ראשי » חדשות » חדשות בארץ » בארץגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

מחאת האוהלים ברחבי הארץ: הדור הראשון

לפני 21 שנה בדיוק צצו ערי אוהלים בגלל המחסור בדיור ופרצה מחאה חברתית. חיים בר יעקב, מראשי המאבק אז, מאמין שיש פתרון גם עכשיו

יולי 1990. ברחבי הארץ מופיעים עשרות ערי אוהלים, מאוכלסות בצעירים שנקלעו למצוקת דיור מכל רחבי הארץ. העיתונים כינו אותם 'התנחלויות האוהלים'. מצוקת הדיור שהורגשה היטב בקרב מאות אלפי צעירים, זוגות, משפחות צעירות ועולים חדשים שהגיעו בגל העליה מברית המועצות לשעבר, הפכה למאבק חברתי חסר תקדים בהיקפו מאז עלייתם של 'הפנתרים השחורים' בשנות השבעים.

  בשיאו של המאבק נספרו ברחבי הארץ למעלה משלושים מאהלי מחאה, מתל אביב, בת-ים, חולון וראשון לציון, דרך אשקלון, אשדוד, אור יהודה ורמלה, ועד לבאר שבע, ירושלים גבעת שמואל ואפילו רעננה, הרצליה ורמת השרון.

בכל אחת מערי האוהלים התגוררו במשך שבועות עד חודשים עשרות משפחות מחוסרות דיור לצד צעירים שהרגישו ש'אי אפשר יותר' ויצאו לזעוק את זעקתם.

 "עשרות מפגינים מחוסרי דיור שורפים צמיגים בדרך בן צבי בתל אביב", "22 משפחות הצטרפו למאהל מחסורי הדיור בחיפה, שם שוהות 134 משפחות, בהם 97 ילדים" היו הכותרות. יו"ר הכנסת דב שילנסקי הגיע לבקר במאהל בתל אביב ואמר "חשבתי שהגעתי למלונה של כלב עד שראיתי שגרים שם אנשים".

"גם אז כמו היום, לא הייתה היערכות של המדינה לנושא הדיור, עם גלי העלייה ההמונית נוצר מצב של מחסור בדיור, היה ביקוש אדיר והמחירים האמירו, אנשים לא יכלו לעמוד במשכנתא אפילו עבור דירת חדר", נזכר אתמול חיים בר יעקב (52), מי שעמד בראש 'מעברת הראשונים' בבאר שבע, מאהל המחאה שהוקם בעיר ביולי 1990.

"להרבה מאד אנשים באמת לא היה איפה לגור, וזה היה פתרון אמיתי למצוקה אמיתית. היינו שם כמה חודשים. הוא מספר על התקופה בה היה בן 32, וגר עם אישתו ובנו שרק נולד במאהל המחאה. לדבריו, בין מצוקת הדיור שלפני עשרים שנה וזו של ימים אלו ניתן למתוח קווים מקבילים, "אז והיום המצוקה היא אמיתית וחותכת את כל מגוון האוכלוסייה", אבל עדיין יש הבדלים משמעותיים.

"ביום הראשון שהכרזנו על יציאה למחאה

כבר למחרת צצו עשרות מאהלים בכל הארץ, הייתה מודעות גבוהה בציבור והאינטראקציה מול השלטון הייתה יציאה לרחוב, לא כמו היום שיש פייסבוק וטוויטר. מצד אחד, היום זה יתרון כשהתקשורת מגיעה לכל מחאה כזו גם ברשת, מצד שני אנשים נוטים להירדם ופחות לצאת לרחובות".

גם בבית משפחת חיו בראשון לציון מביטים במחאת האוהלים של הימים האחרונים, ונזכרים באחת המחאות המשמעותיות שאירעו במדינת ישראל לפני עשרים שנה. האם, חוה, עברה עם בעלה שלום למאהל מחוסרי הדיור באור יהודה עם בנה בארי בן הארבע.

שלושה שבועות לתוך המחאה, ילדה את בנה השני יוסי, שזכה לכינוי 'תינוק האוהלים הראשון'. "זה היה נראה לי כמו המון זמן, שהיינו שם באוהלים, ובחודש תשיעי להסתובב ככה זה לא היה פשוט. אבל זאת הייתה חוויה".

חוה זוכרת כי במרכז המחאה עמדה התרעמות של רבים מהאזרחים על ההקלות וההטבות להם זכו העולים החדשים, בעוד 'הוותיקים' התקשו לעמוד בנטל המשכנתאות ושכר הדירה. "זה היה מאד רגיש, אבל אנשים אמרו 'עשינו צבא, עבדנו הרבה שנים, למה שלנו לא יעזרו למצוא דירה ולקבל משכנתא בתנאים סבירים?' זאת הייתה צעקה אמיתית".

בימים אלו גם בנו של בר יעקב, שנלחם גם כיום במצוקת הדיור ועומד בראש 'התנועה לחיים בכבוד' ונאבק להשגת דיור בהישג יד, וגם בנה של חוה, יוסי, שנולד במאהל בדיוק לפני 21 שנה, עומדים לסיים את הצבא, ובקרוב ייצאו ללימודים ויחפשו לשכור דירות.

"אז הצלחנו לשנות משהו במדינה, אבל היום אני לא בטוחה שזה יכול לקרות", אומרת חיו. גם בר יעקב, שהגיע אתמול להביע הזדהות עם הצעירים במאהל המחאה בבאר שבע, נשמע פסימי: "יש פתרון למצב הזה, אבל אנחנו נמצאים במצב בו אחרי שני עשורים הממשלות בישראל ישנו בעמידה, היה להן נוח למשוך את ידם משוק הדיור".

"בזמנו כשאריאל שרון היה שר השיכון הוא החזיר את האנשים מהאוהלים בעזרת תכניות אופרטיביות, דפק על השולחן, נתן תמריצים לקבלנים שבנו יחידות דיור בתוך חצי שנה", אומר בר יעקב, "היום לממשלה אין יד ורגל בנושאים האלה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...