"השר ארדן פועל ממניעים פופוליסטיים"
עמיר מקוב, יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה, יוצא נגד התנהלות הממשלה: "כל רגולטור פועל כאוות נפשו, אין תיאום ואין בקרה". "הכללים והדרישות של המשרד להגנת הסביבה מופרזים, ומשרד התשתיות לא מסוגל לקבוע מדיניות בנושא אנרגיה"
זה מה שמצפים מהשר להגנת הסביבה, שיפעל מתוך ראייה של הגנת הסביבה ויעמוד איתן מול גופים עסקיים?
"במדינת ישראל אין חשיבה קבוצתית, אין עבודת צוות. כל רגולטור פועל כאוות נפשו ולא מתקבלות החלטות נכונות. לדוגמה, נושא הגז. ברור לכולם שהגז הופך לנושא האסטרטגי של מדינת ישראל. מה שעושים לצינור המצרי היום יכולים לעשות מחר לצינור הישראלי. אנחנו צריכים להבטיח שהוא יגיע בצורה מאובטחת, בינתיים זה לא נעשה".
איך ניתן ליצור מערכת אספקת גז טובה יותר?
"אם אנחנו מעוניינים בכניסה בטוחה של גז, אנחנו צריכים יותר מכניסה אחת. אבל מקבלי ההחלטות החליטו שאין צורך בצינור נוסף. אנחנו הופכים את עצמנו לתלויים בצינור חמצן אחד. מה שקרה במצרים צריך להיות דגל אדום, זו אזעקה. לא ידוע לי שנעשה משהו בנושא אבטחת הגז, אבל אני יודע שאין תוכניות להקים כניסה שנייה ובטח לא כניסה שלישית, גם אין תוכנית לניזול הגז".
המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה פועל לקידום המחקר ולהעמקת הידע הטכנולוגי והכלכלי בנושאי נפט ואנרגיה בישראל. חברות בו כל החברות הגדולות בישראל בתחומי האנרגיה, הכימיה והתשתית.
המכון פועל בשיתוף פעולה עם משרדים ממשלתיים שונים ועוסק בין היתר גם בקידום חוקים וקידום תקנים חדשים. מקוב טוען שהתנהלות הרגולציה בנושאים הקשורים לתעשייה, כמו התקנות של המשרד להגנת הסביבה, הגיעה לרמה הפוגעת בתעשייה הישראלית.
"בשנים האחרונות ישנה התמקדות מופרזת בנושא הסביבתי", הוא אומר. "הכללים והדרישות של המשרד להגנת הסביבה מופרזים. התקנות שמאפשרות לאנשי המשרד להחליט על האשמה בפלילים
"הסיבה השנייה היא שאין במדינת ישראל חקיקה מסודרת ושלמה בתחום הסביבה, והרבה מההנחתות שסופגת התעשייה חלות במסגרת הדרישות למתן רישיון העסק, שהן תקנות שקובע המשרד להגנת הסביבה. המשרד יכול לקבוע מה שהוא רוצה ללא בקרה של המחוקק. המציאות הזאת גורמת להסדרה של הנושא הזה בסופו של דבר במשא ומתן בין החברה למשרד. זו מציאות שאיננה מאפשרת ודאות עסקית".
אתה יכול לתת דוגמה לרגולציה סביבתית שגורמת נזק לתעשיינים?
"ישראל היא היצרן מספר אחת בעולם של ברום. כמעט כל התוצרת הישראלית מופנית לייצוא דרך שני הנמלים המרכזיים של ישראל. המשרד להגנת הסביבה החליט להגביל את השימוש בנמל חיפה לייצוא ברום. זו החמרה מעל ומעבר למקובל בעולם כולו ופגיעה אמיתית בייצוא הישראלי".
כמה משקיעה התעשייה להערכתך בעמידה בתקנות הגנת הסביבה?
"להערכתי, היקף ההשקעה של התעשייה בהגנת הסביבה הוא בין חצי מיליארד לבין מיליארד דולר בשנה. התעשייה מבינה את הצורך באיכות סביבה ומשקיעה מרצון, אך הכבדת יתר תפגע בתעשייה ותמנע מחברות להשקיע בתעשייה בישראל".
למקוב ניסיון רב בתפקידי ניהול במגזר הציבורי והעסקי. הרזומה שלו כולל את ראשות מכון הייצוא, הקמה וניהול של חיפה כימיקלים ותפקידים בכירים במגזר העסקי. בשנת 2003 הוא מונה לתפקיד יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה ומאז הוארכה כהונתו כמה פעמים. מתוך היכרות ארוכת שנים עם התעשייה הישראלית מקוב מזהה מערכת יחסים בעייתית של הציבור והממשל הישראלי עם התעשייה. "המעמד של התעשייה הולך ומידרדר בשנים האחרונות. הממשלה לא נותנת עדיפות לתעשייה ולא מנסה לקדם אותה. לקחו יזמים טובים, אנשים טובים, וקראו להם במילת הגנאי'טייקונים'. התעשייה הולכת והופכת למזוהה איתם, וכך נוצר סנטימנט שלילי נגד התעשייה והאנשים המזוהים איתה. נעשה קשה יותר להיות תעשיין ישראלי משנה לשנה".
הטיפול בנושא מיסוי הגז הוא אחת הדוגמאות שמספק מקוב לתיאור הרוח הרעה שנושבת במסדרונות השלטון. "אני חושב שטעו בדרך שבה טופל מיסוי הגז. אין ספק שכשמוצאים כמויות גדולות כלכך של גז, שיכולות להביא הכנסה גדולה כל-כך, יש מקום לשינוי מערכת המס. אך הדרך שבה טיפלו בנושא זה - הפיכת יזמים הגונים לעוכרי ישראל שכביכול גזלו את משאבי הציבור - לא נכונה. מדינה לא צריכה לנהוג כך ביזמים.
"במשך 50 שנה השקיעו פה מאות מיליוני דולרים בחיפושי נפט וגז אשר לא העלו דבר. והנה, באו כמה משוגעים לעניין, ובא יצחק תשובה שאמנם לא נולד לתוך התחום אך לקח סיכון ומימן קידוחים שנמצאו בהם גז. במקביל הגיעה חברת נובל, היחידה בעולם שהסכימה לשתף איתו פעולה לאחר ש-BP הבריטית נטשה את הזיכיון. אני משוכנע שהיה אפשר להגיע עם היזמים להסכמות במקום להקים ועדה ולצאת במסע ציד ציבורי".
האם אתה חושב שהתנהלות הממשלה בהקמת ועדת ששינסקי פגעה במשק הישראלי?
"ההתנהלות הזאת גרמה לעיכובים בפיתוח שדה הגז תמר, וכעת, כשברור שהגז המצרי הוא משענת קנה רצוץ ושדה הגז מים תטיס מסתיים, אנו עומדים בפני שוקת שבורה. לכן אנו נאלצים לחזור ולשרוף דלקים יקרים ומזהמים כסולר ומזוט. אך הבעיה המטרידה יותר היא שנוצרו בממשל הישראלי כמה מוקדי כוח רגולטוריים לא מבוטלים, שכל אחד מהם פועל בחלל משלו. אין תיאום ביניהם, אין הכוונה מרכזית ואין בקרה של עלות מול תועלת.
"נושא האנרגיה, לדוגמה, האמור להיות בתחום האחריות של משרד התשתיות, מתברר שלמשרד חסרים כלים לקבוע את מדיניותו. את מחיר החשמל קובעת רשות החשמל, בנושא איכות הסביבה קובע רק המשרד להגנת הסביבה ולמשרד האוצר יש מה להגיד על כל הוצאה תקציבית. הקצאת קרקעות לתחנות כוח או אפילו לנקודת הזרמה של גז מצריכה אישור של מינהל מקרקעי ישראל ובתווך מתערבים בנושא גם משרד הפנים והרשויות המקומיות. מה הפלא שהתוצאה הסופית היא שהכל נעצר".
כיו"ר המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה, למקוב יחסי עבודה טובים עם שר התשתיות עוזי לנדאו. הוא מציין שבמקרים רבים הם מגיעים להסכמות, אך לצערו, מפני שהמשרד מתקשה לקבוע מדיניות, השר לא יכול לקדם נושאים שעליהם הגיעו להסכמות.
המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה לא מסתפק בפעילות מקומית. הוא מנהל פעילות בינלאומית ענפה שבמסגרתה הוא משתף פעולה עם מכוני נפט ועם ארגונים מקצועיים, חבר בוועדות מקצועיות בינלאומיות, מייצג את תעשיית הנפט והאנרגיה הישראלית בוועידת הנפט הבינלאומית, חבר בארגון הגז הבינלאומי, מייצג את הגופים העוסקים בגז בישראל ועוד.
כמי שעוסק בתחום זמן רב כל-כך, מהו לדעתך פוטנציאל גילוי הגז בישראל?
"שדה לוויתן הוא אחת מהתגליות הגדולות בעולם בעשור האחרון. שדה תמר לבדו יכול לספק את צריכת הגז של ישראל ב-30 השנים הקרובות. לכן חלק ניכר מהגז משדה לוויתן יהיה חייב להגיע לייצוא שיכניס למדינת ישראל הרבה מאוד כסף, והמשמעות הכלכלית היא אדירה. מדינת ישראל מוצאת את עצמה פתאום במצב שבו יש לה כמעט עצמאות אנרגטית. מדובר בנס הכלכלי הגדול ביותר שקרה לישראל מאז הקמתה. ההכנסות של מדינת ישראל יהיו עצומות וחשוב מאוד שיפתחו באמצעותן את התשתיות ולא ישתמשו בכסף להעלאה זמנית של רמת החיים כפי שקרה בהולנד, שסבלה מקלקלות כלכליות על רקע שימוש לא מושכל בהכנסות ממשאבי טבע".
האם הגז הטבעי לא יכול לשמש גם לצורכי תחבורה?
"את הגז הטבעי, בניגוד לגפ"מ, צריך להחזיק בלחצים גבוהים מאוד, לכן השימוש בו לצורך תחבורה פרטית יקר ובעייתי. נכון לעכשיו התלות במוצרי נפט בכל הנוגע לרכבים היא טוטאלית, והאלטרנטיבות היחידות הקיימות הן מכונית חשמלית או מכונית היברידית".
מה אתה חושב על המכונית החשמלית?
"הבעיה העיקרית במכונית היא אגירת החשמל שמנסים לפתור בדרכים יצירתיות כדוגמת מנגנון החלפת הבטריות של חברת בטר פלייס. אך בטר פלייס היא בסך הכל גוף המספק שירות לוגיסטי ומאפשר שימוש ברכב חשמלי-ולא חברה שפיתחה טכנולוגיה ייחודית. ההערכה שלי היא שהפתרון יהיה שימוש בתאי דלק (Fuel Cells) המאפשרים יצירת חשמל בהמרת אנרגיה כימית לזרם חשמלי. תאים כאלה הנמצאים ברכב יכולים לצרוך מימן או גז טבעי כבסיס לתהליך כימי שמייצר חשמל. זה פתרון שמשקיעים במחקר שלו משאבים אדירים, ואני מעריך שתהיה פריצת דרך בנושא זה בעשור הקרוב ואז תיווצר מכונית חשמלית שתעבוד על תאי דלק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם