משכתבים את ההיסטוריה
כל שעשועי המילים ושכתוב העובדות לא ישנו את ההיסטוריה. פרשת אלטלנה היתה טרגדיה, אך היא מנעה טרגדיה גדולה יותר
השכתוב ההיסטורי קיים גם בישראל, והוא נעשה בשקיקה רבה. סיסמת הקמפיין לעיצוב המחודש של העבר היא: "אם זה נאמר, נכתב או שודר - זה קרה".
ב "הארץ" מיום 21.8.09 סיפר תום שגב כי מרצה למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן גוריון בנגב מצא שבן גוריון קיבל "רגליים קרות" ערב הכרזת המדינה. אולם החשש כי בגין יקדים ויחטוף מידיו את התפקיד ההיסטורי ואף ינסה לרצוח אותו - דחק בבן גוריון להכריז על עצמאות המדינה ב-14 במאי 1948.
ב "הארץ" מיום 24.6.11 התראיין ראש המרכז למורשת בגין, לאחר שמשרד הביטחון פירסם מודעה על טקס אזכרה לחללי אלטלנה, אותם כינה "נרצחים". המרואיין אמר: "היום, אחרי 63 שנים, לא הייתי משתמש במונח הזה, אבל אני חושב שבהחלט זה לא מופרך לומר אותו". הוא הוסיף וקבע: "אני לא השתמשתי במילה'רצח', אבל האיש שעומד מאחורי הטרגדיה הזאת ונושא באחריות לה הוא דוד בן גוריון".
כל מי שהתגאה באופיה הדמוקרטי של המדינה הצעירה אז הודה לבן גוריון על אחריותו בפירוק הצבאות הפרטיים שקיבלו מרות של גופים פוליטיים, אשר התנגדו להצעת החלוקה. מפ"ם רצתה מדינה דו-לאומית והאצ"ל קבע כי "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן". לכן הורה בן גוריון על פירוקם של הפלמ"ח והאצ"ל ועל כינונו של צבא ההגנה לישראל.
לא הכל אהבו את ההחלטה לפרק את הצבאות הפרטיים, אך אלמלא עמד בן גוריון בנחישות על קיומה, ייתכן שהייתה
מכיוון שהדרישה לא נענתה, ולא עוד אלא שנעשה ניסיון הטעייה כדי להימנע מציות לפקודת ראש הממשלה ושר הביטחון - נורתה האש לעבר האונייה ונהרגו חלק מנוסעיה. אכן טרגדיה, אך הטרגדיה הזאת מנעה, כפי הנראה, טרגדיה גדולה יותר של מלחמת אחים במדינת ישראל הצעירה.
ראוי להיזכר כי שנים לאחר מכן אסף מנחם בגין, שהתנגד להסכם השילומים מגרמניה, אלפי אנשים בכיכר ציון בירושלים וקרא: "היום אתן את הפקודה דם". אלפי תומכיו הסתערו על הכנסת ורגמו אותה באבנים. מזלנו שהייתה אז ממשלה אמיצה בראשותו של דוד בן גוריון ה"אחראי".
למען הגילוי הנאות, אני חייב לספר מכלי ראשון כי פולה בן גוריון סימפטה את מנחם בגין בגלל גינוני הנימוס הפולני שלו, אך דוד בן גוריון התנגד לו אידאולוגית, פוליטית ואישית עד יומו האחרון. כל שעשועי המילים ושכתוב העובדות לא ישנו את ההיסטוריה.
מקומו של מנחם בגין שמור בדפי הכבוד של ההיסטוריה בת 63 שנות המדינה. תיזכר לו חתימת הסכם השלום עם מצרים והפצצת הכור העיראקי. אך כל אלה לא ילבינו את חטאיו, ושום "מחקר", טקס , או כביסה לשונית לא ישנו את העובדה שאלמלא נחישותו ומנהיגותו של דוד בן גוריון לא הייתה קמה מדינת ישראל, היא לא הייתה מנצחת במלחמת השחרור, ולא היו נקבעים דפוסיה הדמוקרטיים והממלכתיים ברוח חזונו.
ד"ר בן-אליעזר הוא נכדו הבכור של בן גוריון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם