הזיוף הגדול
זה לא באמת צינוק, זה לא באמת דיון. זה בסך הכל עוד פרויקט בכיינות ונהייה על חייל שצריך הרבה מעבר לזה כדי לחזור הביתה
יכולותיו וכישורי ההישרדות שלו מרשימים ביותר לא די בכך שהוא מצליח לשרוד צינוק, הוא מצליח, להבדיל מפליטי ריאליטי רבים, לשרוד בתודעה הציבורית. התגייסותו למען שחרורו של שליט, כמו התגייסותם של סלבריטאים אחרים למען המטרה, היא ההוכחה לכך שבמלאת חמש שנים לנפילתו של שליט בשבי מנהלי המאבק למען שחרורו אינם רוצים לנהל דיון רציני, נוקב ואחראי בשאלת מחיר השחרור.
לקחת ידוענים כדי להרים מאבק לתודעה זה טריק ידוע. אין יחצ"ן שלא מכיר אותו. לקחת ידוענים כדי להשאיר בתודעה את עניין שליט זה בעייתי. הדיון בסוגיית שליט הופקע כבר מזמן מידיהם של אנשים שביום-יום מפרסמים סבון. זאת כבר לא שאלה של מודעות. המודעות קיימת. אין איש במדינת ישראל שלא מכיר את השם גלעד שליט ולא יודע מי הילד המסכן הזה שכל כך הרבה הוטל על כתפיו הצרות.
אולם זה בדיוק העניין וזאת בדיוק הבעיה. ידוענים מרימים מוצר, ידוענים מרימים בעיה לסדר היום, ידוענים כמו אנג'לינה ג'ולי אפילו נוסעים לטורקיה ופוגשים פליטים סורים. אבל קבוצה כל כך גדולה של אנשים מוכרים שמתגייסת לשבת שעה באולפן זה לא להכניס לתודעה. לפחות בכמה מקרים נראה שמדובר בפרסום נוסף למי שכבר מפורסם, ולא מעבר לזה.
חמש שנים של גימיקים בלתי פוסקים
האם אותם מפורסמים מדברים על המחיר אותו תאלץ המדינה לשלם? מעטים. מדוע? מפני שרק מעטים מהם באמת משקיעים מחשבה בסוגיית שליט, שהיא מורכבת יותר מאשר "אוף, איזה מסכן, שישחררו אותו כבר". ידוענים נהיים במקרים רבים ידוענים מפני שהם יפים, צעירים ומוכשרים בשירה או ריקוד. יכולת לנתח סיטואציה מורכבת לא שמה אותך על השער של מדריך טלוויזיה.
וכך אנו נחשפים לפרויקט שכל כולו זיוף. זה לא באמת צינוק, זה לא באמת דיון, זאת לא באמת אמירה רבת פנים. זה בסך הכל עוד פרויקט בכיינות ונהייה על חייל שצריך הרבה מעבר לזה כדי לחזור הביתה. הוא זקוק לתמיכה ציבורית בשחרור מחבלים ורוצחים, ולהתחייבות קולקטיבית שאם אחד מאותם מחבלים ישוב לבצע פעולת
טרור, ומישהו מאותם ידוענים ייפגע חלילה, הם לא יבואו לממשלה בטענות. ואת זה הוא לא יכול לקבל. כנראה שמאף אחד מאתנו. ואף אחד מאותם ידוענים לא יחתום על התחייבות כזאת גם אם יושיבו אותו עשרים וארבע שעות בצינוק אמיתי.
התודעה חשובה. באמת. הפחד שגלעד שליט יישכח הוא הפחד הגדול ביותר של המשפחה וזה טבעי ונורמלי. אבל צינוק וירטואלי עם סלבריטאים עצובים זה כמעט לא נעים. לא זאת הדרך לגרום לנו לזכור ובטח שלא זאת הדרך לגרום לממשלה ולציבור לתמוך בעסקה עם חמאס.
חמש שנים בשבי. חמש שנים של גימיקים בלתי פוסקים לצד אמירות קשות יותר ופחות. חמש שנים של מאבק ששיאן יעל בר זוהר (כמעט) דומעת. אם זה לא היה כל כך עצוב זה היה מצחיק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם