האפליה העדתית לא מתה בשיעורי הספרות
מחקר חדש מעלה כי רק 8 מתוך 213 יצירות במקראה לתלמידי ז'-ח' עוסקות בבני עדות המזרח, שמוצגים בהן בהקשר של עוני ומסכנות
"בסיפורים המוגשים לילדים בבתי ספר יסודיים הדימוי של המזרחי הוא שולי וארכאי", כותבת עורכת המחקר, ד"ר שרה זמיר. "הופעת 'המזרחי' תמיד בהקשר של עוני, זו שוב סגרגציה, בידול והפרדה, בגרסה מודרנית. רוב רובם של הסופרים הכלולים במקראות נמנים עם הזרם המרכזי של בני התרבות האשכנזית". ד"ר זמיר מסבירה כי היצירות במקראות, רובן של סופרים ממוצא אשכנזי, עוסקות במגוון רחב של נושאים, כפי שתחום הספרות אמור לתאר. "המשוררים האשכנזים כותבים על הכל", היא מסבירה.
המחקר משווה בין המקראות "אלומות" שנלמדו בשנות ה-50 וה-60 לבין המקראות "פשוט ספרות", הנלמדות כיום. גם ב"אלומות" כמעט ואין ייצוג לבני עדות המזרח. במקרים הבודדים שמופיע "המזרחי" בספר, עליו לבחור בין החיים בעוני ודלות, לבין השתתפות בהתיישבות ובמפעל הציוני ולמעשה להתיישר עם המדיניות באותן שנים של כור ההיתוך והתבטלות בפני הממסד שמוליך אותו לתוך כור ההיתוך הזה.
מקראות "פשוט ספרות" הן למעשה אותה גברת בשינוי אדרת: גם כאן היצירות מבקרות את אותו כור היתוך, אלא שהמזרחי הוא תמיד קורבן, מופלה, דפוק. "ברוב היצירות הספרותיות משמש מוטיב העוני ככתב אישום נגד מדיניות הקליטה של כור ההיתוך, אך גם כמנציח את סטריאוטיפ המזרחי בחברה הישראלית של ימינו, המתיימרת לחנך לרב תרבותיות", כותבת ד"ר זמיר במחקר. "כל שמונה היצירות הנכללות ב'פשוט ספרות' כוללות את מוטיב העוני של ילד בן עדות המזרח".
כך למשל, בחלק מהיצירות המשוררים ממוצא מזרחי מתארים בגוף ראשון ילדות של מחסור. המשורר רוני סומק, שעלה מעיראק, כותב על העוני בילדותו בשיר "קו העוני". "הקו היחיד שראיתי היה קו האופק ומתחתיו הכל נראה עוני", כואב סומק. בשיר אחר שלו, "גן עדן לאורז", הוא כותב: "סבתא שלי אסרה להשאיר אורז בצלחת... ובעיניים כמעט דומעות סיפרה איך יעלה האורז הלא אכול להתלונן אצל אלוהים".
המשוררים שלום כתב ויחזקאל מוריאל, שעלו אף הם מעיראק בשנות ה-50, מתארים את תוגת הקיפוח והעוני בילדותם. בשיר "הדמעה" מתאר כתב: "הדמעה שתמיד חסר לה לחם, שתמיד חסרו לה מיטה ושמיכה". מוריאל מתאר בשירו "הילד מבית שמש": "אם אין קמח
ד"ר זמיר כותבת כי גיבור הספר "תרנגול כפרות", שכתב אלי עמיר, הוא "נורי, ילד מצוקה, העוזב את נוף העליבות של המעברה אל הקיבוץ, שם הוא חווה את חוויית ההשפלה כ'אחר'". וכך מתאר עמיר את תחושתו של הילד נורי: "מרחק של שעת הליכה הפריד בין הקיבוץ לבין המעברה, אי בודד ומרוחק, עולם אחר. הצד האפל של חיינו. סיוטי הלילה שברחנו מהם. הלכלוך, הרעב ומה לא".
המשורר פרץ דרור-בנאי, שהגיע מסוריה, מספר על הקושי שחווה בלמידה כאשר הבטן הריקה מציקה לו. בשיר "כל הכבוד לאבא" כתב דרור-בנאי: "כל הכבוד לאבא שלא חסך ספר במחסור ורעב".
שתיים מתוך אותן שמונה יצירות העוסקות במזרחיים ב"פשוט ספרות" נכתבו בעצם על ידי משורר ממוצא אשכנזי. בסיפור הקצר "אלמליח" מתאר נתן יונתן ילד מזרחי מעורר רחמים ומזה הרעב, הלומד עם ילדי הוותיקים השבעים. וכתב כותב יונתן: "שוטים שכמונו! איך היינו זוללים כך את פיתנו ולא ראינו שאלמליח אין לו פת בסלו, ובטנו שוקקה ופניו חיוורים מרעב יום יום".
בסיפור הקצר "שיעור" של יונתן, מתואר הילד המזרחי שלמה, כשהוא מספסר בכרטיסי קולנוע בשליחותם של שני מזרחים: אלברטו וואנונו. כך יוצא שגם כשאשכנזי כותב על מזרחים, הם עניים ורעבים, ועסוקים בהישרדות בכל דרך אפשרית.
הביקורת אינה נגד היוצרים, שרובם חוו את העוני, הקיפוח והרעב על בשרם, בעיקר בשנותיה הראשונות של המדינה. להם בוודאי אין כוונה ליצור תדמית של מסכנות לבני עדות המזרח. הביקורת מופנית כלפי מי שאספו את היצירות הללו לתוך ספר לימוד ששולף את השד העדתי מהבקבוק ומסייע להטביע את אותן דעות קדומות לתוך תודעתם של ילדים, בדיוק בגיל שבו הם מגבשים את השקפות עולמם ואת יחסם לחברה.
משרד החינוך העדיף אמש להסתפק בתגובה שאין בה התייחסות של ממש לממצאי המחקר: "המשרד אינו מכיר מחקר זה, אשר לא נעשה בתיאום ובאישור לשכת המדען הראשי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם