כחום היום: טורקיה, מכנסונים ואוכל
1. הפוליטיקאים נזכרו שטורקיה אינה אויב, הגיע הזמן לחזור לקלאבים 2. הקיץ הישראלי הפך למפגן של וולגריות 3. רצינו אמריקה? קיבלנו
עד לפני כמה שבועות היה ברור לנו שאנחנו עם טורקיה גמרנו. שום הכל כלול לא יוכל לכפר על ההתבטאויות של ארדואן ונזקי המשט. טורקיה הפכה לדמון. אפילו השווארמה הטורקית שבדרום תל אביב הורידה את הדגל הטורקי מהשלט שלה והתחפשה לסתם שווארמה.
ישראלים שאכפת להם קמו ועשו מעשה. פתחו קבוצות בפייסבוק, היה אפילו אדם שתלה שלט ענקי שעליו נכתב "לא נוסעים לטורקיה", וזכה למספר ראיונות בתקשורת הישראלית. אפילו סגן שר החוץ שלנו גילה שהוא יכול לעשות משהו למען העם בישראל. הוא הושיב את השגריר הטורקי על כיסא נמוך.
אבל לאט-לאט התברר שאפשר, ובעיקר צריך, להרגיע את הרוחות; שבעידן שבו יו"ר הרשות הפלסטינית מסתובב בעולם ומגייס תמיכה להקמת מדינה בספטמבר אי אפשר להיות ממש בררנים כשזה נוגע למדינות שמסביבך;
שכשכל העולם הערבי חווה טלטלות וסערות אסור שטורקיה תהפוך למדינת אויב; שהכבוד הישראלי
בישיבת סיעת עצמאות (בחיי שיש דבר כזה) הוא הודה: "יש לנו עניין ליישר את ההדורים עם טורקיה. מה שהיה היה". עד לפני חודשיים ברק וחבריו להנהגת המדינה כנראה לא הבחינו בכך שהאיראנים הם אויבים, וגם הסעודים הם לא בדיוק חברים שלנו.
אבל עכשיו, לאחר שהרוחות הפופוליסטיות קצת נרגעו, מישהו נזכר שטורקיה זה לא רק הבזאר הגדול ומגלשות מים, אלא מרחב אווירי ורפובליקה דמוקרטית חילונית ומיקום אסטרטגי ומשטר יציב ואפילו מטוסי כיבוי.
אתמול התקשרתי לסוכנות נסיעות לחפש חופשה משפחתית באוגוסט. יועץ הנופש הציע לי את אנטליה. "את יודעת", הוא אמר, "הישראלים חוזרים לטורקיה". אני שוקלת ברצינות להזמין נופש בקלאב טורקי. אם אהוד ברק חוזר בו, מי אנחנו שלא נחזור.
הקיץ כבר כאן ואתו המכנסונים. בעצם לא ממש מכנסונים, יותר תחתונים עם רוכסן וכפתור. נדמה שבשנים האחרונות מישהו שכח להגיד לילדות שלנו שכשיוצאים מהבית, קודם כל, מתלבשים. שקוד לבוש זה לא סתם ביטוי אלא חלק מתרבות וכבוד לעצמך ולזולתך.
יש בלבוש הזה משהו שגורם לי אי נוחות. אתמול ישבתי באוטובוס ליד נערה במכנסונים ולא הזזתי את הרגל, פחדתי לגעת בה בטעות. אם אני הרגשתי ככה כיצד מרגישים חרדים, ערבים או גברים מן השורה. זה לא בסדר להסתכל אבל בלתי אפשרי להתעלם.
ארגוני הנשים יגידו שזכותה של אישה להתלבש כרצונה; שלאף אחד אין זכות לגעת או לחמוד בגלל אורך החצאית או השרוול. זה נכון וצודק והגיוני, ואף אחד לא מערער על הקביעה הזאת. ובכל זאת, הקיץ הישראלי הפך למפגן של וולגריות חושפנית שאין לה אח ורע באירופה או בארצות הברית.
אז לרגל הקיץ והחופש הגדול, אני מציעה שנכריז על יום ללא מכנסונים. יום שבו אמהות ישבו עם הבנות שלהן ויסבירו להן את מה שכל אישה בת שלושים ומעלה יודעת על החיים. שלהסתיר קצת זה תמיד הרבה יותר סקסי ומסתורי מלגלות הרבה.
שכשאת בת 16 אין תחליף לעור המתוח ולשמחת החיים והרעננות והידיעה שהכל פתוח שנושבת ממך; שזה שהחברות שלך לובשות משהו זה לא אומר שהן צודקות; שחופש זה אומר לא לעשות בדיוק כמו שאחרים עושים; שאמא ואבא מרגישים לא כל כך בנוח כשאת יוצאת ככה מהבית.
שמה שאת משדרת זה לא בטוח מה שאת, באמת, רוצה לשדר. קוראים לזה שיחת בנות. זה משהו שפעם, לפני עידן האינטרנט, נשים היו עושות עם הבנות שלהן כדי להסביר להן את עובדות החיים. לא בטוח שזה יאריך להן את המכנסיים. מה שכן, הן בטוח יעריכו את זה.
מחקר חדש של הכנסת מצא שמחירי המזון בישראל עלו בשיעור כפול מזה שבאירופה. לאכול פסטה בארץ הרבה יותר יקר מלאכול באיטליה, ואם אין לחם יאכלו עוגות זה לא בפריז אלא בירושלים. אז לכל מי שיש לו בעיה עם זה, נזכיר: אנחנו מעולם לא רצינו להיות אירופה. רצינו אמריקה? קיבלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם