החגיגה נגמרה?: על תנאי האסירים הפלסטינים
אחרי שתפס אומץ, נתניהו צריך ללכת עד הסוף ולסיים את הקייטנה של האסירים הבטחוניים. שייזכרו מי כאן האסירים ומי הסוהרים
ווליניץ סיפר שפעם ביקר בכלא ביטחוני, ושמע שם מהמפקד שיש בעיית בזבוז מים קשה במקום. "כמויות עצומות של מים מתבזבזות אצלנו", אמר מפקד הכלא לווליניץ כשדמעות בעיניו. דליק התעניין למה, והכלאי הבכיר סיפר שהאסירים הפלסטינים שמעו שיש בישראל משבר מים עמוק, וראו את קמפיין "ישראל מתייבשת" בטלוויזיה, אז הם התחילו לחגוג. מתרחצים מדי יום שעות, פותחים ברזים ומשאירים את המים לזרום ללא הפרעה, עולצים למראה פניהם המכורכמות של סוהריהם לנוכח ההפקרות. ווליניץ הזדעזע. איך זה יכול להיות, למה אתם פשוט לא סוגרים להם את המים, שאל. מפקד הכלא העמיד אותו על מקומו. לסגור מים לאסירים פלסטינים? השתגעת? הרי רגע אחד אחרי זה כל העולם יתנפל עלינו.
זהו, פחות או יותר, סיפור המעשה. התקשרתי אתמול לווליניץ לשאול אם שמעתי נכון. מתברר ששמעתי נכון. זה קרה לפני כשנתיים בערך, בכלא בטחוני מוכר בצפון הארץ. אבל לא מדובר בסיפור חריג.
שנה לפני הביקור הזה, לפני שלוש שנים בערך, התקשר אלי גורם בכיר מאוד בשירות בתי הסוהר וביקש להיפגש בדחיפות. אני לא יכול לשתוק יותר, אמר. נפגשנו בשעת לילה מאוחרת. הדברים שאמר היוו מסמך עיתונאי מצמרר.
למחרת התנוססה כותרת ראשית במעריב שחשפה את "הקייטנה של האסירים הביטחוניים". את הכבלים בכל תא (על חשבוננו), את המגזינים, העיתונים, התארים האקדמיים, הקנטינה, הבישולים, הפרודוקטים היוקרתיים, הטיולים המשותפים, הביקורים הנדיבים (כולל אפשרות לשחק עם הילדים) וכו'. באותו זמן ממש נמק גלעד שליט במרתף, ללא ביקורים, ללא תנאים, בלי קשר עם ההורים והמשפחה, בלי שאיש יידע מה קורה איתו וללא סימן חיים.
בכיר השב"ס הוסיף ואמר: "דע לך שהדבר הכי חשוב בחברה הפלסטינית הוא האסירים. אם אתה מפעיל מנוף על האסירים, זו הדרך היחידה להזיז את חמאס בנושא שליט. התנאים שהם מקבלים בכלא הישראלי הם מטורפים. הם משמינים כאן כמו חזירים, הם חיים כאן בחמישה כוכבים, הם מנהלים לעצמם את החיים, אין להם שום סיבה לרצות לחזור לעזה. צריך להפסיק להם את הביקורים, להפסיק את התנאים, ותראה איך באותו יום קמה צעקה ענקית בחברה הפלסטינית. צריך לתת להם רק מה שחובה על פי אמנת ז'נבה, זה הכל. זה עדיין הרבה יותר ממה שגלעד שליט מקבל".
שנים ארוכות חלפו מאז. הממשלה מינתה ועדה. הוועדה ישבה וגיבשה המלצות. על פי מיטב מקורותי, ההמלצות כוללות תוכנית פעולה לצמצום גורף של תנאי השחיתות והנהנתנות של רוצחי חמאס בכלא הישראלי. הדוח הזה מצהיב מאז במגירות, לא מוכנים לחשוף אותו לציבור, גם לא מוכנים ליישם אותו. זה עבר מממשלת אולמרט בירושה לממשלת נתניהו, ולא עזר כלום. מעריב המשיך בקמפיין (ביום שישי האחרון נדרשתי שוב לנושא במוספשבת), חברי כנסת חרוצים ואמיצים כמו יריב לוין ומירי רגב (שהגישה הצעה לסדר בנושא השבוע) הגישו הצעות חוק, אבל הממשלה המשיכה לגרור רגליים.
עד אתמול. בנימין נתניהו תפס אומץ והודיע בוועידת הנשיא בירושלים ש"החגיגה נגמרה". אני רוצה להאמין לו. הבעיה היא שמי שמכיר את המצב בבתי הכלא יודע עד כמה קשה להאמין שזה נכון. האמת היא שאסירי חמאס ואסירים בטחוניים פלסטינים בכלל מטילים את מוראם וחתתם על השלטונות בישראל. הם מאורגנים, מצוידים, ההזנחה הפושעת וההטבות הזוחלות במשך שנים הפכו אותם למפלצת שכולם חוששים מהיום בו תקום
בינתיים, המצב הוא שהם מקבלים מה שהם רוצים ובתמורה הם שקטים. החשש הוא מה יקרה ברגע שהם יפסיקו להיות שקטים ויפתחו במרי. ככה זה אצלנו, קודם חוששים, אחר כך חושבים. אני מקווה מאוד שיהיה לנתניהו אומץ אמיתי ללכת עם העניין הזה עד הסוף. פעם אחת ולתמיד. האסירים רוצים למרוד? שימרדו. זו תהיה הזדמנות מצוינת לעשות ריסטארט ולהתחיל הכל מההתחלה. שייזכרו שהם כאן האסירים, לא הסוהרים. כי מדינה שלא יודעת להעניש, נענשת. וחמאס יצטרך לקנות את הטבות אסיריו דרך ביקורים אצל גלעד שליט. יש להם הרבה יותר מה להפסיד מאשר לנו.
אקו"ם