מלחמת הדם החדשה בין גרמניה לאנגליה
מחקר חדש קובע כי לאנגלים יש שורשים גרמניים. צהובוני הממלכה הגיבו בזעם ושתי היריבות הוותיקות חזרו לעקוץ זו את זו בלי חשבון
לרוב, זה מסתכם בעקיצות משעשעות לקראת משחקי כדורגל גדולים: אוהדי נבחרת אנגליה מקניטים את יריביהם בעזרת דגמי צעצוע של מטוסי ספיטפייר וקסדות משנות ה-40, ואילו הצהובונים משתעשעים עם דימויים ומושגים השאובים מהתקופה ההיא. הפסד גרמני יכול לגרור, למשל, כותרת כמו "הבליץ", מעין נקמה מאוחרת לבליץ הגרמני על לונדון.
מדי פעם מבליחה גם הכותרת "רק אל תזכירו את התוצאה", הומאז' לפרק "הגרמנים" בסדרת הקאלט "המלון של פולטי", שבה הבעלים המגושם של המלון נלחץ מהגעת קבוצת תיירים גרמנים, מתדרך את צוותו ש"לא להזכיר את המלחמה", אך לא מצליח להפסיק להזכירה. וכמו בפרק ההוא כך גם במציאות - האנגלי מתבדח על חשבונו של הגרמני, והגרמני לא צוחק.
אבל החודש גילו האנגלים שהם הרבה יותר קרובים לגרמנים מכפי שהיו רוצים לחשוב. השבועון הגרמני "דר שפיגל" דיווח שחוקרים מ"יוניברסיטי קולג'" בלונדון גילו שמיליוני אנגלים נושאים מקטע גן שמופיע אצל רוב הגרמנים. למעשה, טוען המחקר, ההערכה היא שלכמחצית מהאנגלים שורשים גרמנים, והקשר לגרמניה הולך אחורה לתקופת פלישות השבטים הטבטוניים במאות החמישית והשישית.
המחקר הגנטי הזה לא אמור היה להפתיע איש. הרי כל חובב היסטוריה או בלשנות יכול לספר על הקשר ההדוק בין העמים, ועל כך שאפילו הסמל הגדול ביותר של האנגלים - בית המלוכה - הוא גרמני בחלקו. יש מי שאולי הספיק לשכוח, אבל בית וינדזור נקרא בכלל בעבר בית זקסה-קובורג אונד גוטה, ורק במלחמת העולם הראשונה - בגלל העוינות לגרמניה - שינה את שמו לשם הנוכחי.
השפיגל התקשה להסתיר את שמחתו לאידם של האנגלים. "עכשיו ברור שהאומה שהכי לא אוהבת את הגרמנים היתה פעם גרמנית בעצמה", הצהיר השבועון.
הצהובונים הבריטים נאלצו להתמודד עם הבשורה המביכה. מילא שבריטניה הגדולה כבר לא כל כך גדולה. ומילא שהתרומה הבולטת ביותר של הממלכה לאנושות בשנים האחרונות היא סיימון קאוול, השופט המרושע מ"אמריקן איידול". אבל אנחנו? גרמנים? עד כאן.
הסאן, הצהובון הפופוליסטי והימני של רופרט מרדוק, שלא נוהג להחמיץ הזדמנות לעלוב בגרמנים, החליט שלא להסתמך על המחקר האקדמי וחיבר בוחן משלו, שיעזור לקוראיו לגלות האם הם, חלילה וחס, גרמנים.
תחת הכותרת "עד כמה אתה גרמני? "חיברו העורכים 20 שאלות משעשעות שמבוססות על הסטריאוטפים שיש לאנגלים על בני העם ההוא. מי שצבר מעט נקודות הוא אנגלי למהדרין, אך מי שצבר ניקוד גבוה הוא כנראה, אבוי, "יעיל באופן ברוטאלי", או במילים אחרות - דם גרמני זורם בעורקיו.
בהתאם לעידון הידוע של הסאן הפנו העורכים את אחת השאלות לקוראות הסקר:
מי שבחרה בתשובה הראשונה היא אנגלייה כמובן, למי שבחרה בתשובה השנייה כנראה יש מעט שורשים גרמנים, ומי שבחרה בשלישית היא גרמנייה לעילא ולעילא. כי הרי מן הידועות הוא שהגרמניות לא מגלחות את בית השחי.
על כל פנים, למי שלא הבין, הסאן הראה לחוקרים מה הוא חושב על המחקר שלהם: הגרמנים יעילים, נוקשים, מרובעים, נעדרי חוש הומור וחוש אופנה, ובכלל, הם מגוחכים למדי. איך יכול בכלל להיות להם קשר אלינו, האנגלים?
הקומיקאי הבריטי סטיוארט לי הטיב פעם לבטא את התפיסה הזו בבדיחה לא רעה: לזוג אנגלי נולד ילד. אחרי הלידה, מתברר שהכל תקין למעט בעיה אחת: הילד גרמני. עם הזמן הוא אמנם מתפתח יפה - הוא אוכל, הולך, לומד לקרוא, אלא שמסיבה כלשהי הוא פשוט לא מדבר. ההורים המודאגים הולכים לרופא, אבל הלה מרגיע אותם שהכל בסדר ושיום אחד הוא יתחיל לדבר. השנים חולפות, הילד הופך לנער, ועדיין לא יכול לדבר.
יום אחד, כשהוא כבר בן 17, מגישה לו האמא מרק, ואז הוא פולט לפתע: "אמא, המרק מעט פושר". האם נדהמת. "כל השנים האלה חשבנו שאתה אילם", היא אומרת בהשתאות, "והנה, אתה מדבר. למה שתקת? ". והילד הגרמני משיב: "כי אמא, עד עכשיו הכל היה משביע רצון". מרובעים , כבר אמרנו? 0-1 לאנגליה.
אבל, רגע, זה לא הסוף. אם בעבר התמרמרו הגרמנים בעיקר על הטעם הרע של האנגלים, והאשימו אותם באובססיביות להיטלר, הפעם הם השיבו להם מנה אחת אפיים - באותה המטבע. או נכון יותר, עשה זאת "הבילד", הצהובון הגדול בגרמניה שמוציא בית ההוצאה הימני (והפרו-ישראלי) של אקסל שפרינגר המנוח.
הבילד מצטיין במיוחד כשצריך להגן על הכבוד הלאומי מפני עקיצות הצהובונים הבריטים. הוא עשה זאת בעבר, והפעם הגדיל לעשות וזכה בתמורה ללא מעט תשומת לב גם מחוץ לגרמניה.
בתגובה לבוחן המשועשע שפרסם הסאן, פרסם ביום שישי העיתון בוחן משלו תחת הכותרת "רק אנגלים אמיתיים יעברו את הבוחן הזה". לצד הכותרת התנוסס צילום של אנגלי לבנבן ושמן, שלובש תחתוני בוקסר עם דגם היוניון ג'ק, הדגל הבריטי. העיתון חיבר שאלות שנוגעות לכמה סטריאוטיפים המשויכים לאנגלים: חיבה לאלכוהול, מין מזדמן, חוליגניות בכדורגל, שיניים רקובות ונשים מכוערות.
בניגוד לבוחן האנגלי, שבדק את מידת הגרמניות של הנשאל, הבילד קבע שאם השבת בחיוב על אחד הסעיפים - אתה כנראה אנגלי. למשל, "אם אתה שומע את המילה 'רופא שיניים', כיצד אתה מגיב?". אם השבת "אני מחפש במילון את ההגדרה", "נזכרתי שביקרתי אצל אחד לפני 30 שנה", או "אני פותח בקבוק בירה עם השן האחרונה שנותרה לי בפה" - אתה אנגלי.
עורכי הבוחן לא היססו לעקוץ גם את שני המוסדות המקודשים ביותר בממלכה המאוחדת: בית המלוכה והכדורגל. עורכי הבילד שאלו: "עם אילו מהגברות הבאות היית רוצה לבלות את הלילה - קאמילה, פרגי או דיוויד בקהאם?".
ומה הפלא שאלו אפשרויות הבחירה, כשלפי הבילד, הנשים האנגליות הכי יפות במצבים הבאים - "אחרי 12 בירות", " אחרי יום בשמש" או "בחשיכה מוחלטת"? הגרמנים הישוו, התוצאה כרגע 1-1.
מי שניסה לגלות יחס חיובי יותר למחקר הגנטי היה ה"דיילי מייל" המאופק. "הגיע הזמן לקבל את הג'רי (כינוי לגרמנים) הפנימי שלך", הצהיר העיתון בכותרת מאמר שדיבר על הדימיון בין שני העמים.
"הגילוי שבעורקם של מיליוני בריטים זורם דם גרמני בא בהפתעה, גדולה כמו הבליץ", הוסיף, "בעצם יוצא שהגרמנים צוחקים אחרונים, אחרי שהפסידו שתי מלחמות עולם ומונדיאל אחד".
אבל מיד אחרי הדימויים הרגילים, מנסה הכותב - שסבתו גרמנייה - לשכנע את קוראיו שהאנגלים סובלים מאובססיה אנטי-גרמנית, כשלמעשה שוררת בין העמים ידידות חמה. "האם אלה באמת חדשות רעות?", תהה , "עכשיו שאנחנו יודעים שבאנו מאותו מקור, לא הגיע הזמן שנשלים עם הגרמנים?". נראה אותו אומר את זה במונדיאל הבא.
איך אתה יודע שהשיניים שלך בריאות?
1. הן עדיין בפה
2. הן רק בצבע חום בהיר
3.הן נראות כמו שיני הסוס שלי
על מה אתה יכול לדון במשך שבועות?
1.על צבע הכובע של המלכה
2. על התחת של השושבינה (פיפה מידלטון)
3. אם כדור שבבירור לא נכנס לשער, אכן נכנס
לאן אתם הולכים כדי לעשות אהבה?
1. דיסקוטק בקפריסין
2. מגרש חנייה ברודוס
3. תחנת אוטובוס מול ארמון בקינגהאם
לנשים: כשבית השחי שלך מתמלא שיער, את...
1.מגלחת מיד
2. לובשת חולצה עם שרוול ארוך
3. מסירה את החולצה בכל הזדמנות ושמה ידיים על הראש
זה בסדר להתפשט בפומבי רק אם...
1.נכנסים למגרש בעת אירוע ספורט
2. אתה במושבת נודיסטים
3. זה בסדר בכל מקום, בכל זמן
כשהרכבת מתעכבת, אתה...
1. פוסע ומציץ בשעון
2. מתלונן לאיש שיושב לצדך
3. מסתער על משרדי הרכב ומתלונן בקול תוך ניפוף בלוח הזמנים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם