רודן העתיקות של מצרים נאלץ ללכת
זאהי חוואס היה הסמל של הארכיאולוגיה במצרים. הוא ניכס לעצמו תגליות ורדף פרסום. השבוע גם הוא הפך לקורבן של המהפכה
"אני מאמין שארכיאולוגיה היא העבודה המסעירה ביותר בעולם", הוא אומר בסרטון שמופיע בבלוג שלו. "ארכיאולוגיה יכולה להעניק תשוקה לכל אדם. לא רק לארכיאולוגים. ארכיאולוגיה זה לגלות את העבר. ארכיאולוגיה פירושה לחשוף סודות מתוך החול. ארכיאולוגיה היא הרפתקה. . ." הוא משלים רצף של קלישאות.
יותר מכפי שהוא מזכיר את הריסון פורד - לא אהיה הראשון להשוות אותו לאינדיאנה ג'ונס - הוא דומה לעומאר שריף. שיער מאפיר, תווים עזים ורבי הבעה ונוכחות כובשת, שהפכו אותו לאורח בלתי נמנע בכל סרט תיעודי על חפירות ארכיאולוגיות במצרים.
ויש גם דמות מצרית נוספת שההשוואה אליה מפתה. עוד אדם שהיה בעשורים האחרונים, כמו חוואס, ל"פנים" של מצרים, סמל בלתי מעורער, כריזמטי וסמכותי: חוסני מובארק.
וכמו מובארק, גם הנפילה של חוואס כמעט שאינה מתקבלת על הדעת. רק בתחילת החודש הוא קיבל מממשלת פרו את "אות מסדר השמש", על פעולתו למען השבת אוצרות תרבות מהמערב לארצות המוצא שלהם; בארצות הברית שודרה בשנה שעברה, בערוץ ההיסטוריה, סדרת ריאליטי בכיכובו.
התפוררות התדמית של חוואס דומה לשקיעתם של דיקטטורים רבים. הוא התמנה לשר על ידי מובארק בתחילת המהומות השנה, משרה חדשה שיצר הנשיא כחלק מהשינויים בקבינט. מובארק כנראה חשב שהפופולריות של חוואס תסייע לו להציג חזות של קבינט מתקדם. אבל מתברר שמתחת לפני השטח, הזעם על הדמות הפופולרית והמוכרת כל כך לא נפל בהרבה מהטינה שחשו במצרים נגד מובארק.
חוסר שקיפות שגובל בשחיתות, ניכוס של מחקרים של אחרים, רודנות כלפי עובדיו, הבטחות לא ממומשות למשרות ובעיקר קשר בלתי ניתק לשלטון הישן. כל אלה הובילו לפיטוריו של חוואס בתחילת השבוע, אחרי שבועות של הפגנות נגדו, וביקורת ציבורית הולכת וגוברת. בשני המקרים, חוואס ומובארק, אנחנו עדים להתנהלות הדיקטטורית, שבה דיקטטורים מעוורים את עיני העולם ומצליחים לשכנע שהם שולטים בזכות אהבה אין קץ של הנתינים שלהם.
לבוש בחליפה ועניבה, חוואס בן ה-64 נראה כמו איש עסקים נכבד, חלק מהגווארדיה הישנה, המנותקת מהצרכים של העם המצרי המתקומם. הוא רצה להיות עורך דין, אבל לימודי הלטינית והיוונית באוניברסיטת אלכסנדריה עוררו את התיאבון שלו לעולם העתיק.
עד 1987, אז קיבל את הדוקטורט שלו באגיפטולוגיה (חקר מצרים העתיקה) מאוניברסיטת פנסילבניה, הוא נשא במשרות ארכיאולוגיות רבות במצרים. בביוגרפיות הפורמליות שלו הוא מוצג כמי שגילה את הפירמידה של ח'ופו, את סוד הדלתות הפנימיות של הפירמידות, את קבר בוני הפירמידות בגיזה ואת עמק המומיות המוזהבות בבהריה. הוא אחראי לחשיפת הקברים של מושל בהריה ומשפחתו מתחת לבתי העיירה אל באוויתי, גילוי שנחשב לאחד המדהימים בתחום הארכיאולוגיה, לטענת חסידיו.
הוא עמד בראש הצוות שחקר את מותו המסתורי של המלך תות אנך אמון באמצעות סריקת סי-טי, מחקר שבעקבותיו פרסומים וסרטים אין ספור שבמרכזן השאלה האם המלך נרצח בגלל מלחמת דת. בשנת 2006 בחר אותו ה"טיים מגזין" לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם.
תגליות ארכיאולוגיות מסעירות במצרים
גם כראש מועצת העתיקות של מצרים, משרה שבה נשא כמעט עשר שנים, הוא המשיך לנתר מול המצלמות בכל פעם שלוויין גילה מתווה של עיר מתחת לחולות המדבר, או שהתגלה עוד רמז למקום קברה של קליאופטרה.
על אף המשרה הרמה, בכל פעם נדמה היה כאילו הוא אישית חפר בחול בשמש הקופחת כדי לחשוף את גושי הגרניט. כשבשנת 2009 פרסם הניו יורק טיימס כתבת דיוקן על חוואס, לא הסתיר הכתב את הנימה הצינית. הוא סיפר כיצד נחשף קבר של אדם עשיר במדבר, ובתוכו גופה חנוטה. "ומי היה שם כדי לקבל את פניה של המומיה?", שואל הכתב. "מה השאלה? זוהי מצרים, כך שזה חייב להיות זאהי חוואס".
הכתב התלווה לארכיאולוג הבכיר במסעיו ברכב 4X4 ממוזג ברחבי המדבר, וגילה כיצד הכובע, שנראה כמו העתק של המגבעת של אינדיאנה ג'ונס, נושא את חתימתו ותמונתו הקטנה של חוואס. "נתתי כובע כזה בדיוק לנשיא בוש", סיפר לו הארכיאולוג המהולל.
מעמד הסופרסטאר שלו לא היה רק עניין שלילי, והנאמנות שלו למצרים, כפי שהוא ראה אותה, הייתה עקבית ומרשימה. כך יכול היה חוואס לעשות נפשות לאחד הנושאים שהעסיקו אותו יותר מכל: השבת העתיקות שגנבו המעצמות הקולוניאליות בחזרה לארץ מוצאן. הוא פעל להחזרת אבן הרוזטה, למשל, שבאמצעותה פיענח שמפוליון את כתב החרטומים והייתה אחד מגורמי ההשראה להתפתחות פסיכולוגיית המעמקים של פרויד. הרוזטה נמצאת עדיין במוזיאון הבריטי בלונדון.
"אם המוזיאון הבריטי רוצה שיזכרו אותו, אם הוא רוצה להשיב את המוניטין שלו לקדמותו, הוא צריך להחזיר את אבן הרוזטה, משום שזהו אחד מסמלי הזהות המצרית שלנו", אמר בשנת 2003. בהמשך הוא הגדיל והוסיף: "אלה מונומנטים מצריים. אני אאמלל את חייהם של מי שמחזיקים בהם".
כמו אינטלקטואלים מצרים רבים, חוואס התנגד נחרצות לנורמליזציה עם ישראל. "הרעיון של הרג נשים, ילדים וקשישים כנראה זורם בדמם של היהודים של פלסטין", הוא אמר בראיון לעיתון א-שרק אל אווסט ב-2009.
ברוח שהאנטישמיות אינה נעדרת ממנה, הוא אמר שאינו מתכוון ל"דת היהודית המקורית", אלא ל"אמונה שהם עיצבו וזיהמו ברעל שלהם, המכוון נגד האנושות כולה".
עוד אמירה אנטישמית קלאסית השמיע חוואס בטלוויזיה המצרית, באותה שנה, ולפיה: "למרות שמספרם של היהודים מועט, הם שולטים בעולם כולו".
בתחילת השבוע בא הקץ לעידן השליטה ללא מיצרים של חוואס בארכיאולוגיה המצרית. העובדה שהמלך עירום נעשתה ברורה לא רק במצרים. סדרת הריאליטי בערוץ ההיסטוריה, "לרדוף אחרי מומיות" בכיכובו של חוואס, ששודרה בשנה שעברה בארצות הברית, זכתה לקיטונות של לעג.
בטור בניו יורק טיימס כתב עליה המבקר ניל גנצלינגר: "יש לקוות שהסדרה הזאת, כמו כמה מהפרעונים העתיקים, תמות בעודה צעירה, או שד"ר חוואס יחשוף בחפירות כמה גלולות הרגעה מצריות עתיקות, וייקח מהן מנה הגונה". הדרמה המבוימת נראתה למבקרים כתואמת לזיוף שבדמותו של חוואס, המשדר חוסר אמינות בצד רדיפת הפרסום.
ואילו במצרים, כידוע, כל הקלפים נטרפו בינואר. לחוואס לא עמדו הפרסום, התגליות והעמדות הלאומניות. הציבור המצרי גם הוא ראה אותו במערומיו. חוואס קיבל מדי שנה 200 אלף דולר מ"נשיונל ג'יאוגרפיק" כחוקר, למרות העובדה שהוא שלט בגישה לאתרים שכתב העת מסקר.
הוא קיים קשר הדוק עם חברות מסחריות אמריקאיות למרות מעמדו הרשמי כאיש ממשל. אחת מהחברות הללו, שערכה באישורו של חוואס את המסע העולמי להצגת תוכן קברו של תות אנך אמון, החלה לאחרונה לשווק קולקציית אופנה בהשראתו של הארכיאולוג. חברה אחרת, המשווקת העתקים של הכובע שלו, קיבלה את הזיכיון להפעיל חנות במוזיאון מצרים שבקהיר.
ועל כל אלה צריך לזכור שמצרים עדיין סוערת, והציבור עדיין רחוק מלהיות שבע רצון מתוצאות המהפכה. ההמונים במצרים לא צעדו למען דמוקרטיזציה קוסמטית. הם דרשו, אולי יותר מכל, עבודה למובטלים. ואחת הקבוצות הדומיננטיות בין המובטלים היא סטודנטים לשעבר שלא הצליחו להתברג במשרות ראויות על פי השכלתם.
חוואס שלט במגזר די משמעותי במובן הזה. במרץ, כאשר התפטר לזמן קצר ממשרת השר, הוא ציין את הצורך למצוא משרות לאקדמאים כסיבה שחזר לתפקיד. אבל בתוך משרדו תלו בו אצבע מאשימה כמי שלא דאג להעביר עובדי קבלן למשרות חוזיות. זאת בצד הכעס על יחסי האנוש הגרועים, הרודנות ורדיפת הכבוד הבלתי נלאית שלו.
בתחילת השבוע החליט ראש הממשלה הזמנית של מצרים, עיסאם שראף, שאם אפשר להדיח סמל לאומי מהנשיאות, אפשר גם לפטר סמל לאומי מתפקיד של שר. הוא נענה לקריאות "גנב, גנב" של מפגינים נגד חוואס, שהסתערו על המונית בה נסע וניפצו את השמשות שלה.
במקומו הוא מינה את עבד אל פתאח אל באנה. המחליף התפטר כעבור יום אחד בלבד, אחרי גל של ביקורת ציבורית נגד אל באנה, המחוסר כל ידע ארכיאולוגי. ככלות הכל, לא מדובר בהחלפה גרידא של בעל תפקיד, אלא במינוי שומר הסף של חלק ניכר מסודות העולם העתיק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם