד לא הנחה אותנו, אף אחד לא בא לחלץ אותנו".
הסיוט גבר מרגע לרגע. דוד: "הרגשנו את החום של האש בגב. זחלנו על קוצים, הרגליים של כולנו חבולות ופצועות. חתיכות של פחם ופיח עפו עלינו, שמענו את הענפים והשיחים מתפצפצים באש. היו שם עוד קבוצות מטיילים, בסך הכל יותר ממאה איש, משפחות עם ילדים שכולם זוחלים בטור והאש מאחור. הורים סחבו את הילדים שלהם על הידיים, הייתה משפחה עם שלושה ילדים שכל הורה תפס ילד, ומישהו אחר התנדב להרים את הילד השלישי. לעולם אני לא אשכח איך הילד צרח כל הדרך שהוא רוצה לאבא והאיש שלקח אותו ניסה לשיר ולהרגיע אותו. אני סחבתי בקושי את המשקל שלי, התחילו לי צירים, כמה פעמים נפלתי על הפנים. אנשים נתנו לי ידיים, משכו אותי, אחרת לא הייתי מגיעה למעלה. מטיילים דתיים שהיו שם התפללו, בכו. לא האמנתי שנצא מזה. ניצלנו בזכות כמה דקות וכמה עשרות מטרים. כשהגענו למעלה הסתכלנו וראינו שכל האזור שעברנו בו נשרף לחלוטין".
מעבר לחוויה המפחידה, דוד טוענת שהיא נשארה עם תחושה קשה של מי שהופקר בשטח: "הבנו שאין על מי לסמוך. לפחות עשרה מאיתנו התקשרו למכבי אש, אבל הם הגיעו אחרי יותר מ-40 דקות . זה בדוק כי היו לנו שעונים ומצלמות והכל מתועד. הם אולי מנעו ממטיילים חדשים להגיע לאזור, אבל אלינו איש לא הגיע. לא טרחו להעלות מסוק לאוויר כדי לאתר את המיקום שלנו ולעזור. את העזרה היחידה קיבלנו מהחבר'ה שלנו שהיו גיבורים, חזרו כל פעם כדי לסחוב עוד מישהו, עוד ילד".
כשנחלצה סוף סוף מהשמורה הבוערת, אסף אותה אמבולנס לבית החולים זיו בצפת, שם טופלה ועברה בדיקות. "טפו טפו הכל בסדר", היא אומרת, "הצירים נרגעו והפצעים יגלידו. רק עם הזיכרונות קשה לי".
בתמונות שצילמה אפשר לראות כמה קרובות היו הלהבות. באחת מהן נראה קיר עשן שמזכיר מראות מדצמבר. הפעם זה נגמר בכעשרת אלפים דונם (!) של שטחים טבעיים מפוחמים ובמבזק באתרי האינטרנט על "שלוש פצועות קל". להתראות בטרגדיה הבאה.
יאיר אלקיים, סגן מפקד שירותי כבאות גליל עליון-גולן, מאשר שהשריפה בעין תינה הייתה קרובה להסתיים באסון המוני, אבל באשר לתפקוד הכוחות יש לו גרסה שונה בתכלית: "הקריאה התקבלה אצלנו רק ב-13:21, ו-16 דקות אחר כך כבר היו צוותים במקום. כבאים נכנסו לוואדי ולאש וחילצו מטיילים, אבל ייתכן שלא הצלחנו להגיע לכולם. למרות שזה עצוב לקבל כתף קרה מאנשים שסיכנת את עצמך בשבילם, כבר התרגלנו לזה ונמשיך לעשות את העבודה".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם