המזרחי האחרון: עמיר פרץ
כנראה שדווקא תקרית המשקפת הסגורה איפשרה לעמיר פרץ להתבונן פנימה. אולי זה הרמז של אלוהים
מנהיגים מזרחיים לדורותיהם הגיעו אל הפוליטיקה כשהם מכירים תודה לחברה שמאפשרת להם. רק מהם בוקעים טקסטים של תודה והודיה בטובה שנעשתה להם. רק הם, בכל מסיבת עיתונאים, יספרו בהתרגשות על המסע, איך מבית אבא מהשכונה, מהמעברה הגיעו עד הלום ומכאן תודתם.
זו מנהיגות שתמיד חיפשה ומחפשת מעבר לכתף את ההכרה בכישרונם, במסע שעשו, בהיותם ראויים. לא הייתה להם מעולם ישיבה של בעלי בית. של בעלי ההגמוניה אלא כאלה שבירכו את אלילת מזלם והודו כל יום מחדש על הכיסא אותו כבשו.
גם האופן בו מיהרו לקבור שדים עדתיים לימדה עליהם. אני, יצביעו על עצמם, תוצר מובהק כיצד השיטה מצליחה. כיצד מאפשרת החברה הישראלית לאדם כמוני להגיע למעמד הרם ולכן זה רק תלוי בנו.
המועמד המזרחי יקיף עצמו, כמו שגם עמיר פרץ הקיף, בחבורה שתעיד כמה היא מגוונת, שתשדר לציבור כמה הוא צריך אותם לצדו. הפסיפס האנושי, הגיוון, ילמד כמה הוא מחפש את בני מינו האחרים - הכול כדי לקבל את הכרתם. ואז קורה מה שתמיד קורה, המאמץ העצום לקבל את ההכרה מוצא אותך תמיד מופתע.
כך נדהם פרץ, לגלות על עמודי העיתון את תצלום המשקפת, את ציטוטי הנאום המביך באנגלית את האהבלות שהדביקו לו, את העילגות שעשו ממנו.
אם רק היה מתבונן על סביבותיו היה מגלה את השיטה: דוד לוי, קהלני, מופז וללמוד מהם כיצד הפכה באחת שאיפתם הפוליטית לבדיחה מהדהדת. כיצד הפכה כוונתם להוביל לעדות על טיפשותם שהם בכלל לא ידעו שהייתה
עמיר פרץ הוא המנהיג המזרחי-חברתי האחרון בזירה ולו רק בגלל שהוא האחרון שמבין שהשיח החברתי אינו רק סוציאל דמוקרטיה והתבססות על ערכים ליברלים וסוגיית הזכויות אלא תפיסה מסורתית יהודית המעגנת את הצדק החברתי באמונה יהודית, בציווים יהודים של פאת השדה הלקט והשכיחה, עוד לפני שהמציאו כאן את המושג המשפטי "צדק חלוקתי".
הוא האחרון שלא צמח בשיח החרדות הביטחוני והוא ניסה לפחות להתמודד מולו - עיין ערך יוזמתו בכיפת ברזל.
עמיר פרץ מגיע עכשיו עם שק של טעויות אבל מבט מהיר בסביבה הפוליטית, גם זו המתמודדת מולו, מלמדת שאין לציבור הפריפריאלי בישראל מי שמייצג אותם באותה ישירות חוץ ממנו.
כשרואים את התגייסות התקשורתית ממול, את בכירי הכותבים שמתגעגעים כאן למועמד של חאקי ושירה בציבור עם רזומה חברתי בדרום ומבינים כי עמיר פרץ היה כאן חברתי גם כשזה לא היה כל כך אופנתי.
עמיר פרץ וכוונותיו הם הדבר הכי טוב שיש למפלגת העבודה כדי לפרק אותה מהתפיסה שהובילה אותה עד הלום. מהמוסדות הארכאיים, מנוכחותם ההיסטורית של גופים ותפיסות קואופרטיביות שמזמן הפריטו את עצמן ונותרו רק בבית ברל.
אם יגיע מחדש לחיינו מצויד בסדר יום חברתי נועז, כמו למשל פירוק המסגרות הכלכליות והפוליטיות שמשכפלות כאן את אי הצדק החברתי, אפשר שיינתן לו עוד מועד. לפעמים מתברר כי למרות כל הצחקוקים, משקפת סגורה המכריחה אותך להתבונן פנימה היא אולי הרמז של אלוהים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם