"אטימות שלטונית רומסת את זכויותיי"
אמו של איש שב"כ שנהרג בתאונה בעת חופשה בחו"ל עתרה לבג"צ נגד משרד הביטחון, שאינו מכיר בה כאם שכולה לצורך תגמולים
"אני מוצאת את עצמי עומדת אל מול רשת בירוקרטית סבוכה, אשר מתעתעת בי הלוך ושוב, באמצעות פקידים ערלי לב, המפלים ביני לבין משפחות אחרות, בתואנות ובתירוצים שונים ומשונים וללא כל נימוק משכנע", קובלת האם, סיגל ארז. על פי העתירה, תומך גם השב"כ בבקשתה.
בעתירה, שהגישה באמצעות עו"ד אליעד שרגא, מספרת האם כי בנה היה קצין מצטיין בצה"ל ואחר כך עובד מצטיין בשב"כ, עד שנהרג באופן טראגי בתאונת דרכים בספטמבר 2003, בעת ששהה בחופשה בתאילנד, שאושרה על ידי האחראים עליו בשירות.
תמיר נקבר בחלקה הצבאית בבית העלמין קריית שאול בטקס צבאי מלא, וסיגל הוכרה על ידי משרד הביטחון כאם שכולה בעניינים רבים: כך, למשל, מונצח תמיר באתר האינטרנט של שירות הביטחון הכללי, ושמו מופיע בין שמות הנופלים ביום הזיכרון. אגף השיקום אף נתן לאמו מענק לצורך הנצחת בנה.
אך מאחר ומותו של תמיר נגרם בעת חופשה, סירב משרד הביטחון להכיר בסיגל ארז כאם שכולה לצורך קבלת תגמולים על פי חוק המשפחות. הוא טען כי לצורך הכרה כזו יש להוכיח שהמוות אירע עקב השירות, ואילו כאן לא היה קשר בין נסיבות מותו של תמיר לבין תנאי שירותו בשב"כ.
סיגל ובעלה, שהיו שרויים באבל כבד, לא הצליחו להתאושש ולנהל הליך משפטי נגד המשרד, זמן כה קצר לאחר מות הבן. כחודש לאחר שקיבלו את הודעת משרד הביטחון הם הגישו ערעור וציינו, כי "איננו במצב שבו אנו יכולים לציין את נימוקינו כרגע".
בהמשך עברה האם הליך גירושין קשה וממושך, במהלכו אזלו מקורותיה הכספיים והיא נאלצה לעזוב את ביתה. היא חלתה בסרטן ועברה טיפולים קשים שהותירו אותה מותשת פיזית ונפשית. לאחר שהחלימה חלתה בסרטן מסוג אחר ושוב נאלצה להיאבק על חייה - כל זאת, כאשר היא מגדלת את שני ילדיה לבדה וללא סיוע.
בשל כל אלה, לא היתה מסוגלת לנהל את
היא פנתה באמצעות עו"ד שרגא למשרד הביטחון בבקשה להכיר בזכאותה לתגמולים. היא טענה כי חוק התגמולים (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) חל על אנשי שב"כ; כי בנה הוכר כחלל צה"ל לכל דבר ועניין, ולכן היא זכאית גם לקבל תגמולים; וכי בעבר הוכרה במקרים דומים זכאות לתגמולים ולכן אין להפלותה לרעה. אך גם פנייה זו נדחתה, מנימוקים טכניים, בטענה שלא הגישה עוד ב-2003 ערעור על החלטת משרד הביטחון, כנדרש.
בייאושה, היא פנתה לעזרת ועדת משרד הביטחון ("ועדת למד") העוסקת במתן הטבות לפנים משורת הדין, וציינה את נסיבותיה האישיות והמשפחתיות המיוחדות. ראש אגף משאבי אנוש בשב"כ הביע בפני הוועדה תמיכה בבקשתה של האם: "לאור מאפייני עבודתו של תמיר ז"ל במשרדנו, הדומים למאפייני השירות בצה"ל, אנו סבורים כי מן הראוי להתייחס לפנייתה של גב' ארז באופן דומה למקרים אחרים אשר נדונו על ידי הוועדה. ככל שמקרים דומים אכן אושרו בעבר בוועדה - אנו תומכים בבקשת גב' ארז ומבקשים להחיל עליה דין דומה".
אלא שגם תמיכת השב"כ לא סייעה לאם השכולה ובקשתה נדחתה. הוועדה ציינה כללי עבודתה אינם מתירים לה להכיר בהורים כשכולים, אלא רק להעניק הטבות כספיות להורים שכבר הוכרו כשכולים. ארז טוענת כי כללים אלה, שנכנסו לתוקף רק בשנת 2005, אינם חלים במקרה של בנה, שמת כשנתיים קודם לכן, וכי החלטת הוועדה בלתי סבירה.
העותרת מצביעה על שני מקרים, שבהם, לטענתה, הועדה הכירה בהורים של קציני צה"ל בקבע, שנהרגו בתאונות דרכים בחו"ל בעת חופשה מהשירות הצבאי, כהורים שכולים, אך כל בקשותיה לקבל את פרוטוקולי הדיונים במקרים אלה בוועדה סורבו, וגם על כך היא מלינה.
על רקע זה היא קובלת כי "ההחלטה בענייני היא סיפור של אטימות שלטונית קיצונית, אשר מביאה להפלייתי ולרמיסת זכויותיי כאם שכולה, כאשר כל חטאי הוא כי לא הצלחתי לאזור את כוחותיי במהירות הנדרשת, לאחר מותו הטראגי של בני, ולהתחיל בהליכים הנדרשים לצורך ההכרה בי כאם שכולה". לדברי פרקליטיה, מהתנהלות משרד הביטחון עולה כי "ישנם חללים שדמם סמוק יותר מדמם של חללים אחרים, ויש הורים שהם 'שכולים יותר' מהורים אחרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם