מר נתניהו, אתה לא רק אורח בבית הלבן
אתה לא יכול להתנהג ככה בסלון של המארח שלך. זה לא היה רק עלבון, זה חוסר כבוד. ידיד אישי של הנשיא אובמה חושף מה חושבים על רה"מ
מעמדם של הדברים שהוא אומר, הוא בעצם כמעט כאילו אובמה עצמו אמר אותם: "ראש הממשלה נתניהו ביזה את הנשיא. הוא הגיע לוושינגטון כדי להיכנס לעימות חזיתי עם אובמה, ועשה את זה בדרך משפילה ומבזה. זה החל כבר במטוס, כשנתניהו הוציא את התגובה הנזעמת על נאום הנשיא אובמה. הבעיה הייתה שהוא סילף את דברי הנשיא, ועיוות אותם במתכוון (הבכיר השתמש במינוח Misrepresentation).
זה היה פשוט מצג שווא, כי ביבי יודע מצוין למה התכוון אובמה כשדיבר על 'קווי 67' בתיקוני גבול'. נתניהו יודע מצוין שהכוונה לחילופי שטחים, ושאין כוונה לדרוש מישראל להתייצב בקווי 67' ההם . אבל זה לא הפריע לו ליצור עימות מכוון עם הנשיא, ולפרסם את ההודעה החריפה מטעמו. אחר כך בפגישה ביניהם באותו יום שישי, כשנתניהו נשא את'ההר צאה' המפורסמת שלו מול פרצופו של אובמה והמיקרופונים בחדר הסגלגל, זה כבר היה השיא.
אתה לא רק אורח בבית הלבן, מר נתניהו, אתה גם מנהיג של 'בעלת ברית קרובה' של אמריקה. אתה לא יכול להתנהג ככה בסלון של המארח שלך. זה לא היה רק עלבון, זו הייתה תצוגה של חוסר כבוד, של חוסר נימוס, לא רק כלפי הנשיא עצמו כבן אדם, אלא גם בפני מוסד הנשיאות כולו. לא זכורה התנהגות כזו בהיסטוריה של מערכות היחסים בין המדינות".
הבכיר האמריקאי אומר שנתניהו "השאיר אחריו בוושינגטון אדמה חרוכה. נכון לעכשיו, הנשיא ואנשיו מדברים עליו בתיעוב. בשלב הזה הדברים אינם פוגעים במסגרת הכוללת של היחסים בין המדינות ובמחויבות האמריקאית לביטחון ישראל. למרבה האירוניה, אובמה נסע מיד אחרי הפגישה הטראומטית עם ביבי לאירופה, ושם ניגש מיד למלאכת שכנוע האירופים לא לשתף פעולה עם מהלך ספטמבר של הפלסטינים.
אחר כך עוד הספיק לטרפד ולקבור את היוזמה הצרפתית לכינוס ועידת שלום", אומר הבכיר האמריקאי, "אובמה מוכיח שהוא מתעלה מעל תחושותיו כלפי ביבי, וממשיך למלא את מחויבותו כנשיא בעלת הברית החשובה ביותר של ישראל. הוא מפריד בין הרגש לאחריות. וזאת למרות ההתנהגות המתנשאת והמחוצפת של נתניהו כלפיו. ביבי חושב שהוא ניצח, הוא לא מבין שהפסיד, שהיחסים הפסידו, שלא חכם להתנהג ככה, שזה סוג של כפיות טובה. נכון, הקשר בין ישראל לארצות הברית גדול יותר מאירועים כאלה, אבל הנזק שנגרם הוא כבד. כרגע אין בין הצדדים מלאי של רצון טוב לשעת חירום, האשראי הזה נגמר. אין אמון בין ראש ממשלת ישראל לנשיא ארצות הברית, וגם במשרד החוץ ובפנטגון מרגישים ככה. מאגרי הרצון הטוב פשוט אזלו".
אמריקאי נוסף, מקורב אף הוא לבית הלבן ובעיקר למזכירת המדינה קלינטון, הוסיף השבוע: "ביל קלינטון סיפר תמיד על הפגישה הראשונה ההיא עם נתניהו, כשבסיומה הוא תהה מי כאן נשיא המעצמה. אז מתברר שהמצב לא השתנה. נתניהו הפגין בוושינגטון ארוגנטיות בלתי נתפסת. כן, הוא זכה לתשואות בקונגרס וגזר קופונים בישראל, אבל בטווח הארוך הוא לא שירת את האינטרסים של ישראל, וגם לא את האינטרסים של עצמו. זה היה ניצחון לטווח קצר.
נכון לעכשיו תחושת העלבון בצמרת הממשל האמריקאי קשה וצורבת. זה היה חמור עד כדי כך, שבעקבות הודעת ראש הממשלה באותו לילה, מיד לאחר נאום אובמה, היו מי שהציעו לנשיא לבטל את הפגישה עם נתניהו שיועדה למחרת(שישי) בבוקר. אובמה דחה את ההצעה. הילרי עוד יותר פגועה ממנו, היא עם נתניהו גמרה ".
הדברים הללו מאשרים, בדיעבד, את ההערכה שפורסמה כאן מיד לאחר ביקורו של נתניהו בוושינגטון, אשר לפיה ראש הממשלה תכנן מראש "להיכנס" באובמה, הלך בצורה מודעת לעימות חזיתי עם הנשיא, ופשוט טמן לו מלכודת. אחרי שעשה את כל זה, עוד הצליח לחזור הביתה בשלום.
עכשיו מתברר שמדובר בשלום יחסי. האמריקאים נוקמים ונוטרים, לא סולחים ולא שוכחים. לך תדע מתי יגבו מאיתנו את המחיר. ועדיין, קשה שלא להשתאות מהשינוי שחל בנתניהו בשנתיים האחרונות. אני נזכר בנסיעתו הראשונה לוושינגטון לאחר שנכנס לתפקיד ראש הממשלה, מול הנשיא אובמה הטרי והמבשר רע.
כשעלה נתניהו למטוס, המתינה לו הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" באותו בוקר, שזעקה "בושהר תמורת יצהר". ראש הממשלה הביט בה בחרדה, הצטנף מפוחד במטוסו, ושאל את סובביו וגם את העיתונאים, "מה הם רוצים ממני? ", תוך הפגנת חשש כבד שהם פשוט רוצים להיפטר ממנו.
בינתיים התברר שגם הוא מנסה להיפטר מהם. ובכן, הם לא הצליחו. נתניהו עדיין כאן. הבעיה היא שגם הוא לא מצליח. גם אובמה כאן. כפי שזה נראה עכשיו, אובמה כאן כדי להישאר (עוד קדנציה). מה יעשה נתניהו אם יתברר לו שהנשיא יהיה
גם יצחק הרצוג היה בשבוע שעבר בוושינגטון. הציג את תוכניתו המדינית ב"מכון וושינגטון" ובשיחות עם עמיתים אמריקאים. הרצוג מקבל לא מעט כבוד בבירה האמריקאית, מהמקומיים וגם מישראלים גולים (גבי אשכנזי ועמוס ידלין באו להרצאתו במכון). הרוח הרעה שמנשבת בארצות הברית הפחידה אותו. אפילו באיפא"ק, אומר הרצוג, מדברים על מצב קשה ועל הצורך להוריד את הראש ולחכות שהגל יעבור.
נאום נתניהו בקונגרס, אמר הרצוג לשומעיו, היה נאום נהדר של שר הסברה מצוין, אבל לא נאום של מנהיג שמנסה לשנות את המצב. הרצוג קיבל מחיאות כפיים. חבל שאי אפשר היה להשיג שם גם כמה מתפקדים.
הבעיה האמיתית של נתניהו נכון לעכשיו היא פנימית, והיא מתפתחת במשרד מבקר המדינה. לא מדובר רק בחקירת מחדל השריפה בכרמל. כאן צפוי, כפי שפורסם השבוע, דוח "מטלטל" שלא יחסוך מתיחת ביקורת אישית ומיניסטריאלית על כולם. המבקר עובד במקביל על עוד כמה דוחות שנוגעים לנתניהו. פרשת הנסיעות, למשל.
כאן יש התפתחויות, נגבות עדויות מעניינות, וצפויות דרמות לא קטנות. גם דוח המשט לא יעשה חסד גדול עם ראש הממשלה. ומתקיימת כנראה גם בדיקה על מימון הפריימריז ב-2005, כשנתניהו התמודד עם סילבן שלום (וניצח עם 44 אחוז לעומת 33 אחוז).
לינדנשטראוס לא עושה הנחות לאף אחד, ומתכוון למצות את הדוחות ואת הדין. נותרה לו שנה בתפקיד, ובשנה הזו הוא יוכיח שהוא חוקר, רודף ובודק את כו-לם באותה מידה. לא רק את אולמרט. אפשר להגיד הכל על מבקר המדינה, אי אפשר להכחיש שהוא שינה את סדרי התנהלות הביקורת בישראל והעלה את תפקידו, את מעמדו ואת השפעתו של המבקר בשלוש ליגות לפחות. בימים טרופים אלה, שבהם השלטון ממשיך בתהליך ההירקבות שלו, כל זב ומצורע שולח ידו אל אמצעי תקשורת, שאמורים להיות חופשיים ונטולי פניות, והמשטרה והפרקליטות מפגינות יחס מפלה בכל מה שקשור לפתיחת חקירות (נגד אולמרט פותחים חקירה על כל פיפס, נגד ברק לעולם לא), כל מה שנשאר לנו זה המבקר.
אז הנה עוד סיפור, לידיעת לינדנשטראוס: ביום רביעי השבוע התקבל מכתב בגזברות הליכוד, חתום בידי היועץ המשפטי של המפלגה עורך הדין אבי הלוי. הנדון: החלפת מורשי החתימה של מפלגת הליכוד. מה הסיפור? הסיפור פשוט. תכירו את משה דולגין. אם אתם חברי ליכוד, אתם בוודאי מכירים. הוא כבן 82, נמנה עם "דור המייסדים", גידל את כולם, ציר מרכזי במפלגה, וחבר ליכוד נאמן שמכהן במוסדות השונים כבר שנות דור.
מקורב לנתניהו, מקורב גם לליברמן, מהתקופה שבה היה מנכ"ל הליכוד ויד ימינו של נתניהו. דולגין הוא מורשה חתימה בליכוד. פירוש הדבר: על כל צ'ק שהליכוד מוציא, צריכה להיות חתימה של המנכ"ל (גדי אריאלי) או ממלא מקומו (רפי דואק), וחתימה של דולגין או עורך הדין שמואל הרשטיין. שתי חתימות בסך הכל. אחת מבפנים, אחת מבחוץ (דולגין והרשטיין הם מורשי החתימה ה"חיצוניים").
אז הנה, השבוע, מדיחים את דולגין. למה? או, בשביל זה בואו נדלג ליום שישי שעבר. "אולפן שישי" של ערוץ 2. כתבה על אביגדור ליברמן. דולגין מתראיין. על השולחן יש לו דגל של הליכוד ותמונה של נתניהו, אבל הוא מחמיא לליברמן. "לאן הוא מכוון", שואל אותו הכתב לקראת סיום הכתבה, ודולגין אומר את האמת: "להגיע להיות ראש ממשלת ישראל". זה , אגב, הסיוט האמיתי של בנימין נתניהו.
עברו כמה ימים, ומגיעה התגובה. דולגין עף. אף אחד לא מעדכן אותו מראש, את האיש בן ה-82 שכל חייו היה בליכוד, ובסך הכל חיווה דעתו על יכולותיו של ליברמן. פשוט מזיזים. על פי חוקת הליכוד, מהלך של שינוי מורשי חתימה של הליכוד נקבע על ידי ראש התנועה, "בהתייעצות עם מבקר הפנים של התנועה". ראש התנועה, כידוע, הוא בנימין נתניהו. האם התקשר נתניהו למבקר הפנים של התנועה? לא. מי זה מבקר הפנים של התנועה? נעים מאוד, תכירו, רואה חשבון יהושע הזנפרץ. מכובד ובעל שם. מי שהתקשר אליו היה עורך הדין אבי הלוי, היועץ המשפטי, כן כן, הטאלנט שחתום על מכתב ההדחה של דולגין.
כשהודיע הזנפרץ שצריך לבדוק את זהותם של מורשי החתימה החדשים, לוודא שהכל תקין, שאין עבר פלילי וכו', אמר לו הלוי שהכל כבר בוצע. הזנפרץ אמר שלמיטב ידיעתו אין כאן "היוועצות אמיתית", והלוי אישר ואמר שזה נכון, "אני מודיע לך, לא מתייעץ איתך".
הרמתי טלפון לדולגין. "שמבקר המדינה יבדוק את זה", אמר . "אין לי כוונה להגיב עכשיו, אולי בהמשך". התקשרתי למבקר הפנים של הליכוד, רואה חשבון הזנפרץ: "אל תכניס אותי לפינה הזאת", אמר , "אני לא רגיל לעבוד עם עיתונאים, אני מעדיף לסדר את זה בתוך הבית. אני אעשה בדיקה". שאלתי אותו אם המידע שבידי נכון. האם היועץ המשפטי לא נועץ בו אלא רק הודיע לו. זה נכון, הוא אמר, "ביקשתי הבהרות. אם רוצים שמבקר התנועה יבדוק, אז הוא צריך לבדוק. ואם רוצים רק להודיע לו, אז רק מודיעים. וזה מה שהיה. הודעתי מה שהודעתי, ואני אעשה את תפקידי. לדעתי, היועץ המשפטי התקשר אליי אחרי שזהות מורשי החתימה החדשים כבר נקבעה, ולכן לא באמת נועצו בי. הגבתי כפי שהגבתי, הרי זו אינה התייעצות, זה נראה יותר כמו טיוח. הודעתי להם מה צריך לעשות".
ויש כאן עוד משהו. על פי רשימת מורשי החתימה החדשים, נוצר בליכוד מצב חדש. בפעם הראשונה מאז ומעולם אפשר יהיה להוציא צ'ק של הליכוד בלי חתימה של מנכ"ל התנועה (גדי אריאלי) או ממלא מקומו (רפי קדוש).
השליטה בכספים וזכות הווטו הוצאה מידיהם לטובתם של עורך הדין הלוי (חלק ממורשי החתימה החדשים הם מקורביו) והיועץ הפוליטי החדש של נתניהו גבי קדוש. ומדובר רק בקצה-קצהו של קרחון, כי המאבקים הפנימיים שם בליכוד יכולים לפרנס ספר שלם. נדמה לי שרק מבקר המדינה יוכל לברר את הסוגיה לעומקה, ולבדוק אם יכול להיות שלאחר אובדן הבונדס, שמימן בהתלהבות את מסעות משפחת נתניהו בשנים האחרונות, מנסה כאן מי שמנסה להשיג לעצמו קופה קטנה חדשה דרך מפלגת השלטון.
מתנועת הליכוד נמסר בתגובה: "הליך הרענון של זכויות החתימה של הליכוד נעשה בהתאם לחוקת הליכוד ובהתאם לחוק. מבקר התנועה שותף בהליך השינוי של זכויות החתימה. השינוי נערך לאחר שלוש שנים, ובמסגרתו הוספו ארבעה מורשי חתימה חדשים )נציגי ציבור(, וזאת כדי להגביר את הפיקוח ואת הבקרה הציבוריים על ניהול ענייניה הכספים של המפלגה, כפי שנדרש מהוראות חוק מימון מפלגות ומהנחיות מבקר המדינה. ארבעת נציגי הציבורי החדשים הם בעלי רקורד מקצועי וציבורי מרשים, ועמם נמנית לראשונה אישה חברת תנועה ותיקה, וגם שני עורכי דין שניסיונם המקצועי יסייע להם במילוי משימתם הציבורית ".
אגב, מדיניות הנקמנות הקטנונית הזו אופיינית לנתניהו. לא בגללו, בדרך כלל בגלל מי שמסית ומוביל אותו. הנה עוד דוגמה. השבוע התקיים הכנס השנתי של הקונגרס היהודי העולמי בירושלים. נשיא הקונגרס הוא המיליארדר היהודי רונלד לאודר, מקורב ותיק ונאמן של נתניהו. ומי לא בא? נתניהו לא בא.
ציפי לבני נאמה שם ועוד רבים וטובים, אבל ראש הממשלה - יוק. על אף שהאירוע התקיים במרחק הליכה קצרה מביתו. למה? כי בני הזוג נתניהו עוד נוטרים ללאודר על סדרת התחקירים של רביב דרוקר בערוץ 10, ועל העובדה שלאודר לא התערב ולא מנע את שידורם. ללאודר מגיע, לדעתי, פרס איש השנה בתקשורת על התנהגותו המופתית בפרשה הזו. מתברר שבבית ראש הממשלה חושבים אחרת.
בקדימה, אגב, המצב לא הרבה יותר טוב. קוראי הטור הזה מכירים בוודאי את הסאגה התנ"כית הבלתי נתפסת, שניטשת סביב המאבק על ראשות קק"ל בשנה האחרונה. איך ניסו אהוד ברק ושלום שמחון, בשיניים ובציפורניים, להשתלט גם על המשלט היקר והמניב הזה, ולנשל משם את היושב ראש המוצלח אפי שטנצלר בניגוד לחוק ולדין, ואיך בית המשפט, תודה לאל, מנע זאת מהם.
עכשיו מתברר שקדימה כרתה ברית עם סיעת עצמאות של ברק, כדי לחבור ולמנות את פרופ' שמעון שטרית, מעושי דברם של ברק ושמחון בפרשה, לתפקיד יו"ר קק"ל. החברים לא מוותרים על חדר האוכל. מה האינטרס של קדימה? להיפטר סוף סוף מח"כ אלי אפללו, שאמור להיות "יושב ראש עמית" בקק"ל. תמורת החבירה הלא מוסרית הזאת הובטחו לאפללו הרים וגבעות ויערות (תרתי משמע).
לידיעת הצדדים, הנה מה שקבע שופט בית המשפט המחוזי אברהם יעקב בעניין התנהלותם של אנשי מפלגת העבודה בסאגה הזו, באחת מפסיקותיו בפרשה: "יש צורך לשמור על המצב הקיים עד למתן פסק הדין אשר ידון גם בשאלת תוקפם של ההסכמים השונים בין הסיעות, לרבות שאלת תום הלב ואמירת האמת בבית המשפט, כאשר הדברים מיוחסים בעיקר לדברים שהשמיעו נציגי מפלגת העבודה לרבות כאלה האמורים להיות אמונים על שלטון החוק. תידון גם שאלת חובתו של עורך הדין לסייע לבית המשפט לעשות משפט, וייתכן שהעניין יועבר גם למוסדות לשכת עורכי הדין".
אמירה נדירה, נוקבת, די מזעזעת של שופט מחוזי בישראל. וכדי לתבל את התבשיל הבאוש הזה, מתברר כי בשבוע שעבר (ב-14 ביוני) הוגשה תלונה נגד פרופ' שמעון שטרית ליועץ המשפטי לממשלה וללשכת עורכי הדין. בתלונה מובאת שורה של עברות פליליות ואתיות שביצע שטרית לכאורה, כדי לסייע לחברו שמחון כדי להתמנות ליושב ראש הקרן הקיימת לישראל. יש לי הרגשה שגם בעניין הזה עוד נשמע רבות ונצורות, ואולי לא רק ממבקר המדינה.
נסיים עם אריה דרעי. למרבה הפלא, אל מול מה שקורה כאן בזמן האחרון, דרעי נראה פתאום כמו "מיסטר קלין". השבוע נטען כי הוא הכריז על חזרתו לפוליטיקה ועל הקמת המפלגה החברתית החדשה. ובכן, לא לגמרי.
דרעי הופיע ב"ועידת הנשיא", נשאל שאלות, וענה את אותן תשובות שהוא עונה כבר שנה לכל מי ששואל. מנגד, זה היה יום חלש בתקשורת והכותרות זעקו את זעקתן. האמת היא שדווקא היום נראה חזון המפלגה החברתית של דרעי מתרחק קצת, וזה בגלל מצבו הרעוע עד קריטי של יושב ראש ש"ס המכהן אלי ישי. עכשיו כבר ברור שישי יחטוף ממבקר המדינה בעוצמה רבה בדוח השריפה בכרמל.
גם כך תדמיתו הציבורית בשפל, הוא מצטייר כאיש חשוך, שמוביל כל מה שנשמע ככפייה דתית חסרת היגיון ובערות כללית. למרות הבידוד היחסי של הרב עובדיה יוסף, ולמרות הבועה האטומה שבה מחזיקים אותו, נראה לי שזה יחלחל ויחדור גם לשם. לא מן הנמנע שבבוא הרגע המכריע יחזיר הרב עובדיה את דרעי למקום הטבעי שלו, שהוא המקום הראשון בש"ס. הרי בזמנו הוא הכריז שהמקום הזה נשמר לדרעי כפיקדון מיוחד, וכשדרעי נכנס לכלא, הוביל הרב עובדיה את מצעד הגבורה בדרך למעשיהו, והצהיר כי דרעי ייצא משם כיוסף הצדיק בשעתו, וכו' וכו'.
דרעי הוא ההפך המוחלט של ישי, הנגטיב הגמור. הוא מקובל גם על חילונים רבים, הוא מתון, הוא שפוי, ויכול להיות שהוא יכול להמציא את ש"ס מחדש. וייתכן שהחזון ההוא של הרב עובדיה יכול בקרוב לקרום עור וגידים. תחיית המתים של ממש. ויכול להיות שזה יקרה עוד לפני הבחירות הבאות. זה תלוי בנסיבות, וזה תלוי במבקר, וזה תלוי ברב. אל תתפלאו אם בעתיד הקרוב ישדרג מאוד השר ישי את יוזמותיו הפרועות ואת תרגילי יחסי הציבור הנואשים שלו, כדי לאותת ימינה או שמאלה, להתחנף לחילונים או לממסד הדתי, או למישהו, כדי לאושש במשהו את סיכוייו לשרוד. מכיוון שבישראל הכל אפשרי, מומלץ לא להספידו בטרם עת.
אקו"ם