מחוץ לתחום
ברוכים הבאים ל"מתקן המסורבים" בנתב"ג, בית המעצר היחיד בישראל שכללי הפעלתו אינם מפורסמים ואינם ידועים. כאן גרות בכיף מהגרות עבודה עם ילדיהן בהמתנה לגירוש, ללא נהלים מסודרים לשיחות טלפון, שירותי בריאות וסיוע משפטי. משרד הפנים: "הנהלים יפורסמו בקרוב"
"כשהגענו אמרו לנו שאין סיכוי שניכנס, שהביקור לא מתואם ושהם יודעים לדאוג לעצורים לבדם ולא זקוקים לעזרתנו ושאנחנו מתבקשים לעזוב את המתקן", אומר ד"ר קרונטל. זמן קצר לאחר מכן הוזעקה ניידת משטרה במטרה לפנותם. "שאלתי את פקחי עוז, 'מה יש לילד, איזה טיפול הציעו לו? האם בדק אותו רופא? הילד בכלל כשיר לעמוד בטיסה?', מהר מאוד הבנתי שאין מקום להידברות. שאנחנו צריכים להתפנות".
קרונטל עזב את המקום מתוסכל. "כאשר צריך לתאם ביקור לאסיר ביטחוני או לרוצח, אני מבין מדוע חשוב עניין התיאום והבדיקה הביטחונית המקדימה. אך כשמדובר במהגרת עבודה המסיימת את שהותה בארץ שאליה הגיעה ממצוקה כלכלית, מה הסכנה שתיגרם אם אראה אותה או אדבר איתה בלי תיאום? מה הם מפחדים שאני אראה? אם בן משפחה שלי היה נתפס בחו"ל, הייתי רוצה לפנטז שגם אם רוצים לגרש אותו, הוא מקבל תנאים של בן אדם. מה זה אומר עלינו כחברה אם אנחנו לא יודעים לספק את התנאים האלה? הייתי מתוסכל שלא יכולתי לראות במו עיניי שהכל בסדר, מתוסכל שלא יכולתי להפחית חרדה. מתוסכל מהקלות בה נהייתי אויב של כוחות הביטחון".
עמימות רבה אופפת את הפעלת בית המעצר המיועד לילדים ואמהות שהקימה רשות האוכלוסין ב'מתקן המסורבים' בנתב"ג. למעשה, זהו מתקן המעצר היחיד בישראל שכללי הפעלתו אינם מפורסמים ואינם ידועים.
עדויות של מהגרות עבודה ששהו במתקן מעלות חשש להפרת זכויות בסיסיות כגון מניעת שיחות טלפון, מניעת פגישה עם עורך דין, הפעלת לחצים והשמה בבידוד. פעילי הארגונים החברתיים טוענים כי אוסרים עליהם לבקר במתחם, מקשים עליהם להגיש ייעוץ משפטי ומונעים מהם להעניק טיפול רפואי לעצורים.
בנוסף, עם תחילת מעצר הילדים נפרשו מעל המקום יריעות כחולות שמסתירות את המתרחש בפנים. ברשות האוכלוסין מכחישים
פניות הארגונים למשרד הפנים בנוגע לפרסום הנהלים וטיב ההכשרות שעברו פקחי יחידת עוז הבאים במגע עם הילדים לא סיפקו תשובות הולמות. ממכתב תשובה שכתב ראש רשות האוכלוסין וההגירה, אמנון בן-עמי, עולה השאלה אם בכלל גובשו נהלים חדשים. "סוגיית הטיפול במשפחות וילדים אינה חדשה לרשות ומטופלת במסגרת נהליה הרגילים", כתב לאחרונה בתשובה לפנייה בנושא.
הבעיה היא שלא מדובר במקרה נקודתי. מפנייה של עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח עולה כי משרד הפנים מפרסם את נהליו באופן חלקי ובלתי מוסדר, ונהלים יסודיים ביותר אינם מעודכנים או כלל לא מפורסמים.
במקרה של מעצר ילדים, השקיפות חשובה במיוחד. אלא שבאופן מטריד, לא ידוע דבר על הכללים המיוחדים לטיפול בילדים במתקן המעצר, בהם שילוב גורמי הרווחה במתקן, ייצוג משפטי, לבוש לילדים, מזון מותאם, תרגום להורים, ביקורים במקום ואפילו שירותי הבריאות הניתנים לילדים.
בהשוואה, נוהלי הפעלת בתי הכלא של שב"ס פומביים לחלוטין וניתנים לעיון בפני כל דורש. הנהלים, המפורסמים באתר האינטרנט של שב"ס, מפרטים את סדר יומו של האסיר, נוהלי החיפוש בחפציו, זכותו לפגוש עורך דין ורופא פרטי, ואפילו עוסקים ברמת קישוט וריהוט תאי האסירים.
באגודה לזכויות האזרח ובמוקד לסיוע אומרים כי בכוונתם להגיש בקרוב עתירה שתחייב את רשות האוכלוסין לפרסם את נוהלי הפעלת המתקן. "כשהוראות אינן מעוגנות בנהלים פומביים, הן יכולות להשתנות לפי נסיבות או סתם מצב רוח", אומרים בארגונים.
באתר רשות האוכלוסין מוגדר מתקן המסורבים כ'שטח אקסטריטוריאלי' הפועל 24 שעות ביממה, בכל ימות השנה, וחלים עליו נהלים והנחיות של רשות שדות התעופה. עוד נכתב, כי המתקן הוא מקום מעבר, שאינו נחשב כשטח מדינת ישראל.
"משרד הפנים סבור שהתייחסות פיקטיבית למתקן המסורבים כאל אזור אקס-טריטוריאלי יכולה לבסס את הטענה שמי שכניסתו לישראל סורבה ומוחזק במתקן, מעולם לא נכנס לישראל. בכל מה שנוגע לאנשים שנעצרו בישראל ומוחזקים במתקן לפני גירושם, ברור שהמתקן הוא מתקן מעצר רגיל שמצוי בישראל, ואף משרד הפנים אינו יכול לטעון אחרת. אין למשרד הפנים סמכות להוציא אנשים מישראל מיד עם מעצרם, אלא רק בחלוף שלוש יממות (אלא אם הסכימו לעזוב קודם), ולכן אם לשיטתו המתקן הוא אקס-טריטוריאלי, הוא עובר על החוק שעה שהוא מחזיק שם אנשים לצורך גירוש. נתב"ג אינו גואנטנמו", אומר עו"ד פלר.
"גם מבחינתנו המתקן הוא אקס-טריטוריאלי. אנחנו לא יודעים איך המתקן הזה פועל, זה חור שחור. אין נהלים ולא ברור למי צריך לפנות במקרה חירום", אומרת ליטוין. "יש שם בכלל רופא? כשילד מקיא ומשלשל הוא בקלות יכול להגיע לאשפוז. מי קובע אם צריך לפנות אותו למיון? השומר? איזה הכשרה יש לו? גם חובש, אם יש שם כזה, מתמחה במצבי חירום ולא ברפואת ילדים".
הטענה היא שהמתקן בסך הכל מיועד לשהייה זמנית וכי הוא הוסב לילדים.
"אם זה לא באמת כלא, וזה מתקן כל כך נחמד, למה לא נותנים תשובות? למה לא נותנים לרופא להיכנס? הרי מתקני כליאה הם מוסדות שהסיכוי להפרת זכויות אדם בתחומם הוא מאוד גדול. אנשים נמצאים בעמדת חולשה גדולה ואחת הדרכים לשמור על הזכויות של האנשים האלה זה שקיפות ובקרה. פה אין שקיפות ואין בקרה. לאסירים פליליים מותר לראות רופא. במתקן המסורבים אנחנו שומעים מעדויות שלכלואים אין אפילו זכות לקיים שיחת טלפון. אלה לא פושעים מתוחכמים, מדובר במהגרי עבודה שרצו להרוויח כסף. אמהות וילדים, לא מחבלים".
רותם אילן מעמותת "ילדים ישראלים? מספרת גם היא כי "הגיעו לידינו עדויות קשות על רמיסת זכויות אדם המתבצעות בעת המעצר והכליאה. ילדים אלו נעצרים בגלל מצב שהמדינה יצרה במו ידיה".
עורכת הדין אסנת כהן-ליפשיץ מהמוקד לסיוע, שביקרה לאחרונה במתקן, אומרת שבעת ביקורה הנשים העידו בפניה כי הן שוהות בבידוד ואינן רשאיות לצאת לחצר. "אפשרו לי לראות שתי נשים שהצלחתי לשחרר, כי לא הייתה סיבה לעצור אותן מלכתחילה. אני לא רוצה לחשוב עוד כמה כאלה יש שלא הספקתי להגיע אליהן. מונעים מהן את הזכות הבסיסית לראות עורך דין, לי לא הרשו להיכנס לראות את הלקוחה שלי ורק לאחר שהתלוננתי ופניתי למחלקת הבג"צים אישרו לי, וגם אז הבהירו שזה לפנים משורת הדין".
בהיעדר נהלים ברורים, המידע היחיד על התנהלות מתקן המעצר מגיע ממהגרות עבודה שהיו עצורות בו ושוחררו, המספרות כי במקום אין רופא זמין או מים חמים, וכי רוב הזמן הן שוהות בבידוד, נעולות בחדריהן, בלי גישה לחפציהן האישיים המצויים אצל פקחי היחידה.
עו"ד כהן-ליפשיץ מציינת כי קיים חשש כבד שמופעלים לחצים על האמהות כדי שיחתמו על טופסי העזיבה מרצון. אחת העובדות ששוחררה על ידי המוקד סיפרה בתצהיר שהוגש לבית המשפט כי "הפקחים איימו שאם לא אחתום, אשאר שם שבועות ואשלם בעצמי על הכרטיס. הם אמרו לי שבן הזוג שלי לא רוצה להיות בקשר איתנו".
"אומרים להן, המפתחות לכלא בידיים שלכן", מסבירה עו"ד כהן-ליפשיץ. "ברור שהמטרה היא שהיא תעזוב כמה שיותר מהר. מעולם לא הוחזקו שוהים שלא כדין במעצר על ידי פקחים של משרד הפנים ולא בכדי. הם נמצאים בניגוד אינטרסים קיצוני שמוביל לפגיעה חמורה בזכויות המשפחות. מה אפשר לצפות כשהסוהר שלך הוא מי שאחראי על הגירוש שלך?".
ברשות האוכלוסין טוענים כי הנהלים אמורים להתפרסם בקרוב (מתקן המסורבים פועל כבר קרוב לעשור, ל.ש.) וכי אין להם דבר להסתיר. כדי להוכיח זאת, הוזמן צוות "סופשבוע" לסיור ראשון במקום מאז שהחל גירוש הילדים. מנהל המתקן, שעובד בו שנים ארוכות וביקש שלא נפרסם את שמו, היה אדיב מאוד וסייר איתנו ארוכות במבנה הדו קומתי, הצבוע לבן, ובו חלונות מסורגים וחצר קטנה. יש לציין שבזמן הסיור לא היו משפחות עצורות במתקן.
התאים שראינו היו נקיים ומצוידים בטלוויזיות פלזמה, שטיח עם איור של פו הדוב ולול קמפינג משושה לתינוקות. צבעי גואש, פלסטלינה, שולחן קטן, צמד כיסאות קטנים ומשחקי ילדים (עדיין ארוזים בניילון) היו מסודרים על הרצפה. בסך הכל, מתוך עשרת התאים שבמתקן, שלושה הוסבו לחדרי ילדים ומשפחות, כאשר בכל חדר שתי מיטות קומתיים ותא שירותים קטן.
עם הגעתן, העצורות מקבלות חליפת טרנינג ומשחת שיניים, הארוחות מסופקות על ידי רשות שדות התעופה (כלומר, אוכל מטוסים). כמו בכל בית מעצר, גם כאן השהייה היא בתאים נעולים. "אבל אם מישהי רוצה לצאת לחצר זאת לא בעיה, והרבה פעמים הפקחים שלנו משחקים בכדור עם הילדים. כמובן שאנחנו מאפשרים שיחות טלפון חופשי", אומר מנהל המתקן בתגובה לטענות הארגונים. "כיוון שהם עולים לטיסה וצריכים לעבור בידוק ביטחוני, כבודת היד שלהם עוברת בידוק ובגלל זה היא מופרדת מהם".
למה הם לא יכולים להחזיק את הטלפונים שלהם?
"מכירה את השיר "שניים סינים"?, אז התשובה היא שישה סינים. הייתה פה בריחה גדולה לפני כמה שנים ואני לא רוצה שאנשים יכוונו לי לפה כוחות. אין בית מעצר שמרשים לשבת בו עם פלאפונים".
יש כאן רופא ילדים?
"יש חובש ברשות שדות התעופה וכל טענה לבעיה רפואית אני מזמין אותו. חובש, אפילו בשביל הכסת"ח, לא ייקח סיכונים. אם יש בעיה, אנחנו ישר מפנים לטיפול בבית חולים".
למה אתם לא מפרסמים את הנהלים שלכם?
"זה לא משהו שאת צריכה לשאול אותי".
ממשרד הפנים נמסר: "נוהלי רשות האוכלוסין וההגירה מפורסמים באופן רחב ומקיף, כפי שבאף גוף אחר לא מפורסמים נוהלי העבודה. עם זאת, הרשות היא גוף דינמי ועוסקת בנושאים בעלי קצב התפתחות מהיר. לכן הוקם צוות מיוחד לטיפול בנהלים, שתפקידו לבחון אותם, לעדכנם, ליצור נהלים חדשים, להתאימם למציאות ולתקופה. מסיבה זו, ישנם נהלים הנמצאים בשלבי עבודה או בשלבי עדכון בעקבות פסיקות בתי משפט ובג"ץ, שינויי נסיבות ועוד. להבהיר, כי רוב הנהלים המופיעים באתר הנו עדכני ומדויק.
"הטענות החוזרות ונשנות בדבר ’הסתרת נהלים‘ כביכול, אין בהן ממש. נהפוך הוא, אנו שמחים לקבל הערות בונות מהגופים השונים לגבי הנהלים, לבחון אותן, ואם יש צורך, לבצע שינויים בנהלים. מתקן המסורבים הוגדר כמתקן משמורת לכל דבר, אושר על ידי כל הגורמים ופועל ככזה. נוהל הפעלה למתקן גובש בשיתוף משרד המשפטים ונמצא בימים אלה בשלבים אחרונים לקראת אישור סופי ופרסומו.
"המתקן פועל בהתאם לעקרונות שהוצבו בחוק הכניסה לישראל, המתייחסים לכל היבטי הפעלתו. החל מהיבטי אספקת הצרכים הבסיסיים ועד לאישור שיחות טלפון או הפעלת שירותים רפואיים. הפעילות במסגרת יישום החלטת הממשלה להרחקת משפחות של שוהים בלתי חוקיים מותאמת לאוכלוסייה זו.
"המתקן פועל, כאמור, כמתקן משמורת, ובמסגרת זו מורשים עורכי דין ופעילי הארגונים להגיע לביקורים במקום, בתיאום ובשעות הקבועות. למרבה הצער, רבים מהפעילים מתעקשים להגיע דווקא כאשר אין שעות ביקור וללא תיאום מראש. עם זאת, צר לנו שהמתלוננים ’שוכחים‘ את המבקרים הרבים המגיעים למקום, לעתים אף בשעות חריגות. לראיה, ביקרו במתקן נציגי הצלב האדום, נציגי מוקד הסיוע לעובדים זרים ועוד.
"המתקן מפעיל כללי עבודה ברורים לגבי טיפול רפואי במקום. הטיפול הרפואי ניתן על ידי צוותים רפואיים של רשות שדות התעופה במרחב נתב“ג, שבשטחה נמצא המתקן. במקרה הצורך, מפונה המוחזק במשמורת לבית החולים הקרוב. כך או כך, כיוון שמדובר במתקן משמורת לא ניתן טיפול רפואי מטעם רופא פרטי.
"זכויות המוחזקים במשמורת אינן תלויות בדבר והן מוענקות לכולם בצורה שווה ונשמרות בקפידה. לתלונות המועלות, כביכול, על ידי מוחזקים ששהו במקום, אין כל אחיזה במציאות. המתקן מספק שירותים באופן שוטף: מים חמים במקלחת, ביגוד, הלבשה תחתונה, כפכפים, מגבות, כלי רחצה, מזון, שתייה חמה ושתייה קרה ועוד. כמו כן, ניתן אישור ליציאה לחצר ואישור לקיום שיחות טלפון".
על פי חוק חופש המידע, חייבת כל רשות ממשלתית לפרסם את הנהלים, ההוראות, התקנות, המדיניות וההנחיות שלה. כל אדם זכאי לדעת מהן זכויותיו, והפרסום הפומבי מונע מהרשות לפעול בשרירות או באפליה כלפי האזרח. אלא שממכתב תלונה ששלחה למשרד הפנים האגודה לזכויות האזרח, עולה שרשות האוכלוסין וההגירה מפרסמת את נהליה באופן חלקי ובלתי מוסדר.
בדיקה קצרה מעלה כי ישנם נהלים שהוקלו או שופרו בעקבות הליכים משפטיים וביקורת ציבורית, אך לא עודכנו כלל במערכת האינטרנט של רשות האוכלוסין. מנגד, ניתן למצוא נהלים שהוחמרו - הם דווקא התעדכנו במהרה.
נוהלי אכיפה חשובים במיוחד שאינם מתפרסמים הם נוהלי יחידת עוז שהוקמה לפני כשנתיים, וכך גם נוהלי יחידת הרישום למבקשי מקלט. נוהל הארכת רישיונות הישיבה של פליטי דרפור פורסם בעבר באתר, אך הוסר ממנו. דודו ויצמן, מנהל יחידת הרישום למבקשי מקלט, הודה במכתב כי ליחידה שהוא מנהל יש נהלים, אבל לטענתו הם "נהלים פנימיים, וכמובן שלא ייחשפו ולא יועברו לגופים חיצוניים".
"חקיקת ההגירה בישראל דלה מאוד ולמעשה, מדיניות ההגירה של ישראל מעוגנת בנהלים", מסביר עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח. "איך אפשר לא לפרסם אותם? חרף הוראות הדין הברורות, משרד הפנים מוסיף לא לפרסם נהלים יסודיים שיש בהם להיטיב עם הזקוקים לשירותיו. משרד הפנים אמנם מפרסם באתר נהלים ומעדכן אותם, אולם הוא עושה זאת סלקטיבית".
כך, לדוגמה, נוהל עובדת זרה בהריון שבוטל על ידי בג"ץ ממשיך להתפרסם באתר משרד הפנים כאילו הוא עדיין תקף. הנוהל העוסק בקטינים בלתי מלווים (המתייחס לסוגיית ילדי הפליטים הכלואים) תוקן באופן מהותי - אך למקצה השיפורים אין זכר. מנגד, תיקונים בנוהל הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים שמאריכים את זמן ההמתנה ומקשים על קבלת המעמד, עודכנו רק לפני מספר שבועות.
חשוב להדגיש: המידע המופיע באינטרנט הוא קריטי במיוחד משום שעל פי הנחיות הרשות עצמה "כל אדם המבקש לקבל את הנוהל שעל פיו מתקבלת החלטה יש להפנותו לאתר האינטרנט של המשרד". זאת לא הפעם הראשונה שמשרד הפנים בוחר לשמור את הנהלים שלו לעצמו.
בשנת 2007 קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, יהודית צור, כי פרסום הנהלים של משרד הפנים חלקי ומטעה. אופן התנהלותו של משרד הפנים הדהים אותה עד כדי כך שהיא ציינה כי "התקשיתי להאמין שזה אמנם המצב לאשורו. במהלך השנים חזרו בתי המשפט והעירו על אי פרסום נהלים כדין או על הצורך בפרסום מלא, אולם דבר לא נעשה. מדובר בפעילות לא תקינה המתפרשת על פני מספר שנים כאשר המשיב אינו מקיים את החוק וההנחיות ואינו מכבד פסיקה של בתי המשפט".
עבור רוב תושבי המדינה, הנהלים הללו הם לא יותר מאשר ניירת בירוקרטיה משמימה. אבל עבור ציבור גדל והולך של אנשים חסרי מעמד, שקופים למערכת מדובר במידע גורלי. "אוויר לנשימה", כפי שהגדירה זאת השופטת צור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם