הקוזקים של מדינת ההלכה
תרבות הנגד הישראלית צוברת תאוצה וכוח, גם אם מנהיגיה אינם מעזים עדיין להכריז עליה בפומבי. האויב שלה: הדמוקרטיה
ליאור לא הופיע לחקירה. במקום זה התגייסו לכבודו מיטב רבני הציונות הדתית, והכתימו עצמם בעקיפין בהסכמה לטקסטים הגזעניים של "תורת המלך". הרב חיים דרוקמן לא יעץ לו לגשת לחקירה, אלא הצהיר שיילך לבית הסוהר יחד איתו, כאילו מישהו באמת חשב שליאור יישב בבית סוהר או בבית מעצר.
עכשיו הסביר ליאור שעצם הזמנתו לחקירה היא "עבירה", ולכן לא התייצב. מי עבר לשיטתו את העבירה? הפרקליטות, המשטרה, הגורמים לאכיפת החוק של מדינת ישראל. ומי קבע שמדובר בעבירה? לדעתו של ליאור, זו "ההלכה", או הוא כפרשנה הנאמן. וכאן נעוץ לבו של הדיון. ליאור לא הופיע לחקירה מפני שהוא אחד ממנהיגיה של תרבות הנגד הישראלית, תרבות מדינת ההלכה.
תרבות הנגד של מדינת ההלכה מקיפה מאות אלפי אזרחים במדינת ישראל. היא הולכת וצוברת תאוצה וכוח, גם אם מנהיגיה אינם מעזים עדיין להכריז עליה בפומבי. האויב של תרבות הנגד הזאת היא הדמוקרטיה הישראלית, ורעיונות הדמוקרטיה הליברלית בכלל. ביום חמישי יצאו המוני תרבות הנגד הזאת לרחובות ירושלים וחסמו צירי תנועה מרכזיים. חלק גדול מהם היו נערים. הם העתודה הנאמנה של תרבות הנגד של מדינת ההלכה, והם יתייצבו לדגל שלה ביום פקודה.
ליאור רצה יותר
דב ליאור ודובריו נזקקים אמנם לעקרון יסוד של הדמוקרטיה הליברלית כדי לנמק את מעשיהם: חופש הדיבור. זו זעקת הקוזק הנגזל. רצף ההתבטאויות של דב ליאור לאורך השנים מעורר חלחלה גם אצל חלק גדול מאנשי הציונות הדתית, כולל דברים חמורים שלא הוכחשו בתקופה שקדמה לרצח רבין. איש לא עצר בעדו, איש לא אמר לו לשתוק.
חופש הדיבור הזה שימש מפיו ומפי אחרים לעוד ועוד ערעורים על אחד מיסודות הדמוקרטיה: כיבוד הכרעת הבוחר. הערעור בא מאותו מקום: מן ההלכה, או מפרשנות ההלכה לשיטת דב ליאור, מעליונותה של ההלכה על עקרונות הדמוקרטיה בעיני ליאור וחסידיו, מעליונותם של חוקי "מוסר ורודף" ועונש המוות המיידי הכרוך בהם. הימים שקדמו לרצח רבין היו ימי אפלה לדמוקרטיה הישראלית, והיא לא התאוששה מהם עד היום. ליאור
היה שם, במרכז הבמה. איש לא אמר לו לשתוק.
ליאור נלקח השבוע לחקירה מפני שעיקרון חופש הדיבור והדעה התנגש במקרה של "תורת המלך" עם עקרונות אחרים המנחים את מדינת ישראל. זכותו לחשוב שהתנגשות כזאת אינה קיימת. זכותו לחשוב שהתנגשות כזאת קיימת וצריך לתת לממש אותה. זכותו לחשוב שהחקירה נגדו היא עבירה הלכתית. כל אלה מצויים בתוך המסגרת הדמוקרטית ומגדירים אותה.
אבל ליאור רצה יותר הא רצה לומר להמוני חסידי מגינת ההלכה הרואים בו מנהיג נערץ, שהדמוקרטיה וחוקיה הם צרה זמנית. אנחנו וחוקי ההלכה כאן כדי להישאר. ליאור טוען שהופתע מן ההתפרעות ההמונית של אוהדיו בעיר הקודש, אין בכך אלא גלגול עיניים כלפי שמיא. הוא ורק הוא אחראים ישירים לכך, ומבחינתם זה קרב נוסף על דמותה של מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם