גלי צה"ל: המעוז האחרון
שלא בטובתה הפכה גלי צה"ל למוצב שאסור לסגת ממנו, כי אחריו ייפלו גם אחרים. כל מי שהעיתונות יקרה ללבו חייב להתייצב לקרב
חבורה של אנשי ימין, נחושה ומחויבת כמו תמיד, החליטה שגלי צה"ל היא המקום הבא שצריך לסגור או לחלופין להושיב בה עיתונאים מצד אחד של המפה הפוליטית, שידבררו בנאמנות את מה שחושבת איילת שקד, העומדת בראש תנועה מוזרה שנקראת "ישראל שלי".
אולם מה שהיא ותנועתה חושבות, כמו גם רבים אחרים בימין, ובהם עיתונאים בכירים, אין לו שום קשר לעיתונות או לאתיקה עיתונאית. עבורם, לגלי צה"ל יש זכות קיום רק אם היא מציגה אמת של צד אחד, אפילו אם היא מסולפת, מעוותת, מביאה רק חלק מהתמונה.
זמן רב אחרי מבצע "עופרת יצוקה" החליטו פתאום ב"ישראל שלי", בשיתוף עם עוד "ארגוני" ימין של אדם אחד, שהגיע הרגע להוקיע את העבודה העיתונאית שנעשתה בתחנה הזאת משום שבעיצומו של המבצע בעזה ראיינו שם את דובר חמאס.
שוד ושבר הרי אם יביאו ראיון של חמש דקות עם הדובר הזה עשויים חיילי צה"ל להפסיק להילחם במלוא המוטיבציה, מכיוון שיבינו שיש גם צד שני, ויש לו עמדות משלו. עד כדי כך לא סומכים ב"ישראל שלי" על החיילים שלנו. עד כדי כך הם בטוחים שצריך להסתיר מהחיילים אינפורמציה רלוונטית וחשובה, כי הם יכולים להתבלבל ולחשוב שאולי הצד השני צודק.
חוץ מזה, הרי ידוע להם שאין צד שני. אף פעם. לא כאשר מדובר בנושאי פנים, לא כאשר מדובר בנושאי חוץ. יש תמיד רק את האמת של "ישראל שלי", וגלי צה"ל מוזמנת להביא רק אותה. אין ספק שקיומה של תחנה צבאית המשדרת אקטואליה קשה, בתוך חברה כה שסועה ומפולגת כשלנו, היא בעייתית. כאשר חייל בסדיר צריך לכסות מאבקי גנרלים או סכסוך בין רמטכ"ל לבין שר ביטחון, למשל, הבעיה הזאת מחריפה, ובאמת צריך לפתור אותה.
קול ישראל על הכוונת
אולם אין צורך להפריט את התחנה, כמו שנטען באחת ההצעות שהועלו, רק כדי שהכתב המסקר את הצבא או את משרד הביטחון יהיה אזרח ולא חייל בחובה או בקבע. כרגע המאבק הוא הרבה יותר רחב והרבה יותר עקרוני ומהותי, ולכן הוא מצריך התגייסות כוללת של כל מי שחופש העיתונות יקר ללבו, בראש ובראשונה עיתונאים.
אנשי ימין נוסח "ישראל שלי" הכריזו מלחמה על כל עולם התקשורת והאופן שבו הוא מסקר חדשותית אירועים אקטואליים. גלי צה"ל היא רק הסנונית הראשונה. יש עוד ערוצים ציבוריים, דוגמת קול ישראל והערוץ הראשון למשל, שיהיו על הכוונת מיד אחרי שתצליח, אם תצליח, האלימות המילולית המופעלת נגד גלי צה"ל.
נכון שהתחנה הצבאית היא טרף הרבה יותר קל בגלל הבעייתיות שבקיומה, ולכן היא נבחרה ראשונה להעלותה על המוקד של מי שמנכס את ישראל לעצמו. אילו היה שחר לכל מה שמספרים
לנו במיילים המעוותים שנשלחים כמעט מדי יום, היה אפשר אולי לדון ברצינות בטענות.
אבל אין לכך כל שחר דווקא בשנים האחרונות התחזק עד כדי זרא הקו הפטריוטיימני-דתי של התחנה הזאת, שהביא אנשי מרכז-שמאל לא מעטים לזנוח אותה בשעות מסוימות, כיוון שאינם מוצאים בה כל ביטוי לעמדות שלהם, מתונות ככל שתהיינה.
מי ששייך למרכז-שמאל יודע שמעבר לתחנה אחרת היא האופציה הנכונה, כשתוכנית מסוימת אינה מתייחסת כלל לעמדותיו. לא יעלה על דעתו לתבוע בכל תוקף פיטורי עיתונאים או מנהלים, וכמובן שלא לסגור את התחנה. הימים הללו מחייבים את כל מי שמקצוע העיתונות והאתיקה העיתונאית יקרים ללבו להתייצב לימין (או לשמאל) גלי צה"ל, שבסיכום כולל עושה עבודה עיתונאית מעולה בתנאים קשים מאוד. שלא בטובתה הפכה התחנה הזו למעוז שאסור לסגת ממנו, כי אחריו ייפלו גם אחרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם