ללא מורא: על מעצר דב ליאור ויעקב יוסף
בקצוות החברה צמח, למרבה הצער, זרם חדש ביהדות, זרם שאינו מקבל על עצמו עול מלכות ורוצה במותה של ישראל כמדינת חוק
שם, האייתוללות חסינים מפני משפט, וכאשר יעברו עבירה, מפאת כבוד השריעה, לא יובאו לחקירה. חסידיהם הלהוטים ישמחו לעשות שפטים במי שפגע בכבודו של האייתוללה המקומי; המדינה מרכינה את ראשה. לא תמיד זה היה כך. כאשר קמה איראן שאחרי המהפכה, אמרו מייסדיה שתהיה שני דברים: איסלאמית, ודמוקרטית. רפובליקנית ודתית. אך הרפובליקה והדמוקרטיה נסוגו מפני "האיסלאמיות" ו"הלב האיסלאמי"; הליברלים שחשבו שאפשר ליישב את האיסלאם עם הדמוקרטיה הובסו, נאסרו וחוסלו.
למזלנו, האיסלאם והיהדות שונים מהותית. בניגוד לאיסלאם, שמלכתחילה ברא עצמו כדת כיבושית ושלטונית, היהדות מכירה בהבדל שבין הדת והמדינה. המתח הזה, בין הנביא ובין המלך בין הכנסייה ובין הקיסר, הוא אחד מהיסודות המולידים של המדינה המודרנית שאחרי שלום וסטפליה. באיסלאם הפונדמנטליסטי, הנביא הוא הריבון הארצי הרצוי.
רק שבקצוותינו קמה יהדות חדשה. חלקים ממנה נהנים להתפרנס מקצבאות המדינה, ומושג הערבות ההדדית - תרומה מכריעה של היהדות לעולם - זר להם כשמדובר באחיהם החילונים. אחרים הקדישו שנים רבות כל כך לשנאת האיסלאם, שהפכו, איך נאמר זאת בעדינות, לחובבי השיטה האיסלאמיסטית בעצמם. הם רוצים מדינה שנסוגה מפני ההלכה. גם באיראן היו הלכות רבות; מתונה וקיצונית, כזו שמתיישבת עם דמוקרטיה וכזו שגורסת טוטאליטריות של מורה הדת. ההלכה הקיצונית ניצחה וחוסל האיסלאם המודרני. עכשיו, מדי פעם, סוקלים.
סיפורם של הרב ליאור והרב יוסף הוא סיפורה של יהדות שהתעוותה עד כדי עיסוק הלכתי בדיני ההרג של גויים, אבל זו איננה הנקודה. הנקודה היא שמשעה שהוזמנו לחקירה ומרגע שנהגו כאילו למדינה אין זכות לעשות זאת, הם הציבו עצמם ביהדות שאיננה מקבלת על עצמה עול מלכות. הממלכתיות הישראלית, בחוקיה, קבעה כי משעה שזומן אדם לחקירה, חובה עליו להתייצב. יש שיאמרו שזו מלכות נוכרית; אם כך הכלל ההלכתי היסודי של 'דינא דמלכותא דינא' חל לכל הדעות. אם זו מלכות יהודית, הרי שהכלל חל, נניח לפי הרמב"ם; אולי חושבים חסידיו של הרב ליאור שהם גדולים מהנשר הגדול? ועד היכן מגיעה חסינות הרב על דבריו? גם על קריאה מפורשת, נניח, להוציא וליישם מיד דין רודף? או סקילה? הרי זו דעת תורה.
יש עוד ז'אנר בויכוח הזה. מגלגלי העיניים המקצועיים, מייפי השקר והעסקנים מטעם עצמם. הם ייזעקו ואולי ילגלגו על השאיבה הזו מהמקורות; לדידם הרי היהדות היא רק שלהם לפרשן
ליהדות צבעים רבים; למרבה הצער, צמח גם זה שרוצה במותה של ישראל כמדינת חוק, שבה יש משפט ומשטרה. זהו אינו זרמם של הרב אלישיב, או הרב עובדיה יוסף, או הראי"ה קוק. זהו זרם ששכח את ציוויה של מסכת אבות: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו". מוראה של המלכות, ובזה אין ספק, הולך ומתפוגג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם