המנגינה החסרה: נחצ'ה היימן נזכר בנעמי שמר
שבע שנים עברו מאז שנעמי שמר הלכה לעולמה. בתקופה הזו גילינו כמה היא חסרה לתרבות הישראלית, וחשוב מזה: כמה היא חלק מאיתנו
נעמי שמר, שבע שנים למותה צילום ארכיון: קוקו
מפקדת פיקוד הנח"ל ביפו הייתה בעלת שלוש קומות. בקומה השלישית התרחשו החזרות של להקת הנח"ל, בשנייה היה המשרד שלי. נעמי הגיעה ובטעות עלתה לקומה השלישית במקום אליי. קיבל אותה שם אורי זוהר, במילים הרגילות שלו: "איש אחד שכב בחרדס פנה על גילרון של זומי ושתה מיש מיצמיצים וראה מרחוק את ינטה סופסטל וזובי דלצר מסתכלים במשקפת ורואים מרחוק איש אחד כורע על ברכיו וממיין זיתים."...
נעמי החלה לבכות ואני הבנתי שמשהו לא בסדר. עליתי למעלה והכנסתי אותה למשרד של הרצברג, והוא הטיל עלינו להקים את העלייה לקרקע של היאחזות עין גדי. שאלתי: "מה את יודעת הכי טוב לעשות"? היא ענתה לי: לנגן על פסנתר.
מימין למפקדת פיקוד הנח"ל עומדת עד היום כנסייה צרפתית עם עוגב משגע ביופיו. באחד הערבים לקחתי לשם את להקת הנח"ל עם צוות ההווי, הושבתי את נעמי ליד העוגב וביקשתי ממנה: נגני. היא ניגנה יצירה של באך וכבשה את עולמה. מיד הפכה לאחת מהחבר'ה. ירדנו לבאר שבע, שם חיכה לנו צי מכוניות צרפתיות "טיטניק."
נחצ'ה היימן, "זוכר את נעמי בהרבה אהבה" צילום: ראובן קסטרו
על מנת להקל עלינו את תכנון העלייה לקרקע, העלו אותנו למכונית מלאה במזרנים לחיילים. הגענו למצדה ושלוש מכוניות טיטניק נשארו תקועות בין הכניסה ליציאה לכביש בשיטפון אדיר של מים. ככה ישבנו יומיים על המזרנים בלי לאכול ובלי לשתות, ותכננו את טקס העלייה לקרקע.
יש רגעים שבהם נרקמת ידידות בין שני אנשים בלחץ של נסיבות, ושם זה קרה. הפכנו לחברים. מגיעים לעין גדי ואני אומר לה בביישנות: "כתבתי שיר לעין גדי שקוראים לו 'גדיים ישכנו חצרך.' זה השיר הכי מחורבן שכתבתי בחיים. היא ישבה על סלע בסבלנות אין-קץ ורשמה לי את התווים.
היא אמרה:
"אתה יודע מה, נחצ'ה, אמנם יש לי מה לומר על השיר הזה אבל תמשיך לכתוב." המשכתי. גם היא המשיכה. יום אחד אריק איינשטיין אמר לי: "חסר לנו שיר להקלטה של גשר הירקון. דבר עם נעמי שמר, היא חברה שלך."
אני הולך אליה הביתה ושום דבר לא קורה. שותים קפה והיא יושבת ליד הפסנתר ואומרת: אין לי אף רעיון לכתוב. אני רואה מול החלון פועלים מקימים פיגומים לבניין. בתוך פחות מעשר דקות "אהבת פועלי הבניין" היה כתוב מול עיניי הבוהות. זו נעמי. אני זוכר אותה עם המון אהבה. היא הייתה חלק מקו ההתחלה שלי וחלק בלתי נפרד מכולנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם