רחוב סירקין בתל אביב הוא רחוב שקט. כלומר, היה שקט. בשבועות האחרונים, מספרים התושבים, שנת הלילה שלהם לא עומדת בקריטריונים אפילו של חיילים בטירונות, להם מובטחות שש שעות רצופות. בארבע וחצי בבוקר מגיחות משאיות פינוי האשפה אל הרחוב הצר ומעירות את התושבים בקול נהמת מנועים וקרקוש פחים. לזה נוסף החן הישראלי המוכר, שמתבטא בצעקות ובשריקות של העובדים.
הוא בסך הכל רוצה לישון. סובל ממטרדי הרעשצילום:SXC
בצוק העתים התארגנו דיירי הרחוב לפעולה משותפת. כשפנו לעירייה, הם היו משוכנעים שהחוק לצדם: הרי לאחרונה נכנסו לתוקף התקנות החדשות של המשרד להגנת הסביבה, שנודעו בשם האופטימי "רפורמת השקט", ובהן נכתב במפורש כי פינוי האשפה מותר החל משש בבוקר.
רק שעיריית תל אביב הכינה להם הפתעה: בתקנות החדשות, נמסר מהעיריה, "אין כדי לגרוע מתוקפה של הוראת סעיף 6 בחוק העזר העירוני בדבר מניעת רעש, שלפיה איסור טלטול מכלי האשפה אינו חל על עובדי העירייה בעת מילוי תפקידם". כאילו יש מישהו אחר, לבד מעובדי העירייה, שמשתוקק לטלטל מכלי אשפה בארבע לפנות בוקר.
במילים אחרות: העירייה נשענת על חוק עזר עירוני ותיק, ומצפצפת על תקנות השקט הארציות. משפטית, כנראה, העירייה מכוסה. ציבורית, זו שערורייה. מה נותר לתושבים לעשות? אולי לעבור לירושלים.
גם בירושלים
אופס, גם בירושלים המצב לא מזהיר. תושבים שמתגוררים ליד צומת אנג'ל, בסמוך למאפייה המפורסמת, קפצו לאחרונה ממיטותיהם למשמע שאון מחריש אוזניים שעלה מהרחוב בשתיים לפנות בוקר. כשירדו למטה נתקלו בשלטים שבישרו כי בשבועות הבאים ייערכו במקום עבודות בין עשר בערב לחמש בבוקר. היה לי העונג המפוקפק לשמוע הקלטות של הקידוחים הללו: מדובר ברעש בלתי נסבל גם באחת בצהריים, באחת בלילה זו כבר עילה לירידה מהפסים.
העירייה הסבירה שהעבודות נערכות בלילה כדי לא
לעכב את התנועה. התושבים התחננו שהעבודות יבוצעו בין שמונה בערב לחצות, אחרי שעות העומס אבל כך שיישארו להם כמה שעות שינה. חשוב לציין, שלצורך העבודות נסגרים רק חלק מהנתיבים, והתנועה בכביש נמשכת. למרות זאת, ועל אף שהמשרד להגנת הסביבה הורה לעירייה להימנע מהרעשה אחרי חצות, גם השבוע הלילות היו סיוט מתמשך. בשורה התחתונה, ובאדיבות כמה ראשי ערים בולטים, גם אחרי רפורמת השקט המבורכת שנת לילה רצופה היא פריבילגיה שישראלים רבים יכולים רק לחלום עליה.